יב

יב

זה ספר תולדות אדם, בלשון קושיא הוא: וכי זה הוא ספר תורה [נ"א: ספר תולדות אדם] האיך שנולד אדם, והלא הם סיפורי דברים בעלמא. אך התירוץ הוא, ביום ברא אלהים אדם. אלהים הוא לשון אדנות, כי אין מלך בלא עם. וממילא כשברא ית' את האדם נעשה הוא ית' מלך כביכול. וזהו ביום ברא אלהים אדם, כשברא את האדם אז נקרא באדנות. וזהו ה' אלהיו עמו, [פירוש] עם ישראל הוא אלהים כביכול; ותרועת מלך בו, על דרך בעשרה שכינתא מקדמא ואתיא [נ"א: על דרך כל בי עשרה שכינתא שריא ומקדמא ואתיא] , ותרועת (מלך בו), פי' כשהם מחברים את עצמם אף על פי שאינם מתפללין עדיין, מלך, דהיינו מלך מלכי המלכים, בו, שורה עליהם.