<h5>טריפות</h5>

יו"ד: א, ה (ט. תחלת נבלה. מצטרפין לכזית). יט (הכי רביתייהו כשהוא מיעוט). כ, א (חילוק בנקב מתולדתו בין ריאה וטחול ללב ודקין. אם הכי רביתייהו). כ, ה (הכי רביתייהו כשהוא מיעוט). כד, א (אם בדרו לה סמא חי' כשרה מעתה). כד, ב (באדם: גברא קטיל קטל. אזלינן בתר רובא וא"ח לט.). לא, ח (אין להוסיף על הט. אם אומרים גם בחשש נקב). מג (חילוק בין עגלים לשוורים). נט, ו (סי' דמשבחת או מתנוונה והולכת. אם ט. יולדת). רסא [י, א] (אין אומרים בט. זו דומה לזו. מ"מ י"א דאם ניקב ט. כ"ש ניטל. כל יתר כנטול היינו ניקב או כמו ניטל חבירו, ונפ"מ במקום שניטל כשר וניקב ט.). רסג, ב (כל יתר כנטול דוקא כשהאוסר והנאסר הם אבר ממש). רסג, ג (אינו משום שסופה להנטל אלא שהוא חולי הממית).

אהע"ז ח"א: טז, ב (חילוק בין ט. למסוכנת ובין חסר לניטל). נט, א (מגויד אם מהני כוי' דאח"כ. במקום שנעשה טריפה אם מהני שנחתך בסכין מלובנת וסמתרי). עד (י"ח ט. אם שוה בהן אדם לבהמה). עה [קיט, ג] (כנ"ל). עה [קכ, ג] (כנ"ל).

חידושים: קסד, ג (שהרי חותכה מכאן וחיה כו' אם הוא לכו"ע). רנב, ד - רנג, א (טעם סדר הט. שבמשנה).

פס"ד: ס, ג - סא, ב (מתי מוסיפין על הט. בחולי הידוע לכל). עא, א-ג (הלמ"מ רק ח' מיני ט. או י"ח או גם הפרטים). פ, א-ב (כל היכא דניקב ט. כ"ש חסר היינו בחסר כל האבר או רובו דוקא). צב, ג-ד (אין להוסיף על הט. - דוקא ט. חדשה, או אפי' כשיסוד הט. מבואר בש"ס). ק, ג (ריבוי הט. עתה שהוחלשו הבע"ח או מטעם ריבוי החומרות ושאין אנו בקיאין). קי, ד (חילוק בין כל העומד לינקב כנקוב לדין מסוכנת. הומרך המוח. ניטל לחי התחתון). קכא, א-ב (אם ט. חוזרת לכשרותה ע"י קרום כשהוא סתימה מעליא). קכא, ב-ד (סרכות בשאר איברים שנקב פוסל בהם. בדיקה מיהא בעי). קמד, ב (ט. החוזרת להכשרה. רגל שנשבר ויצא לחוץ וחזר ונקשר).

עיי"ע ביצים. חלב.

אגפים

פס"ד: קמא, ג - קמב, ב (דיני נשבר או נשמט. החשש הוא שע"י תנועת השבירה ניקבה הריאה או שמא נכנס העוקץ ונקב הריאה).

אומן

יו"ד: כו, א (א. המקיז אינו נוגע בסימנים וא. המסרס אינו נוגע בבני מעיים). רנד-ה (כנ"ל).

בדיקה

יו"ד: לט (יכול להשליך הראש בלי ב.). מז, ג-י (מתי יש חיוב לבדוק בשאר ט. חוץ מב. הריאה). מח, ד (מתי מועיל ב. אחרי שנחלט בחמין). נא (אם מהני מה שעשתה בזהירות שיראה משאלות וטרפות). נט (כ"מ שנ' כשרה אם היינו בלא ב.).

פס"ד: נג, ב (כשיש ריעותא והשליך הראש בלי ב.). נז, א-ב (ניקב הפנימי מחמת חולי ולא בדקו החיצון). סג, ג - סד, ד (כנ"ל). סה, א-ד (לצואר קרוע ומלוכלך בדם). ק, ג-ד (כשחזינן ריעותא צריך ב.). קכא, ג-ד (כשיש סירכה בשאר איברים שנקב פוסל בהם). קמא, א-ב (במקום שאמר כשרה אם צריכה הריאה ב.).

