סז

סז

ואלה שמות בני ישראל הבאים וגו' איש וביתו באו. הנה תחילת [נ"א: תכלית] הכל היא היראה, כי אם אין יראה אין חכמה [ספונה ו-] חשובה כלל, ותכלית חכמה הוא יראה. הגם שצריך לעבוד השם יתברך באהבה ויראה, אין צריך לחפש [נ"א: לתפוס] רק יראה וממילא תשרה עליו אהבת הבורא ית', כי דרך איש לחזור וכו'. ובזה הבחינה יבחין אדם עצמו אם יש לו יראה בשלימות.

ונבין זה ממשל. אם א' [מן השרים] עומד לפני המלך ויעבירו לפניו דבר שהיא אצלו הגדולה שבתאוות, שאם לא היה עומד לפני המלך היה מתאווה מאוד לדבר ההוא, עם כל זה בעמדו לפני המלך נתרחק ממנו תאות הדבר ההוא. וכל זה הוא מפני שכל כך גדלה עליו הבושה והאימה מפני המלך עד שאינו רואה אף [נ"א: את עצמו] במדותיו, וכולם בטלו ממציאות נגד יראת המלך. כמ"ש רז"ל למה צדיקים דומים לפני השכינה כנר לפני האבוקה, כמו שרגא בטיהרא למאי מהני ואינו עושה פעולתו כלל. כן מדותיהם אינם עושים שום פעולה בתאוות העולם, כי תמיד הם בטלים ממציאותם מיראת הקדוש ברוך הוא.

והנה היראה היא מדריגה תחתונה של המלך, [שהמלך עצמו אין לו יראה, אך מן המלך מתנוצץ היראה וחלה על עבדיו. א"כ בודאי היראה היא מדריגה תחתונה של המלך] והיא המחברת בין המלך והעם. היראה הדבוקה בו היא חלה על עבדים שהם עמו. והנה אפילו שר גדול שיש לו כל טוב בביתו, אף על פי כן כאשר בא לפני המלך הוא בטל ממציאות כנזכר. וזהו יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, פי' אף על פי שאין מחסור להם, אף על פי כן הם בטלים ממציאות עם כל אשר להם מפני יראת השם ית'.

והנה עיקר המלכות היא היראה, כי עיקר התענוג למלך במלכותו הוא מה שמתייראים ממנו, ועי"כ צייתים אותו. והנה האלקים עשה שייראו מלפניו, ועיקר בריאת העולמות היה בשביל תענוג זה, והיא נקראת כלה, ואנחנו עמו מחויבים [נ"א: ואנחנו עמו המובחרים] להיות נושאים עלינו תמיד יראת השם יתברך ברוך הוא. וזהו מה שכתוב בכל מקום שגלו שכינה עמהם, דהיינו [תענוג] יראת הבורא עמנו תמיד. וזהו לכלות"ם [כתיב, בדיל] כלה דליה. וזהו כלתו של שוק של בורסי דומה עליו כשוק של בושם. וזהו וירא אלקים את בני ישראל, דהיינו שראה התענוג שלו שייראו מלפניו כנזכר, וזהו אלקים, הוא בחי' יראה, הוא [את [בני] ישראל, ר"ל] עם בני ישראל. אז וידע אלקים, דהיינו שנתקשר באותו התענוג ונתן לב להוציאם.

וזהו איש וביתו באו, דהיינו כל אחד בא עם יראת הבורא עליו. ויראה נקרא בית, על דרך בחכמה יבנה בית, אבא יסד (ביתא) [ברתא], ועל שם כך נקרא חכמה תתאה [בית] .