<h5>שטרות</h5>

אהע"ז ח"א: פה [קלז, א] (אם מעלין מש. ליוחסין).

אהע"ז ח"ב: קעה, ב-ד (שינה שם האב או העיר או כ' הכהן ואינו כהן אם הש. כשר. חילוק אם הלוה מודה לענין לגבות מנכסים משועבדים או מכחיש, וחילוק בין אחריות טעות סופר לטעות בשם ובזמן שאינו מוכח מתוכו ויתירה מזו שאין זה הלוה. בכ' הכהן תלוי אם כתבו העיר שאז הוי ט"ס דמוכח). קעה, ז (כשעדים אומרים שהכהן הוא ט"ס יש לו דין ש. כשר). קעז [לז, ב] (אם מעלין מש. לכהונה בזה"ז). שצד (שינה שם האב או העיר או כ' הכהן ואינו כהן אם הש. כשר).

חו"מ: ו, שאלה (ביש לפרש בב' אופנים יד בעה"ש על התחתונה, ואם עי"ז יתבטל הש. יד בעה"ש על העליונה. חילוק בין ש. גמור לש. הודאה). ח, ג (אמר תנו ש. זה לפלוני, אם או' דהוא רק לצור ע"פ צלוחיתו).

חידושים: קז, א-ב (בש. מתנה אי סגי בכתיבת עכו"ם, וכן בשאר פסולי כתיבה בגט. אומר אמרו. אמר לג' תנו. בש. ראיה אי הוי בזה עד מפי עד). קלו, ג (מצא שט"ח מתי חוששין לפרעון וקנוניא ומתי חוששין לכתב ללוות ולא לוה). קנב, ב (מחאה ומודעה כותבין אף שהוא שלא מדעת המחזיק). קנג, א (ב' יב"ש בעיר א' והוציא ש. אם חיישינן למסירה ואם אותיות נקנות במסירה).

פס"ד: שג, ד (אע"פ שכ' השבח או מה שאינו בעולם ל"ח כתובים). שנ, א-ב (ע"א בש. אם הוא מפי כתבו, כשיש ע"א בע"פ להצטרף).

עיי"ע גטין. קנינים (שטר).

וועקסיל

חו"מ: נד (א"א לטעון פרעתי).

ראה לקמן אצל טענת אמנה. עיי"ע מלוה ולוה (הלוואה).

זמן

אהע"ז ח"א: צ, ג (ש. שאין בו זמן. אם עדות שבש. צריכים דו"ח). קכג, ג (ש. מאוחר דמי לאמרו א"י על א' מהחקירות).

אהע"ז ח"ב: קמה, ו (כשחסר ז. ומקום אם חוששין לע. שא"א יכול להזימה). רצז, ג (גט חליצה שנכתב מאה וארבע במקום מאה ושלשים וארבע).

זמנו של שטר מוכיח

אהע"ז ח"ב: רצא, ג-ד (במהיום אם מתי).

טעות

חידושים: קצט, א - ר, ב (מתי נאמנים העדים לומר טעינו. כת"י יוצא ממק"א. טעינו בשנת המלך הוי ט. שאין העדים מצויים לט. אבל יכולים לומר שלא דקדקו אלא בעיקר הש.).

טענת אמנה

חו"מ: יא (אם מחויב בעל הש. בשבועה. אי מועיל מיגו של הנטבע שי"ל פרוע. חילוק בין א. בעדים לכת"י וועקסל, ובין סתם וועקסל לוועקסל על מה שכבר נתחייב).

חידושים: צג, ג (אם הלוה נאמן במיגו בט"א).

טענת פרוע

חו"מ: ג (הלוה טוען פרוע ואין לי, הלוה נשבע שאין לו והמלוה נשבע שלא נפרע. מי נשבע תחלה. חילוק בין ש. מקוים לאינו מקוים ובין טענת פרוע לטענת אמנה).

כתב ידו

חו"מ: יא (אי מהני בזה טענת אמנה. כת"י חלק שלא נכתב סך החוב הוי מיגו להוציא. כ' עליו עד סך ת"ק תלוי אם מועיל מדינא דמלכותא).

מעשה ב"ד

אהע"ז ח"ב: עדר, א (אם צריך קיום. אם יש חילוק בין מעב"ד לקיום הגט או לקיום השטר. אם דמי מעב"ד שאינו מקויים לע"א). עדר, ה (אם דמי מעב"ד שאינו מקויים לעדות קרוב ואשה). עדר, ז (אשה שיש בידה מעב"ד שנתגרשה אם צריך קיום). עדר, ח (מעב"ד שנתגרשה שבא בדואר או שנמצא אם צריך קיום). רצט (התרת האשה בלי הכרת חת"י הב"ד. חילוק בין מביאה מעב"ד למביאה גיטה. כשכותבים ע"י הדואר הוי קיום כשהחתימות שוין).

