<h5>שחיטה</h5>

יו"ד: א, א-ב (ש. בסכין פגום הוי נבלה או טרפה. נקובת הושט ופסוקת הגרגרת. עיקור הסימנים. בנעקרו בשעת ש. לכו"ע הוי נבלה, וכן בסכין פגומה אפי' במיעוט קמא). טו, ב (אם ישנה לש. מתחלה ועד סוף). כג (נקובת הושט טריפה או נבלה). כה, ג (נקובת הושט הוי נבלה). כו, ג (יש לצרף הדיעה שנקובת הוושט לא הוי ס' בש.). נה (שהתה למות מעל"ע לגבי מה נחשבת כמתה. טריפה. ג"י בלי מליחה. אבמה"ח. באדם לענין טומאה וגירושין. העמדה והערכה. חילוק בין בהמה טהורה לטמאה, בין ישראל לנכרי ובין בני מעיים לשאר חלקי הגוף). סג, ה (לעובר שהוציא ידו ובן פקועה שבא על בהמה). רלא (אם אינה לש. אלא לבסוף למה א"א בש. חוץ שמיד בתחלת ש. אינו ראוי למזבח). רנה (אם נקובת הושט הוי ס' בש.).

חידושים: קסב, ד (ש. בשבת). קסג, ג - קסד, ב (פסוקת הגרגרת ונקובת הושט טריפה או נבלה) רנא, ב-ג (השוחט בשבת ש. כשרה כי בפ"א לא נעשה מ. או שנעשה מומר רק בסוף ש. אם צריך עע"ג. אם כשר גם כששחט בפרהסיה). רנא, ד (בקנה ובקרומית של קנה. בתלוש ולבסוף חיברו. בשן. במגל). רנב, ב (פתח ידו ונפל סכין וש.).

פס"ד: נט, א (נקובת הושט ותורבץ הושט אם היא נבלה או טריפה לאחר ש. נפ"מ לאותו ואת בנו ולענין חשוד ולפני ש. נפ"מ לחלב ובצים). ס, ג - סא, ד (כנ"ל). סח, ג - ע, א (נפסקה או ניקבה הגרגרת הוי נבלה או טריפה).

עיי"ע נשים.

דרסה

יו"ד: ט (ש. שידיו מרתתות א"נ לומר לא דרסתי. כשהוא באקראי י"ל שנאמן שלא רתתו. שו"ב קבוע יש לפקפק).

הגרמה

חידושים: רנב, ב (במיעוט בתרא).

חלדה

יו"ד: יח (כשחוה"ש כסה קצת מהסכין. במליקה. תחת העור. מקצת הסכין מכוסה, במקום שש. בו ושלא במקום שש. בו. ח. במיעוט קמא).

חידושים: קסג, ב-ג (תחת צמר מסובך, צמר שאינו מסובך ותחת מטלית קשורה ואינה קשורה).

נכרי

חידושים: קסב, ג (הטעם דש. נכרי גרע ממילה ועשיית ציצית). רנא, א-ב (מחשש ש. לעכו"ם או דאינו בר זביחה. ש. מומר לע"ז).

סימנים

יו"ד: יד (ספק נשחט רוב ב"ס בבהמה ורוב סי' א' בעוף).

סכין

יו"ד: יא (פגימה קטנה שא' מרגיש והשאר אינם מרגישים). יג, ב (להראות ס. לחכם - סגי לפני ש.). טז (ס. חד וחלק, מהו יותר קפידה). טז, א-ט (ג' פי' בפי' פגימתן כדי שתחגור בה צפורן: שאוגרת בתוכה, שמעכבת או שמרגיש בה. ב' אופנים בפי' ב' וג'. כשאוגרת חוה"ש). טז, ח (בדיקה דאבשרא ודאטופרא מה עדיף). טז, י (י"ל דפחות מחגירת צפורן הוי כמו ח"ש). טז, יא-יב (י"ל דלרוב הפוסקים אוסרת רק באוגרת הצפורן, באוגרת חוה"ש הוי ספיקא דאו', בהרגשה לבד רק לכתחילה אסור. בתשו' אדה"ז ביאר טעם ס. מלוטשים אבל לא שמעכב לדינא בהרגשה). כו, ב (נמצאת פגומה אין תולין שנפגמה במפרקת מצד חזקת איסור וריעותא). כז, א (פגימה כשערה יש להקל כשנגע במפרקת). נו (מסוכסכת). רלט (פחות מחגירת צפורן). רנב (פגימה הנרגשת בצפורן ואינה אוגרת חוה"ש אם אסורה מה"ת). רנב, א-ה (ג' פי' בכדי שתחגור בה צפורן). רנב, ב-ג (אוגרת חוה"ש פחות או יותר מהרגשת צפורן. הרגשת כל אדם או הרגשת אומן. החילוק בין הרגשה למסוכסכת). רנב, ו (דעת הרבה פוסקים שנפסל רק כשהצפורן נכנסת בתוך הפגימה. אדה"ז פסק שהוא ספיקא דדינא. בתשו' ביאר טעם ס. מלוטשים אבל לא שמעכב לדינא בהרגשה. פחות מחוה"ש יש להקל בדיעבד. כשא' אינו מרגיש והב' מרגיש בודאי אינה אוסרת מדינא). הוספות: כ, א (ס. מלוטשים). כא, ג (כנ"ל).

