<h5>קידושין</h5>

אהע"ז ח"א: צ-צב (עדים עמי הארץ וקלי הדעת העידו שקידשה ולא הי' דו"ח, ואח"כ הי' דו"ח ואמרו שנתן לה מטבע בעת ריקוד ואמר לה האמ"ל כדמו"י, והם לא ראו נתינת המטבע רק שיש להם הוכחות לזה והם לא שמעו כל המלים ומסתמא גם היא לא שמעה, והיא מכחשת). קא (נתגרשה ונתפשרו והטבעת נשארה אצלה והקנתה הטבעת לאחר שקידשה בו). קב-ד (אחז יד גרושתו ונתן טבעת על אצבעה ואמר האמ"ל כדמו"י ושחקו עליה והשליכה הטבעת). קה-ז (משרתת קנתה שמרים ודרשה או"ג ונתן לה בעלה של המוכרת האו"ג ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושתקה והלכה ואומר שכיון לשחוק והיא אומרת שלא הבינה דבריו). קה, ד (הכמין לה עדים אם יכולה לאמר לשחוק כיוונתי). קז, ד (כנ"ל. אם יכול לאמר לשחוק כיונתי). קח (נתן לה זהוב כסף עבור דבש שמקחו ו' קטני כסף אח"כ אמר הראיני מה בידך אחז במטבע ובידה ואמר האמ"ל ואתם עדים ולקח המבטבע והלך). קיא (אחרי כתיבת התנאים רצה האב להסכים לשידוך אחר וקידש הבחור את הבתולה בפני עדים בטבעת מוזהבת שקיבל מחברו וכעת נמחק הזהב). קיב (בא בשליחות הנכרי לקבל הלואה ונתנה לו ועוד ב' אנשים ואחר שלקח החזיקה בצרור לאמר אני לבדי אוביל המעות ועזב ואמר הרי את מקודשת ואומר שחשב לצחוק). קיז (לקח אשה בתקיפותו וחי עמה ב' שנים ונולדה בת ונמסר למשפט וא"י אם חי). קכ (ק. בפני אב ובנו ומיד שאמר האמ"ל השליכה מטבע לפניו). קכא, ו-ז (הכמין לה עדים. למה אמרו בעדות מיוחדת הטעם דאין מצטרפין. עכ"פ ס' הוי). קכב (חילוק בין טענת לא הבינה לטענת השטאה). קכט (רצה להשתדך ושידכה אביה לאחר וטוען שקידשה בדג בפני אנ"ח שהלכו למאסקווא ורוצה ליתן ג"פ והיא מכחשת).

אהע"ז ח"ב: שסה (נתן לה מטבע ע"ד קניית אגוזים ואחז ידה וא' האמ"ל ואמרו לה הרי קדשך וזרקה המטבע). שסו (אחז יד גרושתו ונתן טבעת על אצבעה ואמר האמ"ל כדמו"י ושחקו עליה והשליכה הטבעת). שסז (משרתת קנתה שמרים ודרשה או"ג ונתן לה בעלה של המוכרת האו"ג ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושתקה והלכה ואומר שכיון לשחוק והיא אומרת שלא הבינה דבריו).

חידושים: רלד, ג-ד (משרתת קנתה שמרים ודרשה או"ג ונתן לה בעלה של המוכרת האו"ג ואמר האמ"ל בטבעת זו כדמו"י ושתקה).

עיי"ע זנות (אין אדם עושה). דבר שלא בא לעולם. כתובה (חזרת קידושין). מומר. מעשה. נישואים. עדות (עדות קידושין; פסולי עדות). שליחות. תוך כדי דיבור.

אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה

יו"ד: קצה [טז, א] (אם יכולין להפקיע ק. מטעם הפקר ב"ד הפקר).

אהע"ז ח"א: פו, יא [קמב, ד - קמג, ב] (אף במקום דל"א יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת מ"מ אמרינן אפקעינהו כו' דכל המקדש ע"ד כו'. לא בכ"מ אמרינן כן אלא היכא דאמור אמור. י"ל דירושלמי לא ס"ל טעמא דאפקעינהו כו'). קלה (מטעם דאמר כדת משה וישראל).

