<h5>בכורות</h5>

עיי"ע ירושה (בכור).

בכור בהמה

או"ח: כט, ג (הטלת מום ע"י נכרי, באיזה אופן נק' שליחות).

יו"ד: עא [סח, ב] (חלב פוטר מב.). רכד (מבכרת שגנבה א"י וילדה וציוו לו לעשות מום לא מהני). רכה (ב. שנגנב ונשחט רשאי לקבל תשלומיו, שהן תשלומי הב. החי שמותר בהנאה וממון בעלים). רכו, ד-ה (עז חולבת שהוא ס' ולא סמכינן אם מצטרף לס' מום או לקנין כסף). רכז (מסל"ת ע"י שאלה בצירוף חולבת ובת ג"ש). רכח (נשחט שלא ע"פ חכם בס' ב. והפ"מ ועוד הסומך אין מזחיחין אותו. שחטו אחר אם קנסו). רלא (אם אינה לשחיטה אלא לבסוף למה א"א בשחיטת ב. בטעות שמיד בתחלת שחיטה הוי מום). רלא (ב. שהי' במשכון אצלו ומכרו לנכרי ושחט והעור נתערב. מסיק דיוכל למכור התערובות לנכרי חוץ מדמי איסור בעיר שרובה נכרים). רלב (אם גיזת צמר אסור מה"ת. כשנתערב ימכור לא"י חוץ מדמי איסור, ואם הוא ס' ב. יש להקל ע"י תערובות). רלג (ישראל קנה בהמה מנכרי באויף גאב ובשטר על נייר פשוט והנכרי החזיקה בתור משכון והאחריות על הנכרי. מצד חסרון בקנין א"א להקל רק מצד שהחזיקה כמשכון הוי יד נכרי באמצע ומצד האחריות). שנה-ח (מסל"ת וחולבת ועוד הוכחות יש להתיר). הוספות: סח, ב-ד (ס' ב. שצרם גוי אזנו ונתכוין להתיר).

אהע"ז ח"א: ל (כשאמר שאינו נאכל בלי מום והנכרי עשה בו מום ע"ד עצמו, חילוק בין משרתת לשר ותקיף).

חידושים: כ, א (צמר ב. שנארג בבגד פחות ממלא הסיט ואינו צפרתא). רכז, ב-ד (מסל"ת וחולבת יש להתיר).

פס"ד: רפד, ג-ד (ס' ב. שא"י צרם אזנו ונתכוין להתיר אין מקום להקל, אפי' כמה ס'). רפד, ד - רפה, ב (מכר הולד לנכרי בכסף).

עיי"ע מומים. קנינים (נכרי).

פדיון בכור

או"ח: ל, ד (ע"י ב"ד כשמת האב בתוך ל'). לד, ג (הפודה תוך ל' שיהי' פדוי לאחר ל').

יו"ד: קפב, ה (יכול לפדות בתחלת היום ואצ"ל ל' מעל"ע מלידתו). רכב (ב. שמת אביו אם יש לפדותו עד שיגדיל, ומסיק דאפשר לפדותו אבל לא ממעות הקטן). רכב, א (ה' סלעים דין ממון יש לו ולכן גם בס' דב' שבילין הממע"ה, ואין מצוה לפדותו עד שיגדיל, והבן חייב והאב א"צ להשתתף). רכג (ה' סלעים אזלינן בתר משקל כסף נקי ולא בתר השווי שהי' אז. ה' זהובים פוילעש. ג' רובל סיג'. ה' לוט ורביע - ט"ו רו"ס. ח' לוט. יכול ליתן בשוה כסף). שלח (אם צריך ל' מעל"ע מלידתו). שנד (המפלת כעין עוף כו' אם בדקו וראו א"ח והבא אחריו נפדה בברכה, ורק לענין טומאה חיישינן דאיסור כרת הוא).

אהע"ז ח"א: קטז, ב (תוך ל' יום ואמר לאחר ל' ונתאכלו המעות. בפודה סתם). קטז, ה (זכות. אינו רשאי לסרב).

אהע"ז ח"ב: רעג, ה (פדה תוך ל' שיחולו לאחר ל'. נתאכלו המעות).

פדיון פטר חמור

או"ח: ה, ד (לא אמרינן שה ואפי' מקצת שה כמו באותו ואת בנו). סד, ג (כנ"ל).

יו"ד: רכב, ג-ה (הטעם שהפודה פ"ח של חבירו פדיונו פדוי. לר"י דאסור בהנאה הוי כהקדש שגם אחר יכול לפדות, לר"ש דמותר בהנאה, כיון שהוא שזכות גמור הוא כי קודם הפדיה אינו שלו, ואין ללמוד מכאן לדין התורם משלו על של חבירו). רלד (ישראל שקנה חמור מבכרת מכהן במעות אם מהני לחומרא).