רסא

רסא

רמז הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו. אפשר שרומז על כל בני ישראל המתפללים בראש השנה. והנה מנהג המון העם להתפלל התפילות של עמידה מלה במלה ובכוונה גדולה, כל אחד ואחד לפי השגתו, ועיניו ולבו רק אל הרנה ואל התפילה, ולא אל דבר אחר איזה מחשבה זרה ח"ו, מפני שהתפילות של ר"ה הם חדשים אצלו, ואיידי דחביבי ליה יהיב דעתיה, ומה גם מפני פחד הדין והתעוררות התפילות שהם ממריכין [נ"א: משברים] הלבבות, מזה נתעורר להם הכוונה. אבל לא כן התפילות שלפני העמידה, כמו פסוקי דזמרה ויוצר אור, שבהם הורגלו כל השנה, והם לפניהם כדיוטגמא ישינה ולא יהבי דעתם עלייהו, כאשר דשו בהם כל השנה במרוצה כאשר הולך על גבי גחלים ובלי כוונה כלל.

ולזה הזהיר ואמר תקעו בחודש שופר. כלומר, על זה אינני צריך להזהיר אתכם על עיקר העמידה, כי בוודאי תכוונו בה. כי זה כבר (תקעו) [תקוע] ונגמר בלבם שצריכה כוונה גדולה. חדא מפני שהיא חדש, תפילה של פרקים, דיוטגמא חדשה החביבה, ועוד שהוא שופר, כמ"ש רז"ל שופר כיון דלזכרון הוא [בא] כלפני ולפנים דמי, ובוודאי תתעוררו מעצמיכם לכוון בכוונה עצומה בכדי שיעלה זכרוניכם לפניו לטובה. כי מי הוא הכסיל והבער חסר לב אשר הוא יודע כי היום יעמוד במשפט הגדול והנורא לפניו יתברך, ויחשה וישתוק ולא יתחנן על נפשו ונפש בניו ובני ביתו אשר הם תלוים בו, ולפי מעשיו ידונו הם. כי בוודאי יעשה כל יכולתו בכל כחו ויתפלל ביתר שאת ויתר עוז בכדי שישפרו ויתנאו דבריו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וזהו בחוד"ש שופ"ר.

אבל בזה אני מזהיר אתכם בשארי התפילות והתחנונים, וקרבנות, ופסוקי דזמרא, וק"ש וברכותיה, שאתם דשים אותם בעקב. והם עומדים ברומו של עולם, כל אחד ואחד בפני עצמו הוא [עולם] שלם עליון [רם] ונישא מאוד, ואתם אומרים נואש לתפילות אלו, כי עיקר מגמותיכם לתפלת העמידה. אבל אתם טועים ומבוכים בזה. הגם שבאמת העמידה היא העיקרית, שהיא כמדבר לפני המלך בעולם האצילות עצמו, אכן מי שאין לו מפתחות [של] חדרים החיצונים האיך יכול לכנוס בחדרים הפנימים. כי לכן תקנו הקדמונים מתחילה העולמות על הסדר כידוע, שהם נגד ד' עולמות אבי"ע מתתא לעילא. ופשיטא ביום הדין הגדול והנורא הזה, קודם שיבוא לתפילת העמידה צריך שיהיה (בכסא) [בכסה] ליום חגינו, פי' צריך לכסות ולמתוק את יום הדין הגדול, שהוא ראש השנה הנקרא יו"ם, כמ"ש ויהי היו"ם ויבוא גם השטן, זה ראש השנה שהדין מתגבר בו ורבו המקטרגים, והם המונעים ומבדילים מלהתפלל התפילות, ויזכרו עונותיו של אדם ח"ו, ומה יועיל כלל הכוונות [נ"א: כל כוונתו] בתפילת העמידה. כי לכן תקנו תחילה סדר הקרבנות שמכפרין, כמ"ש רז"ל כל העוסק בתורת עולה וחטאת כאלו הקריבם, וכיוצא בזה שאר הקרבנות. ואחר זה תקנו לומר פסוקי דזמרא לזמר הקליפות ולהכניעם, שהוא מלשון לא תזמו"ר כידוע. ומכל שכן ביום ר"ה, שצריך ליזהר בהם מאוד טרם בואו אל היכל המלך למשפט, להשתיק המקטריגים ולראות שיהיו לו מליצים טובים.

ועוד תקנו לומר מתחילה זמירות שירות ותשבחות להעביר פנים של זעם, [כי הוא] משל למלך שבחר יום אחד מוגבל לעיין ולהשגיח במעשה בני המדינה, והעמיד המלך מליצים ומקטריגים כנימוס המלכות. והנה כאשר שמעו בני המדינה את הדין הגדול והנורא, אימה חשיכה גדולה נפלה עליהם, ולא קמה עוד רוח בהם, ויצעקו צעקה גדולה לאמר אוי לנו מיום הדין [אוי לנו] מיום התוכחה, וביותר שפני המלך זועמה עלינו כי הרבינו לפשוע ולא עשינו ציוויו [נ"א: דברו] ומרדנו בו, ומי יכול לעמוד מפני זעמו, ובוודאי מפני זעם המלך נסתם פי המליצים הטובים עלינו, ויתגברו המקטריגים. והתייעצו בני המדינה לאמר סמא דמלתא מתחילה להשתדל להעביר זעם המלך. מה עשו, בחרו איש אחד חכם מאוד ונבון הדבר ויוכל לכלכל [נ"א: לבלבל] הדבר, והיה האיש ההוא בדחן מאוד. וכאשר האיש ההוא בא אל המלך, התחיל לדבר בפניו דברי משל ומליצה ובדברי חשק ובשמחה גדולה, ובדברי שבחים וגדולתו ורוממותו של המלך, ובמלתא דבדיחותא, כאלו אינו מכלל בני המדינה ואינו בכלל הנידונים. ולא זז משם עד שבא ממשל למשל ומשמחה לשמחה עד שהעביר זעם המלך. ולא עוד, אלא שגרם שמחה ותענוג גדול למלך. וז"ש בזוהר דוד מלכא בדיחא דמלכא הוי, שהיה משמחו במלתא דבדיחותא בשירות ותשבחות ומזמורים, שהיה מזמר בהם הקליפות. ובזה העביר פנים של זעם והכעס מהמלך. ובראות המקטריגים כי המלך נתרצה ברצון ושמחה, נסתתמו דבריהם וברחו להם, ומליצי הטוב נתגברו, ויוצא לאור משפטם.

ולכן תקנו קודם עמידה קרבנות ופסוקי דזמרא ושארי שבחים וברכות לטעם הנזכר. לכן צריך להזהר בהם מאוד, לאמרם בכוונה ובהתלהבות ושמחה גדולה להראות שאנו בטוחים בחסדו שיוציא לאור משפטינו, והטוב בעינינו (נ"א בעיניו) יעשה. וז"ש בכסא ליום חגינו. כי אף שהוא יום הדין, עם כל זה נקרא ח"ג, שהוא ר"ת ח"סד ג"בורה, ר"ל גבורה ממותקת ע"י החסד. וזה (בכ"סא) [בכס"ה] , שהחסדים ימתיקו הגבורות, ע"ד שנאמר כסי"ת כל חטאתם סלה, ולא נאמר העבר"ת חטאתם כמ"ש גם ה' העבי"ר חטאתך וגו', אך מפני שהם ימי דין אין להעבירם מכל וכל רק למתקם כידוע [כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה] .