אהע"ז ח"ב: רכו (מתי אומרים אפקעינהו כו'). שיד (כנ"ל). שכב, ב (בנופלת ליבם לפני אח מומר. בהמיר קודם קידושין ובהמיר אחרי). שכב, ד [קכז, ג] (כדי שלא תהא עגונה עולמית לא אמרו אפקעינהו כו'). שסב (משום זילותא דב"ד אמרינן אפקעינהו כו'. מה"ט בנשאת לא' מעדיה אין הבנים ס' ממזר). תי (מתי אומרים אפקעינהו כו').

ראה לקמן אצל כל המקדש כו'.

ארוסה

אהע"ז ח"א: ח (א. נק' אשה טפי משומרת יבם).

אהע"ז ח"ב: רמח, ג (אם נק' אשתו. אם יש בה חדר"ג).

דעתה

אהע"ז ח"א: צ, טו-ז (כשאינה רואה את העדים אם יכולה לומר לשחוק כיוונתי. כשאינה טוענת כך אם טענינן לה ואמרינן דאין כאן עדי ק.). צה (מדעתה אין בע"כ לא, דאפי' תליוה ונתקדשה לא הוו ק. או שכל שי"ל שלא נתרצתה אוקמינה אחזקה ואינה מקודשת).

ראה לקמן אצל שליחות. שתיקה.

חרש

אהע"ז ח"א: לד [מו, א] (ק. ח. זנתה תחתיו אם נאסרה עליו). לה (כנ"ל). צז (שבעת הק. לימדוהו לומר האמ"ל כדמו"י, ויש מסתפקים שבעת הגט נשתנה לגריעותא). קיח (ח. שצוה לאביו שיתן הטבעת ולאמר הא"מ לבני. ושהה עמה כחמשים יום ושחל"ח, וזקוקה ליבם קטן). קיח, א (שליחות בק. ח.). קיח, ג (ח. יש לו מעשה ומ"מ לא הוי כ"א ק. ח. דרבנן).

אהע"ז ח"ב: קנט, ו (חילוק בין ק. ח. לק. שוטה וקטנה). ת, ד (וכבר כתבתי בענין ק. ח. לק' באהאפאליא [סי' קיח דלעיל]). הוספות: נג, ד (אינו שומע ואינו מדבר ומבין וקורא, לא לק. בכתב שלא יטעו לומר שהק. מה"ת, רק ע"י קרוביו וברמיזה).

עיי"ע חרש.

חתן מאהל

אהע"ז ח"א: צ, גב"ע. צ, ד (בליל הח"מ או ביום). קיד, שאלה.

טבעת

יו"ד: רכג (בפרוטה, והחמירו שיהי' שוה כסף. נהגו בט. ע"פ קבלה בסוד מ"ם סתומה). צח, ט (נוהגים פה שהשמש יש לו טבעת קידושין של כסף ומוכרו להמקדש, ואחר הקידושין למחר חוזר השמש וקונה אותו מהאשה המתקדשת).

טלי קידושיך מע"ג קרקע

אהע"ז ח"א: קיח, ג (לרוב הפוסקים מהני).

אהע"ז ח"ב: רעא, ג (כנ"ל).

כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש

אהע"ז ח"ב: רעא, ה (אם הוא דוקא כשאמר כדת משה וישראל).

ראה לעיל אצל אפקעינהו כו'.

כסף

אהע"ז ח"א: קא (דמי למכירה ולא למתנה). קיב, ה (בכולי מתקדשת ולא בחציו, כשקידש במעות שאינן שלו בתוך ארנק שלו).

לשון קידושין

אהע"ז ח"א: צז (אמר הא"מ ול"א לי, ודיבר תחלה בעסקי ק. חילוק בין זה לגט שצ"ל ידים מוכיחות דוקא). קיב, א (הא"מ ול"א לי אם יש לחשוש לכתחלה לק.). קיב, ה (חילוק אם המעות שלו או של אחר). קיג, א (מתי אומרים אדיבורא דידה קסמכת ומתי אדיבורא דידי').

אהע"ז ח"ב: קעד, א (שטר ק. אם צ"ל שמו ושמה). ריב (ל' מסופק גרע משתיקה, במדבר עמה עע"ק. חילוק בזה בין ל' ק. לגט).