ראה לקמן אצל ריאה, בדיקה.

בית הכוסות

יו"ד: לט, ב (מחט מונח בביה"כ וכנגדו ק"ד כ"פ מקילין. מחט תחוב וכנגדו נסרך כמה צדדים להקל). מ (כנ"ל. נקב שאינו מעל"ע בביה"כ וכנגדו ק"ד יש כמה צדדים להקל. מכ"ש שיש להתיר טרפש הכבד דבוק לביה"כ וכנגדו נקב שאינו מעל"ע). מח, א (חילוק בין מחט הנמצא בבה"כ להמסס ולישב קוץ בוושט). נ (נמצא נקב עגול אין תולין בידא דטבחא. נמצא נקב מפולש מתי תולין שלא הי' מפולש מחיים). נט, ב (מחט תחוב מצ"א אם צריך בדיקה).

פס"ד: קכו, א - קכז, ד (דיני נקב ומחט בהמסס ובה"כ). קכט, א-ד (מחט תחוב ונמצא קורט דם מבפנים ולא מבחוץ).

גולגולת

יו"ד: כ (אווזות שבראשם נוצות זקופות וכנגדן נקב בעצם הג. יש להכשיר מטעם א) מתולדתו ב) הכי רביתייהו ג) עור ונוצות מגינים. ד) לצרף הדיעה המתירה בלא נקיבת הקרום). כ, ב (שיעור נקב בבהמה גסה, דקה ועוף. שליש סלע). כ, ד (פי' ג. אטומה). כא (באדם: נפחתה הג.).

אהע"ז ח"א: עה [קיט, ג] (כנ"ל).

פס"ד: מד, ג - מח, ב (נחבסה ברובה). מה, ב-ג (נחבסה רוב הקיפה הוי ודאי או ס' ט.). מה, ג - מו, א (רוב גובהה משערין בפדחת או בכל היקף הראש, והיינו שהרוב הוא מכנגד המצח או מהעורף ועד יותר מאמצע). מו, ב (אם השלם שבין נקב לנקב מצטרף לכסלע). מו, ד (נסדק רובה). מז, א-ב (נסדק רוב גובה אם יש להתיר מטעם ס"ס). מז, ב-ג (פי' רוב גובהה ורוב הקיפה לפי הפי' נחבסה ריעותא קרוב לשבירה). מז, ד (פי' רוב גובהה). מח, א (נחבסה חצי גובה וחצי היקף). מח, ב - מט, ג (אם חסר כסלע היינו רק בבהמה גסה, ובדקה לפי ערך). מח, ד - מט, ב (אם יש חילוק בין עוף הגס לדק). מט, ג-ד (סלע שוחקת או עוצבת). נ, ב-ג (נחבסה או נחסרה פחות מכשיעור אם צריך בדיקת הקרום שלא ניקב). נ, ג-ד (ניקב בעוף ונקשר שאשי"י). נ, ב - נא, א (כמה טעמים להתיר אווזות שמתולדתן נמצא נקב בעצם הג.). נד, ג-ד (קיצור דיני נתרוצץ וניקב).

גרגרת

יו"ד: א, א (פסוקת הג. ט. או נבלה). כג (כנ"ל). כו, ד (אחר שחיטה מצאו טבעת מהג. על הסכין. ס' פסוקת הג. לא הוי ס' בשחיטה). רנו [ח, ג-ד] (מצאו טבעת מהג. שנפסקה וס' אם הוא ע"י שחיטה. ס"ס נגד חזקת איסור דבהמה וחזקת היתר דסימנים. אם הוי ריעותא ודאית).

חידושים: קסג, ג - קסד, ב (פסוקת הג. הוי ט. או נבלה).

פס"ד: סד, ג-ד (ב' ג. וחוזרים ומתחברים). סח, ג - עא, א (דיני מכה בג. שיעור הנקב בבהמה ובעוף).

