רו

רו

וצפונך תמלא בטנם. כי יש למנוע מלהסתכל בדברים הגשמיים בעביים [נ"א: הטובים] , ומכל שכן להסתכל בנשים ביפים, שהוא מסתכל בעבור חמדתו, ונמצא כי בזו הראיה אובד [נ"א: עובד] את עצמו והוי כעובד (ה)עבודה זרה, ומזה הדבר [נ"א: ההרהור] בא לו ח"ו עבירה בלילה, ונותן כח בקליפה ח"ו ונתעברה ממנו. וזהו וצפונך, מה שאתה צופה בעבוריך, דהיינו על אשה ביפיה, או על דברים גשמיים, וזהו נקרא צפונ"ך, שאינו מסתכל אלא בגשמיותו ובעבור גשמיותו [נ"א: מסתכל אלא בעבורך] , ובזו הראיה נותן כח בהם.

ועוד, אם יעשה זה קודם שילד בן יהיה זה הבן שורשו בכוחם. ע"ד מ"ש האר"י זלה"ה כבד את אביך לרבות אחיך הגדול, והטעם כי אח הגדול הוא ענף הגדול שבאילן, ובענף עצמו יוצא עוד ענף אחד, נמצא כי זה הענף הקטן יש לו יניקה מן הענף הראשון, כן האח הקטן יש לו יניקה מן האח הגדול. ולפי"ז אם נותן כח מעקרא בקליפה, ואחר כך נולד לו בן, אז בזה הבן הוי כמו הענף הקטן הנזכר, שעיקר הכח הוא בהם, והבן הוא כמו יתרו"ן, [וזה] והניחו יתרם לעולליהם.

אלא כך יש להתנהג בהסתכלות. אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה, יחשוב במחשבתו מנין לה זה [היופי] , והלוא אם היתה מתה לא היה לה [עוד] זה הפנים, רק היתה בתכלית הכיעור, ואם כן מנין לה זה. על כרחך זה מכח אלו"ה המתפשט בה, זה נותן לה כח אדמימות ויפיות הפנים. נמצא כי שורש היופי הוא כח אלו"ה, ומה לי למשוך אחר החלק, טוב לי להתדבק בשרשא ועיקרא דכל עלמין ששם כל היופים.

וכן כשמסתכל בשאר גשמיות, כמו בכלי וכיוצא, יחשוב מנין בא להכלי הנוי והצורה. ע"כ החומר הוא הפסולת, והנוי והצורה הוא הרוחני והחיוני מזה הכלי, והוא גם כן חלק אלוה ממעל, כי כל החיות מכל הדברים הגשמים הם חלק אלו"ה ממעל. וכן כשאוכל יחשוב שהטעם והמתיקות של הדבר מאכל ההוא בא מכח החיוני (והמתיקות הוא ג"כ חיות) [והמתיקות של מעלה, שהוא חיותו]. ובדומם יש גם כן חיות, כי אנו רואים שיש לדומם ההוא קיום והעמדה. נמצא כי יש בכל מקום חיות אלו"ה ממעל.

ואם מסתכל כך, נמצא כי מסתכל במחשבה, ואין ההסתכלות שלו, אלא הסתכלות בעבור א"ס ב"ה. וזה טוב לבטל ההרהור. ואזי, אם יחשוב [כך] כל היום, וזהו כלל [גדול] כי מה שחושבין ביום זו המחשבה סליק על רעיוניה [נ"א: רעיוניו. ועוד נ"א: רעיונים] בשינה וחלום, ובזה יזכה לראות בחלום החיוני של הגשמי ההוא גופא. כי ביום אינו רואה אלא הגשמי, ובמחשבתו חושב שהרוחני מלובש בהגשמי, אבל בחלום רואה הרוחני ערום בלי לבוש. והטעם כי החלו"ם הוא מלשון עתים חלי"ם, והוי לשון חוזק. והענין, כי ביום החיוני של אדם הוא חלש, שהוא מקושר [מכוסה] בגוף הגשמי, לכן אינו רואה החיוני של הדברים הגשמיים. אבל בלילה החיוני של אדם (מתפשטות) [מתפשט] מתוך הגוף, אז החיוני הוא חזק, לכן יכול לראות החיוני גופא. ומזה יכול האדם לבוא למדריגת הנבואה. ולכן כתיב בכל הנביאים בחלום אדבר בו, אבל משה רבינו ע"ה היה רואה בהקיץ חיוני של כל גשמי.

וז"ש דוד המלך ע"ה אני בצדק אחזה פניך גופא בלילה, כי אחז"ה מלשון חזיו"ן לילה, ומה טעם, כי אשבעה בהקיץ תמונתיך, תמונ"ה מרומז על הצורה, כלומר כשאני מסתכל בדבר גשמי אין אני מסתכל על גשמיותו לבד, אלא אני מסתכל שהתמונה, דהיינו הצורה והחיוני, שלך הוא, והוא מלובש בגשמי ההוא.

וזהו החכם עיניו בראשו, ר"ל על הראש של הדבר ההוא, דהיינו על הרוחניות והחיות. וזהו רא"ש דברך אמת, וזהו המתנשא לכל לראש, ופירוש בזוהר רישא דכל רישין. שכל מה שאדם רואה, אם זכר, יזכור בשם הוי"ה, דהיינו אהב"ה, ואם נקבה, יזכור בשם אדנ"י ב"ה, דהיינו יראה, כדפרישית במקום אחר.