<h5>חרש</h5>

אהע"ז ח"א: לה, ד (נתחרש דינו כח. גמור ממעי אמו). קיח, ב (חילוק בין רמיזה להרכנת הראש. מעשה, מח', מח' ניכרת מתוך מעשיו). קיח, ד (כשהוא שומע כשמדברים בחצוצרות וכיו"ב לא מקרי ח.)

אהע"ז ח"ב: קנח (בקטנותו הי' שומע קצת כשמדברים בקול וגם עתה מדבר קצת בלחש מאד אם נק' ח. פקח שנתחרש ומדבר מתוך הכתב. מדבר ואינו שומע). קנט, ו (יש לו יותר דעת מהשוטה אלא שדעתו קלישתא. כמה חילוקים בין ח. לשוטה). קנט, ז (אם מהני עע"ג. חילוק בין דבר שצריך רצון לדבר שצריך לשמה ובין עושה מעשה לדיבור). שכג (ח. ששומע כשמצווחים בקול רם ולימדוהו לדבר קצת ודעתו משובשת קצת). שכג, א (ח. הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר ודעתו משובשת. גם כשאינו שומע אבל מדבר ופיקח נק' חרש). שכג, ב-ג (ח. המדבר ואינו שומע לענין מקרא מגילה, תרומה, הקהל, ראיה, עדות וחליצה). שכג, ד (כששומע כשמצווחין בקול תלוי אם דעתו קלישתא ולא צילתא). שכג, ה (כששואלים אותו בשבת אם אפשר לעשות מלאכה אומר הן וכששואלין על התפלה בשבת מראה על נשמת).

חידושים: כד, א (פיקח ונתחרש. חילוק בין תרומה לגטין). עד, ב-ג (מדבר ואינו שומע להוציא הרבים בתק"ש ומגילה). פז, א-ב (דעתו קלישתא ולא צלילא אבל יש לו דעת יותר משוטה). פז, ג (בעע"ג, חילוק בין כתיבת גט לנתינת גט).

עיי"ע אלם. חליצה (חרש). יבום (חרש). קידושין (חרש). גטין (גט חרש).