דקין

יו"ד: לט, ג (בעת שהוחזק למצוא פאקין). מז (רגילות פאקין בדקים אם צריך לבדוק אחריהם). מז, א-ב (חילוק בין בועות בד. ובריאה). סו, ט (מוגלה ע"ג בועה ושומן סותמה). הוספות: סו, ד (אדמומית בד. מבחוץ נוטה לשחור).

דרוסה

יו"ד: נב, א-ד (ד. זאב בגסה). נב, ג (ד. חתול בדקה, במצילין ובאין מצילין. ד. נץ וגס). נב, ה (חילוק בין ודאי ד. לספק. למכור לנכרי). נב, ו (ד. דוב ונמר בגסה). נג (נמי' בתרנגולים בלול ודלת רחב). נז (ולד ד. יש להקל מכמה טעמים. האדים בשר כנגד בני מעיים דוקא. ס' ד. זאב בבהמה גסה). עא [סח, ג] (ס' ד.). רנו [ח, ד] (ס' ד. שנתערבה אם הוי ס"ס נגד חזקת איסור. אם ד. הוי כסופה לינקב או כסופה למות. אם ד. בושט הוי טריפה או נבלה). רנו [ט, ב] (שיטת הרמב"ם שכל הט. הלמ"מ וד. נאמרה בתורה ולכן מחמירין בספיקה). רסח (ולד ד. חוששין שנתפשט הארס בולד, כשנדרסה נגד חלל הבטן. עז שנדרסה תחת הלחי ולדה מותר. עכ"פ הוי ס"ס. אין מחמירין בס"ס בד.). רסט-ע (דוב קטן בן תרבות שד. בהמות גסות תחת הלחי וסמוך לקרנים. דוב דומה לארי'. תחת הלחי ועל הגלגלת י"ל דכשר. כיון שהוא קטן בן תרבות יש להקל. בדרסה במק"א יש להשהות יב"ח, ובהפ"מ יש לצדד להשהות אף בדקות). רעא (ד. זאב בגסה. בשריטות נ' להקל דהוי ס' ד.). ערב (חתול בן תרבות הכה תרנגולת וברחה. מה שברחה אחר שהכה אותה לא נק' במקום מצילין. בהכאה לחוד פלוגתא ויש להקל למכור לנכרי).

חידושים: קסה, א (ד. זאב בגסה). רנג, ב-ג (ס' ד.).

פס"ד: קמה, א - קמו, ב (ס' ד. הטעמים ומתי לא מוקמינן אחזקה). קמו, א-ד (ולד ד. חוששין שנתפשט הארס בולד, כשנדרסה נגד חלל הבטן. עז שנדרסה תחת הלחי ולדה מותר. עכ"פ הוי ס"ס. אין מחמירין בס"ס בד.).

המסס

יו"ד: מח, א (מחט שתחוב בה. חילוק בינו לבה"כ ולוושט). מח, ב (אם מהני בדיקה). מח, ג (מהי הבדיקה, שלא יצא לחוץ או שאין שם נקב). מח, ד (נמצאה כנגדה סרכה או קורט דם. קוץ מונח וכנגדו ק"ד). מט (מחט תחוב ולא נמצא ק"ד).

פס"ד: קכו, א - קכז, ד (דיני נקב ומחט בה. ובה"כ). קכט, א-ד (מחט תחוב ונמצא קורט דם מבפנים ולא מבחוץ).