מקדש אחותו

אהע"ז ח"א: צט, א-ב (חילוק בין זה לאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולמקדש בשאולה ולהכיר בקרקע שהיא נגזלת ולקחה).

מקדש באסורי הנאה

אהע"ז ח"א: קי (באסרה הנאת נכסיו עליה). קי, א (חילוק אם היא אסרה או הוא אסר). קי, ב (חילוק אם רוצה לישאל עליו). קי, ג (אם אומרים הואיל ואי בעי משאיל הוי שלו). קי, ו (מ. בחליפי ערלה).

חידושים: כח, א (אסה"נ מדרבנן).

פס"ד: רצ, א (בחמץ דרבנן).

מקדש בגזל

אהע"ז ח"א: צח, א (באמרה הן, אמרינן נתנה לו במתנה, או במלוה והוא חייב לה כנגדה). צח, ב (הטעם דלא הוי דברים שבלב). צט, ה (אשה יודעת שא"א לקדשה בחפץ שלה ואחליתיה). קט (מ. בג. שלה לאחר יאוש אם הוי ס"ק או אמרינן דידי שקלי). קט, א (חילוק בין זה למ. במשכון). קט, ב (בג. דידה מהני אמירת הן גם לפני יאוש, יאוש מהני בגזל דאחרים). קט, ג (באמרו לה לקבל ממנו סתם עדיף משתקה וגרע מאמרה הן ובזה ג. דידה דמי לג. דאחרים דתלוי ביאוש ובהא מיירי מתני' ורב). קט, ד (אמר לה התקדשי בהנאת החזרת גזל דידה קודם יאוש דמי לכנסי סלע זה שאני חייב ובזה מיירי ר"נ). קיב, ה (כשהוא שליח למסור המעות וקידש בם). קיב, ה (שואל או לוה שלא מדעת. מ. במעות עיסקא, שאם הקדישם אינן קדוש). קכז (ק. בגזל ואמרה הן הוי מחילה וקיבלה דבר שלו וא"כ ל"מ אחר שנתן אפי' תכ"ד, או שמתקדשת בהנאה ואפי' אחר שנתן תכ"ד).

מקדש בהנאה

אהע"ז ח"א: קט, ד (אמר במחילת מלוה או בהחזרת גזל או הילך מנה ואקדש אני לך באדם חשוב כשלא הזכירו ה. אם הוי כהזכירו ה.). קי, ג (מ. בטוה"נ ובדבר הגורם לממון).

חידושים: קכט (חילוק בין מקדש בהנאת מחילת מלוה למקדש בטובת הנאה).

מקדש בחליפין

אהע"ז ח"א: צח, ז [כג, א] (חילוק בין זה למקדש במתנה ע"מ להחזיר).

חו"מ: ל [לה, ג] (הטעם דגרע ממקדש בכסף, דלא הוי קנין או מחמת קפידתה. אם מהני בכלי ש"פ).

עיי"ע קנינים (סודר).

מקדש במחובר

אהע"ז ח"ב: רעא, ג.

מקדש במלוה

יו"ד: פב, י (המק. בעסקא י"ל דאינה מק. דמאן פלג לך).

מקדש במשכון

אהע"ז ח"א: קז, א (מהני מטעם דמ. אינו קנוי). קט, א (חילוק בין זה למ. בגזל).

עיי"ע משכון.

מקדש במתנה ע"מ להחזיר

אהע"ז ח"א: צח, ו-ז (אם מהני מדאו'. חילוק בין זה למקדש בחליפין). צח, ז (כשקיבל מעמ"ל סתם ומקדש בה אם נכנס לס' ביטול התנאי. כשקיבל מעמ"ל ע"מ לקדש אם חוששין שאין לו בו אלא קנין שעה ואינו יכול לתת לה קנין עולם). צח, ח (אם חוששין שאין זו נתינה שאם תקדישה מקודשת). ק, ח (כשקיבל מעמ"ל סתם ומקדש בה אם נכנס לס' ביטול התנאי).

עיי"ע מתנה ע"מ להחזיר.

מקדש בפקדון

אהע"ז ח"א: צג, ו (אמר כנסי סלע זה לפ. וחזר ואמר התקדשי בו. בשעת ולאחר מתן מעות. תוך כדי דבור ולאחר).

