סב

סב

הנושך עקבי סוס וגו' לישועתך קויתי וגו'. איתא בזוהר הקדוש כי האותיות נקראים סוס והנקודות נקראות רסן. והנה השכל, שהם הטעמים, הוא הרוכב על הסוס, כי האותיות הם בעצם כגולמים, (אלא) [אם לא] הנקודות שעל ידן מתנהגים האותיות. והמנהיגם הוא השכל, בשביל שהוא רוצה לגלות חכמתו וצורתו.

והנה אותיות התורה או אותיות [תפלה] שע"י נזכר [נ"א: נזכה] לעבודת הש"י, הם באים לשרשם ויש להם תענוג. אך שאר דבורים, שאינם מזה הענין, הם ג"כ אותיות כמו זה הענין, אבל הצרופים הם אחרים, והשכל שהוא רוכב עליהם הוא שכל שפל ושורים עליו קליפות, והאותיות עצמם מתקנאים באותיות של התורה. והם המים התחתונים בוכים וכו'. וכששומעם איש נלבב וחכם אז מעלה ג"כ האותיות ההם מתוך השבירה, שמסתכל על צירוף הקדוש שבתוכם מאיזה מדה היא, וע"י המדה מדבק א"ע להש"י, ואז מעלה האותיות ההם ומכניס בהם אלוקות. ועי"ז, כשסיפרו לפניו איזה מעשה שיש בה איזה רעה ח"ו, כששומע זה מעלה ניצוץ הקדוש כנזכר, ואז מכניס אלוהות בצירוף אותיות הנזכרים, אז יכול [תיכף] (להתתקן) [לתקן] הדבר ההוא, כי תשועת ה' כהרף עין, ולמענו ית' יעשה להעמיד הדבר על תיקונו, ואז יתפרדו כל פועלי און, דהיינו שכל הרע שהיה מתחילה שורה על צירוף האותיות [מתחלה] .

וזהו [יהי דן] , דהיינו מה שהיה בחי' דלי"ת עתה נעשה נון פשוטה, שהיא עלמא דחירות. הנושך עקבי סוס, דהיינו אותיות התחתונים שהיו בעקבים. ויפול רוכבו אחור, דהיינו השכל הרע שהיה שורה עליהם. וכשהוא כן, לישועתך קויתי ה', כי כבר הוא ישועת ה' כנזכר והבן.