וושט

יו"ד: כג (נקובת הו. ט. או נבלה). כד, א (ניקבו ב' עורות זשלכ"ז ועלה קרום בא'). כד, ה-ז (כנ"ל). כה (הלעיטו אווזים בעיסות ולא בדקו). כה, א (מתי חייבים לבדוק, בהלעיטו עיגולי עיסה קטנים וגדולים א' וב' בב"א). כה, ב (אם אסור בדיעבד בהלעיטו בעיסה שיש בה קוצים). כה, ג (נקובת הו. הוי נבלה. בישב לה קוץ ובהלעטה אם הוי ספק בשחיטה). כו (כשמקיזים בבהמות סמוך לסימנים אם חוששים שנקב הו.). כו, א (אומן המקיז אינו נוגע בסימנים). כו, ג (יש לצרף הדיעה שנקובת הו. לא הוי ס' בשחיטה). כז, א (ראי' שנקובת הו. הוי ס' בשחיטה). לא, ד (חשש דשמא הבריא רק בו. ולא בריאה). מז, ה (חיוב בדיקה בהלעיטו). מח, א (ישב לה קוץ. חילוק בינו למחט שנמצא בבה"כ). עג [ע, א] (הטעם דלא פסקינן כעולא בישב לה קוץ). רנג (נקרע העור ע"י תלישת נוצות, אין הכרע אם אסור מדינא או גזירה, ויש לסמוך אבדיקה בהפ"מ). רנד-ה (כשמקיזים בבהמות אם חוששים שניקב הו.). רנד (מקיל מכמה טעמים). רנה (עכ"פ בבדיקת הו. מבפנים יש להקל. רוב בהמות כשרות עדיף מחזקת איסור דבהמה בחי'). רנו [ט, א] (נקובת הו. טריפה או נבלה. נמצא נקב בו. אחר שחיטה אם אפ"ל דודאי נעשתה השחיטה ועליך להביא ראי' שנפסלה. חילוק בין נקובת הו. לשמוטה וסכין פגומה. חילוק בין ידע שהיא שמוטה ואחז הסי' וש. לבין לא ידע). הוספות סו, א (עוף שנקרע העור שע"ג העורף כנגד הסי' אם צריך בדיקה).

חידושים: קסג, ג - קסד, ב (נקובת הו. הוי ט. או נבלה). רנג, ב-ג (תחוב קוץ בו. ואין עליו קורט דם מבפנים). רנד, ב-ג (בדיקה מבחוץ. כשמק"א יותר אדום מהשאר).

פס"ד: נו, ג - סז, ד (דיני מכה, נקב וקוץ בושט). נו, ד (ניקב עור פנימי ועלה קרום שיש עליו הגנה בעור החיצון וניקב עור החיצון זשכ"ז). נז, א-ב (ניקב הפנימי מחמת חולי ולא בדקו החיצון). נז, ג-ד (ניקב החיצון אם מועיל בדיקה בפנימי). סב, א-ד (כנ"ל). סג, ג - סד, ד (ניקב הפנימי מחמת חולי ולא בדקו החיצון). סד, ג-ד (ב' ו. או גרגרת וחוזרים ומתחברים). סז, א (יש לבטל הלעטה, ואם הלעיטו בקוצים צריך לבדוק).

עיי"ע שחיטה (לענין נקב בו. אם היא נבלה או ט.).

ולד טריפה

יו"ד: נז (לענין קרבן, ולהדיוט מותר).

זפק

יו"ד הוספות: ע, א (מחט בז. וצד השני נקוב בביילק. מהו גגו של ז. ומהיכן מתחיל המעי שיוצא לצד קורקבן).

פס"ד: סז, ג - סח, ב (ניקב גגו והמעי שבין ז. לקורקבן).

חוזרת להכשרה

יו"ד: כד, א-ד (אם טריפה יכולה לחזור להכשירה. ד' שיטות). לז (כיון שנטרפה א"ל היתר).

חידושים: קסח, א (מתי יכולה לחזור להכשרה, בנשבר וחזר ונקשר, סרכא בכסדרן).

פס"ד: פה, ג-ד (מתי חוזרת להכשרה. בידי שמים. שומן אווזא הבא מכח פיטום הסותמת הנקב).

ראה לקמן אצל קרום.

חלב

פס"ד: קא, ד - קב, א (שחט ויש לו חלב ממנה שנחלב תוך ג"י אסור למכור הבשר לנכרים בלי בדיקה. נאבדה הריאה. יש מכה בצלעות).

חוליות

פס"ד: קמב, א-ב (כשנשבר בית קיבול הצלע בצד א' ט. בב' צדדים נבלה). קמב, ג-ד (כנ"ל בצלעות הקטנות מה דינו).

