רח

רח

ולילה ללילה יחוה דעת. אפילו כשהוא בא בחשכות, כגון מחשבה זרה בעת התפילה, הוא מעלה אותה בזכרו כי האותיות הם אותיות קדושים, ומקנאים את עצמן בהאותיות הקדושים [בסוד] ותקנא רחל באחותה. ורחל נקראים האותיות אשר במדריגות תחתונות, כרחל לפני גוזזיה נאלמה, והם האותיות שבמדריגת תחתונות, ולאה נקרא האותיות אשר במחשבה. והם מתקנאים כשרואים את בהירות האותיות הקדושים.

בעמדם תרפינה כנפיהם. ישראל כשמתפללים בעמידה, [אז] המלאכים תרפינה כנפיהם. כנף נקרא מה שעובדים להקב"ה כשפורחים ממדרגה למדרגה. וכשאיש הישראלי עומד בתפילה והאותיות באים למעלה חשוב אצלו יתברך מאוד יותר מכל מיני שירות, המלאכים הם [נ"א: שירות המלאכים, והם] מתרפים, כי אומרים בעצמם שעבודתם כאין לפני עבודת בשר ודם. וכשאותיות שבקליפה רואים זאת, הם מתקנאים ובאים (המחשבה הזאת) [המחשבות הזרות] בתפילה כדי שיעלה אותם להקדוש ברוך הוא. והמלך שבנו בשביה, כשנודע לו [מהבן – נ"א: היכן הוא הבן] , הוא הולך בזריזות ולוקח אותו. כך כשמביא את המחשבה זרה לבחי' דעת, והדעת הוא מדתו ית', יש להמחשבה זרה עליה אל הקב"ה. ואז, כשבאה המחשבה זרה למעלה, יש להקב"ה יותר תענוג מן האותיות שבקדושה, כי זהו תענוג תמידית, וגם על זה [נ"א: ועל ידי זה] יש מדת רחמנות.