פד-ב

פד-ב

או יאמר [נ"א: או יש לפרש בענין אחר] . דאיתא ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים. וצריך לכל אדם להיות לו אמונה גדולה לזה כשהוא עושה מצוה או בלימוד תורה ותפלה, (שמדת) [שמזה] שהוא עושה למטה יתעורר תענוג גדול לעילא. ולא יאמר איך אפשר שאני אעשה תענוג גדול לעילא, על זה נאמר ונרגן מפריד אלוף. כי כנסת ישראל נקרא [אמונה] , אמונה אומן. ובכל עשיית המצות יחשוב שיהיה תענוג גדול לעילא כביכול, שיביא כל הדברים לעולם התענוג ששם לא היה שבירה, ע"ד והחכמה תחיה וגו', ומחיה אותו. אך א"כ יאמר אדם בלבו שהוא גדול מאוד [נ"א: שהוא צדיק גדול] ויבא לגדלות ח"ו, ולזה אמר רבבה כצמח וגו' ותבואי בעדי עדיים, בג' התקשטות, שדים נכונו, דאיתא לא זז מחבבה עד שקראה אמי, פי' שהם מפרנסים כנזכר. ואף על פי כן ואת ערום ועריה, [כי] מי נתן לך [את] הכח הזה [הלא] אני הוא. וכלל גדול הוא שצריך להתעורר מלמטה ההתלהבות, דהיינו התענוג שלו, [ר"ל שיהיה לו תענוג ממש במה שעושה רצון הבורא ית',] כדי שיבא לעולם התענוג.

ואם יתגשם לב האדם לפעמים, תקנתו להתקשר בתורה הקדושה ובזה זובח יצרו. וזהו פי' זאת תורת העולה^סז, מתורה תהיה עליה, על מוקדה [על המזבח] כל הלילה, שיהא תוקף אש ההתלהבות אף בלילה, שנתגשם ונקרא לילה שאינו מאיר לנשמתו היטב, על המזבח, שבזה הוא זובח את יצרו.