אהע"ז ח"ב: רעא, ג.

מקדש בפחות משוה פרוטה

חידושים: כח, א (ש"פ במק"א, אבל אינו מתקיים עד שיגיע לשם).

מקדש בשאולה

אהע"ז ח"א: צח-ק (שאל הטבעת מנכרי ע"מ לקדש והתנה שיחזיר הטבעת דוקא). צח, א (המשאיל ע"מ לקדש אם אומרים אנן סהדי שגמר ליתנו במתנה שלא ע"מ להחזיר או ע"מ להחזיר את דמיו). צח, ב-ג (כשאומרים אנן סהדי שגמר ליתנו במתנה ע"מ להחזיר אמאי לא הוי דברים שבלב). צח, ד-ה (אם אומרים כיון שנתן אדעתא דק. מותר ליקח בעצמו במתנה עמ"ל). צח, ט (אם אומרים אנן סהדי כו' גם בנכרי שהשאיל הטבעת ע"מ לקדש). צט (דמי יותר למקדש אחותו או לאין אדם מוציא דבריו לבטלה). קיא, ב (חילוק בין אמר בפירוש ל' שאלה או נתן סתם).

אהע"ז ח"ב: שסד (תמיה על הרא"ש שכ' כיון שהשאיל לקדש כו').

חידושים: כח, ד (דמות ראי' להנ"ל).

עיי"ע דברים שבלב.

נתן הוא ואמרה היא

אהע"ז ח"א: צד (הוי ס' וחוששין רק מדרבנן. אם מיירי אפי' אמרה קודם הנתינה והס' שמא צריך אמירתו דוקא, או מיירי שאמרה אחר התחלת נתינתו והס' אם נתן אדעתה אבל אמרה קודם הוי ק. או ס' דאו'. תלוי בדין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך אם סגי בנתן בשתיקה). צו (שיטת הרשב"א דמיירי אפי' אמרה קודם הנתינה והס' שמא צריך אמירתו דוקא, ול"ד למוכר דא"צ אמירתו).

סבלונות

אהע"ז ח"א: צ, ט (חשש ס. דעתה קידש. אם צריך עדים). קב, ה (חשש ס. אפי' נגד הרוב מחומרא דא"א). קיד, ח (כשרוב מסבלי והדר מקדשי הוי חזקה או חשש).

ספק קידושין

אהע"ז ח"א: צ, יא-ב (ס"ס בק.). צד (ס"ס בק. אם חיישינן למיעוטא בק. בס' שקול אם מוקמינן אחזקה וחוששין רק מדרבנן. חילוק בין ס' ק. לגוסס דהתם יש חזקת איסור א"א וחזקת חי). צה (חילוק בין ס' נתרצתה דאינה מקודשת לס' קרוב לה דכיון שנתרצתה הוי ס' ק. ולכן גם כשי"ל אין שקלי ודידי שקלי וכן בשתיקה לאחר מתן מעות אינה מקודשת). קב, ג (ס"ס בק.). קב, ה (כנ"ל. תלוי בחוששין לסבלונות, אם אזלינן בתר רובא. בג' ס' יש לצדד להקל).

אהע"ז ח"ב: קנח, ה (ס"ס בק.). רצא, י (ג' ס' בק.). שסו [יח, ב] (ס"ס בק. בג' ס' יש להקל). [יט, א] (בחשש ק. אם צריך לחקור כל האנשים שהיו שם, כמו ביצא קול שיש עדים שיש לו אחים וכיו"ב).

חידושים: פא, ד (אמר לב' א' מכן מקודשת לי, אמרינן א' מהן מקודשת וא"י מי, או שיש על שתיהן ס' ק. נפ"מ כשמת, אם יכול האח לישא שתיהן, ובאחיות אם יכולים ב' האחין לישא שתיהן. חילוק בין אחיות לנכריות).

פס"ד: קלד, ג - קלו, ג (קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר בתוך ו"ח, הוי חזקת נערה או ס'. כשרק קידשה עצמה יש גם חזקת פנוי'). קלו, ג - קלז, ג (ביום דמשלם ו"ח אזלינן בתר חזקת השתא שבערב ראוה בוגרת). רפט, ד (אם הוא מדאו').

