מו

מו

ואת הארץ תסחרו. הנה ב' אהבות יש. א' שהאב אוהב מעשה בנו החכם, ומתפאר במעשה החכמה שעושה או בדבר החכמה שמדבר. והב' שאוהב את בנו בעצם, וכל מה שמדבר לפניו הכל הגון לפניו בשביל אהבתו אותו. והנה באהבת הש"י עלינו אהבה א' הנזכר, כשהצדיק עושה מעשים טובים ומצות הכל בחכמה נפלאה, ומעלה (נקרא) [ניצוצות הקדושים] מה שבדומם צומח חי מדבר, ואז הש"י אוהב מעשיו מאד, ובזה מקשר [גם] חיצוניות העולמות להש"י ב"ה וב"ש, שהש"י שורה בכל מעשיו. וזה יתתקן אי"ה בביאת משיח לגמרי במהרה בימינו אמן, כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' וגם בהמות וחיות כולם ידעו את הש"י, לא ירעו וגו'. ואהבה הב' הנזכר הוא כשהצדיק עצמו מקושר להש"י, והש"י אוהבו מאד, אותו בעצמו, ואינו עושה מעשיו בחכמה כמו הראשון רק הולך בתמימות גדול ומקושר להש"י ב"ה וב"ש, לכן הש"י אוהבו. וזה [נקרא] עליית פנימיות העולמות, שהצדיק הוא פנימיות העולמות.

וזהו מ"ש וא"ת הארץ, דהיינו האותיות מה שהם בארציות, וא"ת הוא האותיות שהם מא' עד ת' מה שהם מונחים כעת בארציות. כי הכל נבראו באותיות, דהיינו הדבור של הקב"ה, והם ניצוצין הקדושה [נ"א: ניצוצות הקדושים] , תסחרו, לשון עליה, שהוא לשון סבוב וגלגול.