חידושים: קסב, ד (שיעור פגימה). רנא, ד (ראי' דפגימה יש לה שיעור). רנב, א-ב (מחובר מעיקרו, תלוש ולבסוף חיברו, לכתחלה ובדיעבד).

פס"ד: מא, ב-ג (פגימה שאינה אוגרת מטריפין אבל לא משורש הדין). מג, א - מד, ד (דיני בדיקת הס. ופגימותיו). מד, א-ד (שחט בס. בדוק וחתך עצמות בהולכה והובאה ונמצא פגום).

עופות

יו"ד: א, ו (אם הוי ש. מה"ת).

עיקור

פס"ד: ס, א (בניטל כל הלחי התחתון).

קבלה

עיי"ע עדים (קרוב).

קנה

אהע"ז ח"ב: רצב, ז (אם מיעוט הק. אוסר).

שהיה

יו"ד: יז (ש. במיעוט בתרא, כשהקצב חתך בסכינו למהר המיתה. בנשאר רק עור א' מהוושט אם נק' מ"ב).

שוחט ובודק

יו"ד: ג, א-ב (חילוק בין ש. ומוכר לאחרים לבין ש. לאחרים. אפי' להאוסרים היינו בקרוב לפושע וקנסו מדרבנן). ג, ד-ח (דוקא ביצאה טרפה מתח"י ג"פ שחיטתו שאח"כ אסורה מדינא). יב, א-ג (בזה"ז שאין מראים סכין לחכם לא סגי בח"כ דכל ישראל, כמו בש. ומוכר לאחרים. כשעבר על איסור קל אם נאמן). יג, ב (כנ"ל). יד (בדקו שו"ב שיש לו קבלה ונמצא שאינו יודע ה"ש אם מטריפין למפרע). רלט (ש. שבחנוהו ולא הרגיש פגימות דקות. התיר השחיטה מטעם ס"ס). רמא (העובר על שבועה אין ש. אסורה אך לא להעמיד ש. כזה לכתחלה). רמו (ש. בלי קד"ח). רמח (פסול לעדות מה"ת אם מותר לאכול מש. גם בזה"ז שאין מראים הסכין לחכם, ואי סגי בתשובה לבד. הטעם שהצריכו להראות הסכין לחכם. ש. לאחרים צריך ח"כ מיוחדת. חילוק בין ש. לאחרים לבין ש. לעצמו ומוכר לאחרים. שוחט אצל נכרים ומוכר רק הכשרות ומקבל שכר רק מהכשרות). רמט (שו"ב דמתא צריך ח"כ מיוחדת). רנא (כנ"ל, מטעם דהוי טורח. לכן הנשים אין ש. לכן גם סופר סת"ם שנכשל מחמת עצלות א"י להיות ש. דמתא. גם המשיג גבול פסול).

פס"ד: מ, א-ג (שו"ב שנטל קבלה ונמצא שא"י ה"ש אם נטרף הכל למפרע. שיטות הפוס'. לשער הזמן באומד. להקל בס"ס. להחמיר באבד חוש ההרגשה ולהקל כשמרגיש כדי חגירת צפורן). מא, א - מב, ב (בדק הסכין בטוב ולא הרגיש ואח"כ בדקו אחריו והרגישו, י"ל שאילו היתה פגימה האוסרת גם הראשון הי' מרגיש, אבל הת"ש מחמיר, ויש עוד טעמים להחמיר, לכן ילמד אצל עע"ג, וכשיוחזק חצי שנה או שנה בהרגשה כו' יוכלו לסמוך עליו). מב, ב-ג (העובר על שבועה אין ש. אסורה אך לא להעמיד ש. כזה לכתחלה). מד, א-ד (נבדק השו"ב וא"י ה"ש). מד, ג (בדק אחר ש. והצניעה ואח"כ בדקה שו"ב אחר ומצא פגימה יש להחמיר).

עיי"ע חשוד. ירושה. נכפה. שוטה.

שו"ב חש"ו

יו"ד: ג, ה (ס' אם רוב מעשיהן מתוקנים). ח, ט (רוב מעשיהן מקולקלים).

עיי"ע שוטה.