<h5>משכיר ושוכר</h5>

או"ח: צט (אינה לש. מתחלה ועד סוף, משתלמת בסוף כשמחזיר לו).

חו"מ: ב, ג (המ. מוחזק לגבי ס' במציאות ולא לגבי ס' דפלוגתא). ב, ג-ד (חילוק בין מ. לבין מחויב טסקא על הקרקע). ב, ד (מ. בית לחבירו והקדישו). ב, ה (אינו יכול להוציא אא"כ הודיעו חודש קודם. כשיש סכסוך בדמים אם יכול לומר תן מעות או צא). ב, ז (במטלטלין השוכר נק' מוחזק). מה (ש. שמת בתוך הזמן אם היורשים משלמים בעד כל הזמן. אם שכירות לזמן ממכר הוא. אם המ. יכול לאסרו בקונם ובהקדש. החצר קונה למ. או לש. קנין אגב בשכור). [נג, ב - נד, א] (חילוק בין משכיר בית לשוכר פועל או קבלן ובין הפסיד המשכיר או לא). [נד, א-ג] (אם יכולים לומר דלא שכר אלא אדעתא שידור בה). מט, ב (חילוק בין מ. לבין מחויב טסקא על הקרקע).

חידושים: כז, ג-ד (אם ש. קונה. ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה כו'). קב, ד (אם יכול המשכיר לאסור עליו בהנאה. להקדישו. חילוק אם הקדים שכרו. חילוק בין קונם אל איש פרטי או לכל העולם). קמ, ד. קמז, ג. קמח, א. רלז, א-ב (אם ש. קרקע נקנה בק"ס ואם אגב ש. קרקע נקנה מטלטלין). רלז, ב - רלח, ד (אם ש. הוי קנין ליומי'). רלז, ב-ד (אם המשכיר יכול לאסרו בהנאה על השוכר. חילוק בין הקדש לקונם. חילוק אם הקדים שכרו. הוי כקנין פירות. חילוק בין קונה לזמן לשוכר לזמן). רלז, ד - רלח, א (מתי יכול המשכיר להוציא השוכר. אונס גדול). רלח, א-ד (מת השוכר חייבים היורשים לשלם ואינו יכול להוציאם). רלח, ב (אם יש בש. דינא דבר מצרא. ש. ליומי' ממכר הוא היינו לכל הזמן ששכרו). רלח, ג-ד (המשכיר רחיים ע"מ שיטחון לביתו מתי יכול המשכיר או השוכר לחזור). רלט, א-ד (משכיר בית או חצר מתי זבל שבחצר לבעה"ב ומתי לשוכר. חילוק בין זה להשוכר פרה מחבירו והשאילו לאחר ומתה כדרכה). רמט, ד (השוכר קרקע או מטלטלין או בע"ח אם יש לו קנין בגופו. קנין גוף בשכיר).

פס"ד: שלו, ג (חצר קונה לש. או למ.). שלו, ג-ד (נעשה אונס, מתי מנכה הש. תלוי אם הוא מכת מדינה או במה שעבר ולהבא).

עיי"ע אומנים. אריס.