קו,ג

קו,ג

העיבור עצמו. דהיינו ענין אשה כי תזריע וילדה זכר כו'. והאשה מזרעת תחלה מן האודם שבה שממנו עור ובשר של הולד. ושחור שבעין כו' כמ"כ עד"מ כל ימי העוה"ז שהוא בחי' עיבור דהיינו ע"י בחי' העלאת מ"ן דכנס"י מרשפי אש התשוקה וההתלהבות מהתבוננות דהוי' כו'. וכל חד משער בלבי' כו'. הנק' אודם כו' מזה נעשה בחי' עיבור מה שנמשך שם הוי' להיות מלובש בתוך שם אלקים ואדני והעלאת מ"ן זה מן האודם. ואל אישך תשוקתך נקראת כלה כל ה' שמקבלת מבחי' כי כל בשמים ובארץ. ומזה נמשך שתהי' כלתה נפשי. אבל מה שהפנימית עצור בה בצמצום וכיווץ גדול נקראת כלא כו' וכמשי"ת בע"ה וד"ל. והנה לאחר הלידה הוא זמן מוחין דיניקה ב' שנים. וזהו ארץ זבת חלב ודבש פי' זבת חלב להניק הנולד בחלב דאימא מדדים שבמקום בינה דוקא כדי להגדיל הולד כו'. וביאור דבר זה הנה אנו רואים שהולד נולד בקטנות מאד. וע"י החלב שיונק הוא גדל בכל איברים. שלא לפי ערך גידולו לאחר היניקה. שהרי לאחר ב' שנים דיניקה הוא גדל מעט מעט בכל שנה. הגם שיאכל הרבה אין המזון מגדילו כ"כ. כמו שהחלב הוא מגדילו בב' שנים דיניקה. שנגדל הרבה מאד בחצי שנה יותר משיגדל לאחר היניקה בב' שנים וכדומה. אין זה אלא מסיבת החלב שטבעו להגדיל הגוף יותר מהמזון. והתועלת העיקרי ביניקה הוא ההגדלה. מלבד מה שהוא לו ג"כ למזון וחיות כלחם. וטעם הדבר למה החלב מגדיל הוא לפי שהחלב שבדדים במקום בינה שבלב כו' כי דם הלידה נעכר ונעשה חלב. מיץ דק במוחי' שלה ומשם נשפע ויורד למקום בינה שבלב ונעשה חלב בדדי' כו'. וחלב זה הוא בחי' מוחין אלא שנתגשם וירד כו'. ע"כ בכחו להגדיל איברי הולד שהרי כל עיקר הולד ממוחין דאמו נלקח כו' וד"ל. ודוגמת זה אנו מוצאים בעבודת ה' במדות אהבה או יראה ורחמנות שנולדו כבר מן השכל שכאשר יזכור על השכל של המדה יותן כח ועוז להמדה שתפעולעוד פעולתה וכמ"ש במ"א. שזכירה זו נעלמת בתוך המדה וממנה סבת הגדלתה להתקיים ימים רבים כו' ע"ש בארוכה וד"ל. והנמשל מכל זה יובן ג"כ בענין ארץ זבת חלב כו'. פי' ארץ הוא כנס"י בחי' מלכות דאצי' שנקראת והארץ הדום רגלי. ונקראת ארץ החיים לפי שמקבלת שפע ואצי' מעץ החיים ע"ש שממשיך החיים מהחכמה ובינה בחי' והחכמה תחי'. ובבחי' בטן שלה מוסתר ונעלם ההמשכה משם הוי' והיינו ע"ד מבטן מי יצא הקרח. מי היא הבינה בחי' מי ברא אלה. ובטן מי היא המל'. וקרח זהו ההשפעה כמ"ש במ"א ע"פ הנותן שלג כצמר וכשיתגלה לע"ל כנ"ל כתיב כי הגדיל הוי' לעשות עם אלה וענין הגדיל הוי' שלהיות כי הלידה שהוא גילוי אלקות בנשמות הוא בתחלה בקטנות. ואז זמן מוחין דיניקה מבחי' החלב דמוחין דאימא כנ"י כו' והיינו זבת חלב להניק ולהגדיל שיהי' בחי' הוי' גדול ומהולל מאוד בבחי' אורך ורוחב גדול בהשגו' בני אדם. וכמ"ש וראו כל בשר כו' ולא בבחי' קטנות כו' וד"ל. והגדלה זו דהוי' עם אלה דוקא שהם כללות נשמות הצדיקים כי חלק הוי' עמו ישראל עלו במחשבה תחלה וכמ"ש כן היינו מפניך הוי' כנ"ל. וכנזכר במשל הנ"ל שההגדלה בזמן היניקה שלא לפי ערך הגידול אח"כ כו'. כמ"כ הגם שיהי' בחי' חבלי לידה גםלאחר משיח והוא הכאב שמרגשת אחר הלידה כו'.