פז

פז

כל מקום שנאמר והיה אינו אלא שמחה. פי' כי כשהבן קטן ועושה מעשה קטנות האב יש לו תענוג גדול ממנו, ואף על פי שמעשיו הם בשכל קטן אף על פי כן יש לו תענוג ממנו יותר מבנו הגדול. נמצא כי כשהאב מקבל תענוג מזה הבן הקטן וממעשיו, משתלשל האב עצמו במדריגה תחתונה, והוא למטה מן הבן וממעשיו, והבן הוא יותר (מקיף) [תקיף] מן האב, (פי') [כי] כשמתחיל הבן קטן לבכות, אז מבקש האב ממנו שידום. נמצא כי הצירוף של שם הוי"ה ב"ה [הוא] והיה. פי' וה מרמז על הבן ובת, שהם למעלה מיה שהם אב ואם [נ"א: ו"ה מרמז על הבן למעשיו שהם למעלה מי"ה, האב,] הקב"ה שנוטל הבן בהשכל ומקבל תענוג ממנו. וזהו אינו אלא שמחה, ר"ל תענוג, פירוש מחמת תענוג האב הוא למטה מן הבן וממעשיו.