מוקדם

חידושים: קצט, א - ר, ב (מתי נאמנים לומר שהוא מוקדם ומדוע אינם נפסלים. טעות בשנה).

מפיהם ולא מפי כתבם

אהע"ז ח"ב: קמה, א [א, ג - ב, ב] (הטעם שש. אינו נק' מולמ"כ. ש. שלא צוה המתחייב לכתבו אם הוי מולמ"כ. חילוק בין הלוואה להודאה וכיו"ב דאמדינן לדעתי' דניחא לי' שיכתבו. כשהיו ג' וכתבו בפנינו ב"ד כו'. ש. שלא כתוב בו שצווה המתחייב האידנא לא סמכינן ע"ז שמסתמא צווה כדין).

חידושים: פג, ב-ג (ש. שלא נכתב מדעת שניהם אם הוי מולמ"כ. הטעם דש. הרשאה לש"ק ומודעה ומחאה א"צ דעת שניהם, כי אין הדבר תלוי אלא בו, או דבמחאה הקילו. הטעם דסומכין על עדות בשטר שהאשה נתגרשה).

נוסח השטר

אהע"ז ח"ב: קנא, ב (ש. ראי' הוא ל' העדים וש. קנין הוא ל' המלוה, ומ"מ מהני גם בל' זכרון עדות שכ' לשון שאמר המקנה ומהני גם בל' עבר).

נתקרע

חו"מ: ט (ש. שנ. פסולו משום שמא פרעו ולא משום דנתכוין לבטלו. קרע ש"ו פוסל אפי' אינו ע"פ שלשתם העדים והזמן והתורף).

עיי"ע גטין (נתקרע).

עדי חתימה

חידושים: קז, ד (מתי צריכים לקרוא בעצמן ומתי סגי שקורין לפניהם וחותמים).

פס"ד: שנ, ב-ג (גם למ"ד ע"מ כרתי, סגי בע"ח, אף שלא ראו המסירה).

עדי מסירה

חידושים: קה, ג (ש. עם ע"מ אם גובה ממשעבדי). קז, א (כשע"ח א"י ושמות מובהקים אם יש להכשיר שטר מתנה בע"מ).

עדים החתומים עהש"ט

אהע"ז ח"א: פה [קלו, ג - קלז, א] (עה"ח עהש"ט שמת פלוני נחשב מפי כתבם, ומתירים לינשא מדמהני עד מפי עד, וא"כ אין לזה דין עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד ויכולים לומר טעינו. חילוק אם יוצא מתח"י בע"ד. בשטר קידושין. בהרשאה. במקום שאומרים כמי שנחקרה עדותן בב"ד אם יכולים לומר טעינו בזמן ובשם אבי הבעל. כשמוכח שטעה). קד, א (אם כוונת כמי שנחקרה עדותן היינו כמו שהי' דו"ח).

חידושים: צב, ד - צג, א (כשהעדים אומרים שאי"ז כת"י וכיו"ב אם חוששין לו או קרעינן לי'. חילוק בין העדים עצמם אומרים או עדים אחרים). צד, א-ב (בענין הנ"ל).

קיום

אהע"ז ח"ב: עדר, א (אם מעב"ד צריך ק.). עדר, ב (אופני ק. חתימות ב"ד במקום רחוק שאינם ידועים). עדר, ג (ק. מהשוואת החתימות לאגרת שהיא בחזקת שלהם שנכתבה לפני מעשה זה. חילוק בין קיום שט"מ לקיום מעב"ד על הגט). שנא (טב"ע בחתימה אף שלא ראו חתימה זו). הוספות: נג, א (מכתב מאנ"ח שמת פלוני וא"א לקיים החתימות אי סמכינן עליו בעדות אשה. אם או' בזה עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן מדאו').

חידושים: צג, ג (ק. מכת"י על ש. שהוחזק בב"ד או דוקא משטר שקרא עליו ערעור ונתקיים). צג, ד (מש. א' או מב' ש.; ק. בדימוי מש. שביד אחר. כשכ"א מעיד על כתב ידו ואין זוכרים ההלוואה). קה, א (ש. שאינו מקוים אם טוענין פרוע או מזויף ליתומים ולקוחות). קו, ד (כת"י או כתב סופר בלא עדים אם צריך קיום מה"ת).

שובר

חו"מ: ס-סא (אי כותבין ש. בלוה ובכתובה).

פס"ד: שיז, א (כנ"ל).

תנאי היו דברינו

חו"מ: פ [כח, ג] (אם העדים נאמנים לומר תה"ד. חילוק בין הוספה או היפך מ"ש בש.).