עיי"ע ספק ספיקא.

קטן

אהע"ז ח"א: לד [מה, ב-ד] (ק. שקידש והגדיל אם יש חשש שגדלו הק. בהדיה למפרע). לד [מו, א] (קידושי ק. או יבמה שלו כשזנתה תחתיו אם נאסרה עליו). לד [מו, ב] (חילוק בין ק. קטן לקטנה). לה, ג (כנ"ל). קיח, א (ק. שקידש לו אביו).

אהע"ז ח"ב: רעג, ה (ק. שקידש שיחולו לאחר שיגדל). שכ (אם יש להוכיח ממה שלא התחיל להניח תפילין שהק. אינם חלים). שסח (ק. שקידש והגדיל אם יש חשש שגדלו הק. בהדיה למפרע. חילוק בין הקטן או האב נתן הטבעת). הוספות: נד, א (בשנת הי"ג. ע"י האב). נט, א (גדולה אשת קטן שזינתה).

ראה לקמן אצל שליחות.

קטנה

אהע"ז ח"א: לד [מה, ב-ג] (ק. שנתקדשה והגדילה אם גדלי ק. בהדה, מדרבן. לא נתאכלו המעות. למפרע). לד [מו, ב] (חילוק בין ק. קטן לקטנה). לה, ג (כנ"ל). קיח, א (כשאמה קיבלה הקידושין). קלח, ה (הגדילה אינה יכולה למאן דגדלי ק. בהדה או שלא תקנו מיאון בגדולה).

חידושים: קיט, ג-ד (קידושי ק. מדרבנן אבל הקנין דרבנן מהני לדאו' ולכן אוכלת בתרומה דאו').

עיי"ע מיאון.

קטנה ע"י אביה

אהע"ז ח"א: קיד, ז (אמר איך וויל ניט גייט צום חזן שרייבט די כתובה עס האט צו מיר ניט הפקיר זכותו). קיד, ח (מחלוקת דנתקדשה שלא לדעת פי' שלא ידע או שידע ושתק). קיד, ט (מיחה האב ואח"כ נתרצה. תלוי אם מיחה קודם או אחר הק. ואם שדיך קודם ק.). קטו (נתקדשה וניסת שלא לדעת פי' שלא ידע והוה נשואין מה"ת או מדרבנן). קטז, א-ב (נתקדשה שלא לדעת ואח"כ נתרצה, אם מהני למפרע או מעכשיו אפי' נתאכלו או דוקא בלא נתאכלו או לא מהני אפי' בלא נתאכלו, ואי מהני בנתקדשה בפניו ולא מיחה. שיטות הפוס'). קטז, ז (אמר צאי וקבלי קידושיך, מי קונה המעות. אם הק. בשליחות האב. הפקיר רשותו). קיז (קטנה שנשתדכה לדעת ונתתקדשה שלא לדעת ותמה איך עשו זאת ולבסוף נתרצה ואמר אין צועקין כו' והיתה חצי שנה בבית החתן ואח"כ השיאה אביה לכהן וילדה ב' בנים).

אהע"ז ח"ב: שע (מתי צ"ל הריצוי. מיחה ואח"כ נתרצה. חילוק בין שדיך האב לארצויי הבן).

קידושי אונס

אהע"ז ח"ב: רסב, ח (הטעם דל"א הכי בתפס וורשכא מינה).

קידושי טעות

יו"ד: צח, ז (המק. בדינר כסף ונמצא של זהב).

אהע"ז ח"א: צח, ז (במקדש במתנה ע"מ להחזיר וכשנודע לה שצריכה להחזיר נתרצתה). צח, ט (כנ"ל). קה, א-ג (התקדשי בכוס של יין ונמצא של דבש, וראתה שהוא דבש וקיבלה אם הוו ק"ט. טעם האומרים שאינן ק. כי אף שנתרצתה מ"מ הוא לא קידש אלא ע"ד יין. אם אמרה שנתרצתה לדבש והוא שמע ונתן מקודשת. חילוק בין מקדש בעצמו לע"י שליח). קה, ד (חילוק בין התקדשי בכוס של יין כו' לבין התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דאי ידעה בי' מקודשת). קז, ב (אמר האמ"ל בטבעת זו והי' מטבע והיא לא הבינה החילוק אם מקודשת). קיא, א (הי' נראה של זהב ונמצא של נחושת ולא אמר של זהב. אמר קסבר הייתי שהיא כהנת כו'). קלד (נמצאו בה מומין גדולים אם צריכה גט מדרבנן או מה"ת מס'. חילוק בין מומים גדולים לקטנים ובין קידושין לנישואין. קידשה ע"ת וכינסה סתם). קלז (כנ"ל). קלז, א (קידשה סתם ונמצאת שני' אם צריך גט מה"ת). קלז, ב (ראי' מדיש לה תוספת דצריכה גט מה"ת. מחמת חיבת ביאה א"ז מקח טעות, וגם בחייבי לאוין).

