צג

צג

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. זה סוד נטילת ידים, וסוד שאו ידיכם קודש, ומה שמגביהים הידים נגד הראש והמוחין. פי' כי כשהבנאי בנה בית גרוע מאוד, ואין מקום טוב בבית אשר בנה, אין תקומה [נ"א: תקנה] אלא לסתור כל הבית ולחזור ולבנות כטוב בעיניו. וקודם שיבנה פעם ב' צריך ליקח כל הבית כולו במחשבה שלו, דהיינו בשכלו הזך, ולהבין איך לבנות להיות טוב מאוד. לאפוקי אם אין הבית גרוע אלא במקום אחד, אז הבנאי אינו לוקח כל הבית בשכלו, רק המקום הגרוע, לתקן כראוי. כן אם יש לאדם אהבה גרועה מאוד נמצא מלובשה באותיות גרועים. לכן צריך לתקן לאהבה זו אותיות אחרים, ולוקח [נ"א: וליקח] במוחין ובשכלו איך לעבוד להבורא ית' באהבה זו. אבל אם לא יש רק קלקול באהבתו מצד מה, אזי אין צריך ליקח בשכלו רק הקלקול מועט. (בזה) [וזה] הוי נטיל"ת ידים, לשון הגבהת ידים, בשכלו. וכן ביראה. (ולקח) [האהבה ויראה] הוי ידים. וזהו כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, כי משה מרומז על זה, ועיין בע"ח ותראה פי' על זה.

אהבה ויראה נק' ידים, כי מדרך האוהב דבר שכלי ובירר בשכלו לאהוב אותה המעשה, תיכף גומר אותה המעשה בידים, ונק' הידים הפועל, ושכל מעשיו נגמרים בידים. וכן כל גמילות חסד ביד הוא. ולעולם הכח יותר ביד ימין, ולכך נקרא יד ימין חסד ואהבה, ויד הגדולה. ואם הוא יראה שאי אפשר לגמור המעשה ביד ימין לבד, ואז הוא עוזר ביד שמאל ומחזיק המעשה, ומצמצם עצמו להעובדא, לכן נק' גבורה, ר"ל שמגביר הכח. ונק' יראה, כי כן היראה אצל הקב"ה שירא להמניע [עצמו] מהעובדא מכח חלישות העובדא, והוא שורש הצמצום ונקרא יד החזקה.