רל

רל

כל הנשמה תהלל יה, על כל נשימה ונשימה תהלל יה. ע"ד ויפח באפיו נשמת חיים וגו', כל [הנופח] מתוכו [הוא] נופח, פי' מלבו. שבכל דבר יש [בחינת] מש"ה, פי' בינה [על דרך משה זכה לבינה ו-] כשנצרף נו"ן שערי בינה לאותיות מש"ה, אז הוא אותיות נשמ"ה, ונשמותינו מבינה.

והחיות יורדת בעולמות מטי ולא מטי, כי הגוף אינו יכול לסבול שיהא בו החיות ביותר, וגם החיות אינו יכול לסבול שיהא בגוף. לפיכך הולך החיות בגוף, ומיד חוזר למעלה, וזהו ההבל. (וההבל) [והכל] נרשם בהחיות, הן מה שחושב או מדבר ועושה נרשם זאת על ההבל, וכשעולה למעלה החיות, נגלה כל זאת למעלה. כמשל צורף שבוחן כסף [וזהב] בשפשוף אבן, כך [כל זה] נגלה כביכול למעלה בשפשוף החיות בלב, וזהו לרגעים תבחננו. ו [לכן] האדם ראוי ליבוש לחשוב או לעשות [איזה] דבר שטות, כי בהליכת ההבל הולך זאת המחשבה או המעשה דרך כל העולמות.