אהע"ז ח"ב: שיב (הי' לו נקב בגיד עד לחלל ולא הי' לו כח לקישוי ולא הכירה בו קודם קידושין). שיב, א (חילוק בין איילונית לשאר מומין ונדרים ולחייבי לאוין, שלא הכירו קודם קידושין). שיב, ב (ק. ספק או רק מדרבנן. חילוק בין מומין לחייבי לאוין. חילוק בין איש לאשה). שיב, ג (שתקה בתחלה וצווחה בסוף. חילוק בין סריס אדם לסריס חמה ובין סריס חמה לאיילונית). שיב, ד (חילוק בין חייבי לאוין לחייבי עשה, שצריכה גט מה"ת ויש לה כתובה). שיג, א (אם יש חילוק בין אלמנה לשאר חייבי לאוין). שיד (כנ"ל). תס (הי' לו נקב בגיד עד לחלל ולא הכירה בו קודם קידושין. חילוק בין איילונית לחייבי לאוין ולסריס).

חידושים: צ, א (איילונית שלא הכיר בה עד לאחר מותו, לענין חליצת צרתו). רי, א (איילונית שלא הכיר בה. חילוק בין קידושין לנישואין. שיטות הפוס'). רטו, א (כנ"ל. מוכר טריפה בחזקת כשרה). רלד, ג (בדינר זה של כסף ונמצא של זהב, ביין ונמצא של דבש, בטבעת זה ונמצא פינפער).

קידושין לטיבועין ניתנו

אהע"ז ח"א: קא (אפילו למ"ד לאו לט"נ אם זהו דוקא מהאירוסין משא"כ מהנישואין).

שליחות

אהע"ז ח"א: לד [מה, ד - מו, ג] (אביו שקידש בנו הקטן והגדיל ולא מחה אם אגלאי מילתא למפרע שזכות הוא לו. אב שקידש בנו הגדול ואח"כ נתרצה. האומר הא לך מנה והתקדשי לפלוני ואח"כ נתרצה. חילוק בין אב לאחר ובין גדול לקטן). קטז, א (אם גילוי דעת דאח"כ מהני למפרע). צג, א (החילוק בין מעשה דציפתא דאסא שגילוי דעתה בתחלה לא מועיל לאח"כ לבין גילה דעתו לשדכן שרוצה לקדשה והלך וקידשה בלא מינוי שליחות דמועיל). קטז, ז (בקטן בדעת אחרת מקנה, מדאו' או מדרבנן). קיח, א (חילוק בין קטן דאתי לכלל ש. לחרש ושוטה. קדושי חרש ע"י אביו וקטנה ע"י אמה).

אהע"ז ח"ב: שסט (גילה דעתו לשדכן שחפץ בפלונית אם יכול לקדשה לו). שע (אי מהני ריצוי הבן דאח"כ. חילוק בין ארצויי הבן לבין שידך האב בקידושי קטנה).

ראה לעיל אצל קטן.

