קצח
קצח
כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה. הענין, חוט השני כשהלבין היה סימן שנתכפר להם העוונות. כי ידוע שכל דבר בשורשו הוא לבן. וחוט הנזכר כעת היה צבוע שני, אבל תחילת תולדתו היה לבן. וכשעלה לשרשו, ששם הוא מקום החסדים עולם שכולו חסדח. וכל זה היה בזמן המקדש. אבל עכשיו כשחרב המקדש בעו"ה, שיח שפתותינו, שהיא התפילה, במקום קרבן כידוע. משה שושבינא דמלכא אהרן שושבינא דמטרוניתא. כי משה הוריד לנו את התורה מלמעלה למטה, ואהרן היה מקריב קרבנות מלמטה למעלה. וכן הוא ענין התפילה. שמעלין התפילה למעלה בעולם המחשבה, והדיבור הוא המטרוניתא למלכא, ששם הוא מקום מיתוק הדינין כידוע, בינה דמינה דינין מתערין, כי שם הוא המיתוק, ועולים שם כל הדינין להתמתק. וידוע כי כל אור אע"פ שמסתלק מניח שם רישומו במקומו, לפיכך מתערין שם דינין. ונחזור אל הענין ששם הוא מיתוק הדינין. וזהו כחוט השני, הסימן שהיה בחוט השני אפשר לידע בשפתיים, וזהו שפתותי"ך. אימתי, ומדברך נאוה, כשהדיבורים נאים, כי כל מילי דלא אתאמרי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא.
הערות
- ח. נראה שכאן חסר, ואולי יש להוסיף הלבין. ----- הערות וציונים ----- חוט השני כו' – ראה לעיל סי' קצח. לשרשו כו' ששם הוא מקום מיתוק הדינין כו' – ראה מ"מ לזח"א קנא, א. ועיין לקו"ת לאדה"ז פ' חקת ד"ה ויעש משה (סא, ד ואילך). ועיי"ע כש"ט סי' לג ובהערות שם. הסימן כו' אפשר לידע בשפתיים – להעיר מברכות לד, ב. וראה תקו"ז תי"ח לד רע"א. זח"ג קב סע"א. של"ה מס' חולין, סוף פרק נר מצוה, מענין היוצא לדרך ד"ה במס' ברכות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.