רכט

רכט

או יאמר גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו. וא"ל על פי מ"ש ישראל אשר בך אתפאר, שיש להש"י התפארות גדול [ותענוג גדול] ושעשוע ממעשה הצדיק ועם תורתו ותפילתו. ואמרו רז"ל בראתי יצה"ר בראתי [לו] תבלין זו התורה. ר"ל, מאוד גדולה אהבתך וחיבתך אלינו, אתה בראת היצה"ר ואתה בראת התורה, ואתה נותן בנו כח לכבוש היצה"ר ולמתקו ע"י התורה, כמו תבלין לקדרה. נמצא כי הכל הוא ממך, ומשלך ומכחך פעלנו [כל זה] , ואעפ"כ יש לך תענוג גדול מזה, ואתה מתפאר בנו כאלו עשינו הדבר מעוצם ידינו. ובזה ניכר האהבה עזה וחיבה יתירה נודע לנו שנק' בנים למקום. משל לבן חביב אצל אביו שבא אורח אחד לתהות את הבן בקנקנו. והנה לא [היה] יכול להבין כלל ההלכה ההיא מתוך גודל עומקה וחריפותה. והנה מתוך גודל חיבת האב עליו לא היה יכול לסבול צער בנו חביבו, שהוא מתקשה מאוד ואינו יכול להבין. מה עשה אביו, פתח ליה פתחא בהאי ההלכה, והראה לו את הדרך אשר ילך בה, ואשר יצא ואשר יבוא בשיקול וטריא, כמעט אשר הגיד לו כל תוכיות ההלכה. והנה בא האורח [ההוא] לשאול אותו ההלכה ולתהותו בפני אביו. והתחיל לומר ההלכה, והאורח שואל אותו כמה שאלות ומקשה כמה קושיות, והוא משיב דבר על אופניו והוא מותיב והוא מפרק בשכל זך ובהיר. ואביו רואה ושמח ומתענג ומתפאר מזה. אע"פ שמכחו עשה כל החיל הזה, עכ"ז יש לו תענוג גדול. והנה בראות האורח שיש לאביו תענוג מזה, רצה האורח להוסיף תענוג לאביו, והתגבר על הבן והוסיף לשאול אותו ולהקשות קושיות חדשות וחזקות ועצומות, והבן ההוא בהיותו בוטח על אביו התעורר מעצמו והתחכם ותירץ כל הקושיות.

וז"ש רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ואמרו רז"ל שטן לשם שמים נתכוון. והנמשל מובן, כי בראותו שהצדיק כובשו ויש להש"י תענוג מזה, הוא מתגבר עליו בכל יום, והוא כובשו ומתגבר על יצרו.

וז"ש רז"ל הקב"ה קראו ליעקב א"ל. א"ל הוא לשון חוזק וגבורה, כמו ואת אילי הארץ לקח. וזהו קראו א"ל, כי הצדיק נקרא גבור הכובש את יצרו. ואמרו רז"ל לעתיד לצדיקים נדמה להם היצה"ר כהר גדול, ואז יהיה ניכר וגלוי ומפורסם לכל גבורות של הצדיקים שכבשו הר גדול כזה. ואפשר לעתיד יקראו הכל שם הצדיקים בשם א"ל. שזהו רמז הפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א"ל, וידוע כי ישרא"ל הוא שם הצדיק, וז"ש כעת יאמר לישראל, שהוא הצדיק, יאמר לו מה פעל א"ל, כמו אדם השואל בשלום חבירו, אתה פלוני מה אתה פועל ומה שלומך, כך יאמר לצדיקים מה פעל אתה א"ל.

והמשך הפסוק הוא כך. גדול ה' ומהולל מאד, כלומר עלינו לגדלו ולהללו על כל טוב אשר הוא גומל אתנו, כי כל הגדלות והתפארות שיש לו יתברך מעבודתינו הכל הוא בעי"ר, לשון התעוררות, אלהי"נו, שהוא המעורר אותנו ונותן לנו כח לעבדו ולהתגבר, כמ"ש רז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו', ואעפי"כ יש לו יתברך תענוג והתפארת, ומשלם לנו שכר גדול [משלם ] כאלו עשינו הכל מעצמינו. אבל באמת העבודה האמיתית היא צריכה שיהיה מחמת התעוררות מעצמינו, שאנחנו חלק אלו"ה ממעל. וזהו בעי"ר, פי' בהתעוררות (צד) [יצר טוב] חלק אלוהות שבתוכינו, וזהו אלהינ"ו.