טחול

יו"ד: יט (נקוב מתולדתו בשפתו במקום העב ונמצא כן ברוב העגלים). מב-ג (נקב מתולדה בדק שבעב יש להקל אפי' בשור גדול). מב, א (נקב בט. העוף). הוספות: ע, ג (נקב בעב שבדק, בעגלים להתיר בגסות רק בהפ"מ).

פס"ד: קכב, ג - קכג, ד (דיני טריפות ט.). קכב, ג - קכג, ב (נקב בדק שבעב). קכג, א-ב (נקב מתולדה). קכג, ג-ד (עד היכן נק' עב. עם העור מציל. ט. מלא מים).

כבד

יו"ד: לט, ב (נסרך טרפש הכ. לבה"כ).מא (נקב בטרפש הכ. רחוק מהכ. בצד שמאל יש להקל בהפ"מ. טעם האיסור בנקב כי חסר המבדיל בין אברי הנשימה לאברי המאכל או מטעם שסוף הכבד לינטל, שדרך שם חיותו מהלב). מא, ד (נקב בטרפש ובקנה הכ. הוו ס' טריפה. כשנסתם הנקב ע"י הכבד, הטחול, חלב טמא וכיו"ב). הוספות: סו, ב (ניקב חצר הכ. וכ. סותמו).

פס"ד: מח, ב-ג (אם ב' זיתים היינו רק בבהמה גסה, ובדקה לפי ערך). קיב, ג - קכ, א (דיני ט. הכבד). קיג, ג-ד (כשלא נשאר כזית ט. ודאי או ס'). קיד, ב-ד (ביאור ב' השיטות בכזית במקום שהי' חי'). קטו, ב-ד (מחט בכ. ביאור סוגית הגמ'). קטז, א-ב (אם ניטל הכ. ט. מצ"ע או מצד המרה. נפ"מ למינים שא"ל מרה). קטז, ג (אם גם בעוף תלוי' במרה). קיז, ב (אם שיעור כזית גם בבהמה דקה, בעוף גדול). קיח, א - קכ, ב (דיני מחט בכ.).

כליות

יו"ד: כד, ד (הקטינו מכפול וענבה ואח"כ ניטלו). מד (מ"ז בכ. יש להקל אף במלוחים ומרים). מד, א (הטעם שמ"ז בכ. א"צ כיס). מד, ה (נמצא דם בכ.). מד, ו (שינוי מראה בכ.). מה (שיעור הצלילות במ"ז בכ.). מו (מים בשלחופית כמראה דבש ולא הגיע לחריץ, יש להקל בהפ"מ). רסג, ד (ג' כ. והקטינה א'. בדרא ושלא בדרא). רסה-ו (מ"ז בכ. יש להקל אף במלוחים ומרים ואף בלא שלחופית, מ"מ ראוי לשאול גדולי דורינו אולי יסכימו להקל). רסו, ז-ח (דם בכ. אם הוא כשר). רסו, י (כ. שהשחירה ושאר מראות). ערב (מ"ז שנשפך מהם ע"י נקב. התיר משום שלא הגיע ללובן ואין מוגלה, ויש כמה ספקות).

אהע"ז ח"ב: קצד [נו, א-ב] (יתרת בכ. או בטחול שהקטינה א' מהן). קצה [נז, ד] (כנ"ל).

פס"ד: קכד, א - קכה, ד (דיני ט. הכ.). קכד, א (ניקבה ע"י חולי). קכד, ב (נחתכה. נחסרה). קכד, ג (אם עד הלובן ועד בכלל). קכד, ד (מים מלוחים). קכה, ב-ד (שינוי מראה).

כרס

פס"ד: קכה, ג-ד (נקב כסלע).

לב

פס"ד: קיב, א (ניקב לכ"א מחללי הל.). קיב, ב (שומן הל. שסותם הנקב). קיב, ג-ד (עצם בל.). קיג, ד (ניקב לכ"א מחללי הל.).

לחי

פס"ד: נו, ג-ד (דיני ניטל הל.). נח, א-ד (כנ"ל). ס, א-ד (כנ"ל).

לשון

פס"ד: נח, ג (נימוק הל.). ס, ג (כנ"ל).

