<h5>מלוה ולוה</h5>

חו"מ: יד (מת והשאיר כמה בע"ח, להקדים למי שלקח ממנו שלא כפי היושר).

פס"ד: שיד, ב-ד (הפורע חובו של חבירו והמלוה דוחקו לפרוע. שיטות הפוס').

עיי"ע שטרות. שעבוד.

גבייה

אהע"ז ח"ב: רצג, ב (הטעם שב"ח גובה מנכסי יתומים המופקדים).

חו"מ: נה [ז, א] (טעם החילוק בין מטלטלין דגובין מיד למשכון דנותנין לו זמן).

חידושים: קיח, א-ב (מה"ת בזיבורית או בבינונית). קיח, ג (מיתומים, גדולים. ניזקין). קמ, ג (כשגובה קרקע אם צריך קנין. אם היא בחזקתו של מלוה. מתי מהדרינן). רמב, ד (תנאים ואמוראים דס"ל שמלוה ע"פ גובה מלקוחות).

פס"ד: שיב, א (אם בע"ח גובה משבח שהשביחו יתומים. ש. דממילא. אפותיקי. שיטות הפוס').

הלוואה

חו"מ: נד (אין משלחין מעות בדיוקני. כששלח וועקסל ע"י שליח ונתן המלוה מעות לשליח לא התחייב הלוה).

חידושים: קלו, ב (שלח דיוקני ויש עדים או שהלוה מודה).

פריעה

אהע"ז ח"א: כד, ב (אמר שלא בשעת ה. אל תפרעני אלא בעדים). כד, ה (איני יודע אם פרעתיך חייב רק כשהתובע טוען ברי).

חו"מ: יז (החזיר חובו לאשת המלוה הנו"נ בתוך הבית או למי שרגיל להפקיד אצלו או שזרק לו או שאמר לו תא ושקול זוזך אם חייב באחריותו. חילוק בין פקדון לשאלה והלואה). [כא, ב] (מחילה מהני רק בבעלים ולא בבן הנו"נ בתוך הבית).

חידושים: קלו, א (כשהמלוה אומר לשליח הבא לי מעותי מתי הוא מתחייב באחריות. דיוקני). קנג, ב-ג (אם פריעת ב"ח מצוה תלוי בשעבודא לא דאורייתא. מ"מ כופין אותו).

פס"ד: שיא, א (אמר פרעתיך תוך הזמן חייב רק כשהתובע טוען ברי, או ביתומים שטענינן כו'). שיב, א-ב (כתב לב"ח לשלוח לו חובו). שיב, ב-ד (כשהשליח עכו"ם אם צ"ל לו שלח והפטר. חילוק בין איסור רבית לפטור מאחריות, ובין נכרי לקטן). שיב, ד - שיג, א (אמר לשליח הבא לי מעותי שביד פלוני אם צ"ל בפני עדים. תלוי אם אמר לו אמור ללוה שישלח על ידך). שיג, א-ב (מתי מועיל דיוקני). שיג, ב (אם הילך והולך כזכי בהחזרת חוב). שכ, ב (תא ושקיל זוזך לא מהני. בע"כ מהני). שלג, א-ב (אמר לו טול את שלך. זיכה לו ע"י אחר). שנא, ב (תוך זמנו).

עיי"ע שומרים (החזרה).