רכב

רכב

או יאמר דברי פיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב. פירוש כי יש ב' מיני אדם. א' שהוא רשע גמור, שיודע רבונו ומתכוון למרוד בו. והב' הוא שהיצר הרע סגר [נ"א: מסמא את] עיניו ומדמה לו בעיניו שהוא צדיק גמור, וגם בעיני הבריות נראה שהוא צדיק גמור. ובאמת אף שהוא לומד בתמידות, ומתפלל ומסגף א"ע, לריק יגיעו, כי אין לו דביקות בבורא יתברך ואמונה שלימה כראוי להיות דבוק בכל עת בו יתברך, ואינו יודע איך עיקר העבודה כמו שראוי ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוה לשמה.

והחילוק שביניהם הוא זה, כי הרשע גמור אפשר שתהיה לו תעלה [ורפואה] למכתו כשיבוא לו התעוררות התשובה, ושב אל ה' בכל לבו ויבקש מהשם יתברך שיורהו [איך ה-] דרך ישכון אור. אבל הב' אין לו שום תקנה, כי טח עיניו מראות את הבורא יתברך וגדולתו ועבודתו, וצדיק הוא בעיני עצמו, ואיך ישוב בתשובה. ומזה הטעם כשיצר הרע מפתה את האדם לעבירה, על פי רוב מראה לו כאילו עשה מצוה כדי שלא ישוב לעולם.

וזהו הרמז דברי פיו און ומרמה. שהיצר הרע מראה [נ"א: מרמה, ונ"א: מפתה] את האדם בעבירה שנראה לו שעשה מצוה, ולמה, חדל להשכיל להיטיב, שיחדול מלשוב לעולם כנזכר. וגדולה מזו, און יחשוב על משכבו, ר"ל עוד גם בזה מרמה אותו, כשהאדם נופל למשכב הוא מתפלל להשם יתברך שירפאהו מחוליו בזכות תורתו ומצותיו שעשה, ואינו יודע שמזכיר עוונותיו, שהכל הוא פיתוי יצר הרע כנזכר.