שתיקה בשעת מתן מעות

אהע"ז ח"א: קב, א (היינו בשעה שנתנו קודם שסילק ידו או דוקא קודם לכן). קב, ד-ה (כשלקח ידה לא ידעה וכשאמר לא משכה ידה וגם לא עשתה מעשה המראה שמסכימה, וכן בזרק לה ושתקה, אם מקרי שבשמ"מ). קה, ו-ז (אמר כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מ"מ ושתקה. חילוק בין זה לאמר סלע שאני חייב, או חוב זה שאני חייב, ובין זה לאמר לה הלויני מנה על משכון ובשעת נתינת המשכון אמר התדקשי בו. אם צריך שיאמר לא לפרעון אלא לקידושין. חילוק בין מקדש במעות שחייב לה לחטף סלע מידה כו'). קז, א (כששאלה שלא לשם ק. ושתקה בשמ"מ אמרינן דאדבורא קמא סמכא). קז, ג (כשאומרת שלא הבינה לה"ק אם נאמנת). קיב, א-ג (תבעה מעות והחזיקה מתחלה ועד סוף. אמרה הבא מיהבא לאו כלום הוא). קיב, א (חילוק אם אמר לה בל' ק. או בל' שאלה). קיב, ד (כשיכולה לאמר אין שקלי ודידי שקלי). קיג, א (שאלה שלא לק. ואמר בל' שאלה וענתה הבה מיהבה אינה מקודשת, מטעם דאדיבורא קמא קסמכת או מטעם דאמר בל' שאלה). קיג, ב (כשאמר בל' החלט באמצע או בסוף אם מקודשת). קיג, ג (כשהוא התחיל בשאלה ואמרה הבה מיהבא). קיג, ד (כשלא נאמר בלשונות שבש"ס). קכ [סא, ב] (השליכה מיד לחצרה, לחצר אביה, במקום המשתמר לדעתה). [סא, ג] (השליכה תכ"ד). [סא, ד] (בדשדיך). קכא, א (התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים אינה מקודשת אם הוא אפי' נטלתו אחר שאמר התקדשי).

אהע"ז ח"ב: שסו (היינו בשעה שנתנו קודם שסילק ידו או דוקא קודם לכן. כשהחזיק ידה ולא עשתה מעשה. כשמשכה ידה אבל שתקה). שסז (נתן לה פינפער לעודף וחזר ואמר האמ"ל בטבעת זו. אמר כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מ"מ ושתקה).

שתיקה שלאחר מתן מעות

אהע"ז ח"א: צג (בתולה חטפה מא' רו"כ והחזירה לו ואח"כ נתן לה ושוב ביקש ממנה ואמר שאם לא תחזיר יאמר ואמר האמ"ל כמו"י וכשאמרו לו שמקודשת השליכה הרו"כ). צג, ו-ז (ההוכחה לא מהש. דלא איכפת לה, רק ממה שלא זרקה, ובזה אומרים שיראה שתתחייב בזריקתה. באמר לה תני לי או התקדשי בו, או אמר תני לי או אומר). צג, ט-יד (אם יש בזה חילוק בין תכ"ד לאכ"ד). צג, יג-ד (בנתן סתם וחזר ואמר האמ"ל דמי לפקדון או לציפתא). צג, יד (כשהשליכה לאכ"ד). קב, ו-ז (ק. דאו' או מספק או דרבנן. אם מניעת ההשלכה נק' שוא"ת). קב, ח-ט (השליכה אכ"ד ויש אמתלא למה לא השליכה מיד). קז, א (מהש. אין הוכחה רק ממה שלא זרקה). קח (כשאינה יכולה לזרוק שיש לה שותפות במטבע ואחז את ידה). קכ [סב, ב] (אפי' תכ"ד). קכא, ג (בנתן לה סתם או במתנה). קכא, ד (כשאמר תכ"ד לנתינה). קכא, ה (כשאומרת שלא הבינה דבריו, אם נאמנת במיגו). קכב (כנ"ל).

אהע"ז ח"ב: שסה (נתן לה מטבע ע"ד קניית אגוזים ואחז ידה וא' האמ"ל ואמרו לה הרי קדשך וזרקה המטבע). שסו [יח, ב] (כשהחזיק ידה. כשיש אמתלא מדוע לא השליכה מיד).

עיי"ע תוך כדי דיבור.

תנאי

אהע"ז ח"ב: רפט, ב (כשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו, הוי ת. שהקדושין חלין רק אם תיכנס לחופה. חילוק בין כ' כן בכתובה לאמר כן בשעת קידושין). רצ, יח (ק. ע"ת וכינס סתם). שכב, ג (כנ"ל. ת. בנישואין אם מהני כשהתנה בפי').

חידושים: ק, ד (ע"מ שאין עלי' נדרים והתירו נדרה למפרע).