<h5>שתיקה כהודאה</h5>

יו"ד: שסא.

אהע"ז ח"ב: שסו [יח, ג] (ש. ולבסוף צווח. בתוקף מחבירו ל"א מהני, רק כשהי' ס' מתחלה ותקף ושתק).

חו"מ: עז, א (בחוב גמור א"א ש. כמחילה אבל בס' חוב אמרינן מחל או בטל הפסיקה או שעשה בתחבולה כי טובה הש.).

חידושים: פט, א-ב (מהני אמתלא). רטו, א (כנ"ל). רטז, א-ב (כהודאה ממש בדבר שיש לו לידע, או כיון דשתיק נר' דיש רג"ל, או אפי' בדבר שאין לו לידע מטעם גזה"כ).

עיי"ע קידושין (שתיקה).

שתק ולבסוף צווח

אהע"ז ח"א: קב, ט (בקידושין, בזיכה לו ע"י אחר, בתפס. תלוי אם יש אמתלא טובה על השתיקה. הוכחה מתחלה וסוף ושתיקה באמצע). קב, י-יא (בתפס מהני רק מטעם שגם מתחלה בס' היתה עומדת).