רלה

רלה

כוש תריץ ידיו לאלהים. ע"ד בעשרה מאמרות נברא העולם, ואמירה היא לשון נקבה. שיש תורה שבכתב, ותורה שבע"פ היא נתונה בידינו [ככתוב] ותשלך אמת ארצה, שהיא מלובשת בהארץ [נ"א: בארציות] . ותורה שבכתב נקרא תורת חסד על לשונה, שהיא למעלה מהלשון. ומקודם קבלת התורה שבכתב היו הי' מאמרות בבחי' יראה, שהיא נוקבא, אמירה לשון נוקבא. אך בקבלת התורה ניתנו הי' דיבורים, שהם כללות תורה שבכתב, ונתחזקו הי' מאמרות. וזהו ארץ יראה ושקטה, מתחילה יראה ולבסוף שקטה, מתחילה יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה, ותורה שבע"פ היא באה מחמת התורה שבכתב, כי מפני מה ברא הקב"ה את העולם כדי שיקבלו ישראל את התורה. היראה היא באה מכח אהבה, כי כשהוא ית' שורה באדם אזי הוא בוש לפניו, דהיינו אהבה. ואהבה בלא יראה הוי ענפין מתפרדין, אפילו אהבת ה', ונרגן מפריד אלוף. שאם הוא מאמין שהוא יתברך שורה אצלו היה ראוי לבוש לפניו כי הוא טבעית שראוי לבוש לפני הגדול כזה [נ"א: לפני מי שגדול ממנו בחכמה. ונ"א: כשרואים מלך גדול יראים מפניו] , והיראה היא נולדה מחמת התחברות העבד עם רבו, נולדה היראה אצל העבד. כך השכינה היא אצלינו, רק התגלותה הוא ע"י השראת הקב"ה. ואהבה בלא יראה היא כהוצאת זרע לבטלה, והיא מה שנפל מהשבירה. וזהו כו"ש, ששם היה אהבה רעה, ניאוף, ע"ד מצרים אחיהם של כושים. רק שאם היתה להם יראה היו יכולים לעלות [נ"א: להעלותה] אל ה', שהיתה להם בושה לעשות דברי שטות. אך כשיבוא משיח ב"ב תהי' לו יראה. וזהו כוש, האהבה רעה, תריץ ידיו, יביא מדותיו, לאלהי"ם, פי' ליראה.