קס

קס

מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ד' אלהיך. יובן על דרך משל, ר"ל ליראה את ד' אלהיך, פי' שיהיה היראה שלך כמו היראה של ד' אלהיך. כלומר, כי יראת סתם בני אדם הוא יראת העונש, וזה אינו כלום. אבל יראת הש"י על האדם הוא יראת החטא, שהקב"ה ירא תמיד כביכול פן יחטא האדם, מרוב רחמנותו עליו, כמו אב על הבן שיראת האב תמיד על בנו שלא יצא לתרבות רעה ח"ו, או שלא יחלה, כך יראת הקב"ה על האדם כביכול מגודל רחמנותו. וז"ש מה ה' אלקי"ך שואל מעמך, שתהא יראה שלך ג"כ מיראת החטא כמו יראת ה' אלהיך, שיהא שוה לו.

ונמשיל [משל] על זה, אב שהזהיר את בנו שלא ילך יחף פן תשב קוץ ברגליו. ולא השגיח הבן הקטן המחוסר דעת עדיין והלך יחף, וישב לו קוץ ברגליו. אף שלא היה [לו] כאב גדול מזה, אך האב היה ירא שלא יתנפח רגל הבן. מה עשה האב, לקח מרצע וקרע הבשר שסביבות הקוץ והסיר הקוץ מרגלו. והנה בלקחו הקוץ היה להתינוק יסורים קשים וצווח בקול מר. אך האב הוא יודע שהיסורים ההם הם רפואה לו, לא השגיח על צעקת התינוק והסיר הקוץ בכח. ובפעם אחר רצה התינוק עוד לילך יחף, וגער בו אביו וגיזם עליו ואומר לו הלא אתה זוכר הכאב והייסורים קשים שהיו לך בהסרת הקוץ מרגליך, לכן הזהר שלא תלך עוד יחף פן תבוא לידי יסורים בהסרת הקוץ.

והנה אין האב מגזים על התינוק שיתחוב לו קוץ ברגלו, כי על זה החשש אין התינוק מרגיש, כי עיקר הצער היה להתינוק בשעת הסרת הקוץ. לכן מגזים את התינוק בזה הדבר שיודע צערו. ואף שעיקר יראת ודאגת האב הוא מתחיבת הקוץ, אף על פי כן אינו מגזים לבנו הקטן בדעת רק בהסרת הקוץ, בכדי שירגיש ויזהר מלילך עוד יחף. אבל באמת האב אין לו יראה ודאגה מהסרת הקוץ, כי אדרבה יודע הוא שזה רפואה [הוא] לו. נמצא כי יראת האב והבן אינם שוים כנזכר.

והנמשל מובן. כי יראת האדם הוא מהעונש, ולא יראת החטא בעצם. אבל הקדוש ברוך הוא כביכול ירא ומצטער פן יחטא האדם, אבל מהעונש [של] האדם, שאחריו, מזה אינו ירא, כי אדרבא זהו רחמנותו ורפואתו ית', כי מענישו בכדי לטהרו מעוונו. וזהו שאמר מה ה' אלקיך שואל מעמך [וגו'] , שתהיה יראתך כיראתו ית' כנזכר.