<h5>פצוע דכא</h5>

יו"ד: כב [כא, א] (מעוך וכתות).

אהע"ז ח"א: טז, ה (אם יש לו רפואה). טז, ז-ח (ניטלה ביצה אחת. נפצעה ואח"כ נכרתה. חילוק אם נכרתה ע"י רופא). יז, ב (פ"ד בממזר ובס' ממזר. פ"ד כהן בגיורת). יז, ד (כנ"ל). יח, א (כשהנקב אינו מפולש מעל"ע).

אהע"ז ח"ב: שיב, ב (נקב עד לחלל ואינו מפולש). שיד (כנ"ל). שכח (מותר בגיורת אפי' אם אביה גר ואמה מישראל) שכט (אם היתר דנחתך כקולמוס רק כשנחתך מצד א'). של (ניקב מצ"א לחלל, בחוץ למע' מעטרה ובפנים למטה מעטרה. ניקב לחלל מצ"א למע' מעטרה. ניקב מעל"ע בצ"א למע' מעטרה ובצ"א למטה. נחתך כקולמוס. מותר בגיורת אפי' אם אביה גר ואמה מישראל).

חידושים: ריג, ב-ד (מהו השיעור לניקבו הבצים. מפולש או שיוכל לצאת ש"ז. ניקבה א'. אי מהני סתימה). ריג, ד (נקב בגיד נפסל מטעם פ"ד או כרות שפכה. אי מהני סתימה). ריד, א-ב (שיעור פ"ד, אם צריך שיצא דם, בכח, ע"י ברזל, לחללו). ריד, ב (נימוקו היינו נתרוקנו, נרקבו או נמוסו. מיעוך מקצת. מסמוס).

בידי אדם

אהע"ז ח"א: טו-טז (פ"ד ע"י חולי אם חשוב בידי שמים). טו, א-ד (המחלוקת בירו' ע"י חולי, או כשתחלתו ע"י חולי וסופו בידי אדם). טו, ה-ו (ע"י קוץ נפסל מטעם פשיעה או מטעם מעשה, ונפ"מ לע"י כלב. מסיק דשניהם פסולים. חלה מחמת פשיעה יש להסתפק). טו, ו (נחלה עד שמוכרח לינטל בי"א אולי יש להקל). טו, ז (תחלתו בי"א וסופו בי"ש. קשר חוט שלא ישתין בלילה ונעשה נקב. חילוק אם יש בי"א שיומשך ממנו הנקב). טו, ח-ט (חילוק אם תחלת הכוונה הי' כדי לעשותו פ"ד). טז, א-ה (שיטת רש"י בע"י חולי, תלוי אם החולי גרם חסרון). יח (נער שקשר חוט סביב הגיד ועי"ז נעשה נקב והוכרח הרופא לחתוך, אם נק' בי"א).

אהע"ז ח"ב: שכח-של (כנ"ל). של (החוט הוי ככח כחו).

חידושים: ריד, ב (אדם מעכה ואח"כ נתהוה רקבון). ערב, ד (חיכוך ביד אחר חולי. אחר שנעשה אבר מדולדל כרת).

כרות שפכה

יו"ד: כד, ג (ניקב פסול נסתם כשר). כד, ז (לא איכפת לן במה שסופו ליסתר).

ספק פצוע דכא

אהע"ז ח"א: טז, ז (אם מהני הוכחה הסימן שמוליד). טז, ח (אם מותר לבוא בקהל מדאו'. חילוק בין ס' מחמת פלוגתא או שאר ס'). יז (אם מותר לבוא בקהל מדאו'). יז, ג-ד (ס' פ"ד בקהל).

אהע"ז ח"ב: שכט (כנ"ל).

סריס

אהע"ז ח"א: טז, ב-ו (אין בו חסרון ויש לו רפואה. ס. חמה מלידה. אם ס. אדם מותר לבוא בקהל. חילוק בין ע"י חולי לע"י כוס של עקרים).

אהע"ז ח"ב: שיב, ג (אינו בר הולדה אבל הוא בר שכיבה). שכט (כשיש לו זקן מהני רק כשאין לו קלקול בחיצוניות).