מוח

יו"ד: יט (עצם היוצא מהגולגולת אם חוששים לנקיבת קרום המ.). כא (ניקב קרום התחתון בלבד. לרוב הפוסקים - עד שינקבו שניהם. נמצא תולעת בתוכו או בין הקרומים. ניקבו זה שלא כנגד זה. נתמסמס במיעוטו. באדם: ניקב קרום המוח). כב (נתמרך ונתמסמס פסול נתמזמז כשר. עם או בלי חסרון. מ. מקיף מים מכל צד). מז, ט (בחדשי הקיץ דשכיחי מים במ. כל יר"ש יפתח ויבדוק).

חידושים: רנג, ג-ד (עיקר הט. תלוי בקרום התחתון או העליון). רנד, ג-ד (ניקב קרום התחתון, העליון).

פס"ד: נא, ב - נב, ג (כנ"ל). נא, ד (נתמרך ונשפך כמים פוסל מעצמו או שעתיד לינקב הקרום). נב, א - נג, א (נתמעך ומוח מקיפו). נב, ג-ד (כמה צ"ל נתמסמס). נג, ב - נה, ב (נמצא תולעת במ. בין קרום לגולגולת או בין הקרומים, מתי כשר). נג, ג-ד (ניקב קרום התחתון. זה שלא כנגד זה). נה, א-ב (קיצור דיני ניקב הקרום ונתמסמס ונמצאו מים במוח).

עיי"ע שדרה.

מסוכנת

יו"ד: רנז (חילוק בין ט. למסוכנת וגוסס. מחט שנמצא או אכלה סם, אם אמרינן סופה לינקב. דבר שהבהמות מתות).

אהע"ז ח"א: טז, ב (חילוק בין ט. למסוכנת).

פס"ד: קי, ד (חילוק בין כל העומד לינקב כנקוב לדין מסוכנת). קמח, ב-ד (בהמות המתות מחולי המהלכת ומוצאים במעיהם בהרות אדומות).

מעים

יו"ד: לו, ג (נפלה לאור ונחמרו ב"מ). קכו, ג (פי' נחמרו). רסד, ג (ב' סניא דיבי דשפכי להדדי).

מרה

יו"ד: יט (מין עופות שאין להן מ.). רסא-ב (ניטלה המ. חילוק בין חסרה מתולדתה או אח"כ. בניטלה אח"כ אם מהני טעם מרירות בכבד. חילוק בין ניטל ביד לניטל ע"י חולי וכיו"ב, ובין נשאר התלי' או לא. טעם המרירות צ"ל בתוך הכבד או סגי ע"ג). רסג (חסרה או ב' מ. אם הוי ספיקא דדינא. מ"מ לא מהני יב"ח. חילוק בין עוף לבהמה. ב' מ. אם מהני טעם מר בכבד). רסד (ב' מ. דשפכי אהדדי אם מהני אפי' בב' מ. נפרדות בראשן וסופן). רסד, ד (אם בעי שפכי להדדי כל הליחה או סגי בנשפך מים מא' לחבירו). ערב (מ. שנסרכה לצלעות וניקב שם ושלם מבחוץ. התיר, דיש מתירין סרכה במ. ויש תולין במכה שבדופן אפי' בריאה). הוספות: סו, ג (סתימת הכבד במ.). סו, ג (מ. גדולה ל"ה כנסמסמס, ואם כיס השתן נפוחה עם מ"ר ומתות לא יאכלו מהם). סו, ד (מ. שבולטת מבין הצלעות אין חשש).

פס"ד: קכ, א - קכב, ד (דיני ט. המ.). קכ, ב-ד (מ. שניקבה ט. ודאי או ס'). קכא, א-ב (ניקבה המ. והכבד כנגדו ועלתה בו סתימא מעליא). קכב, א (חסרה מתולדה אם הוי ט. ודאית). קכב, ב (טעימת הכבד מועיל רק בחסרה מתולדה ואין רושם מכיס המ.)

נפולה

אהע"ז ח"א: עד (ס' ט.).

פס"ד: קמו, ג-ד (כנ"ל). קמו, ג - קמח, ב (דיני נ.). קמז, ג (בדיקה דאחר שהתה מעל"ע ואחר הלכה). קמח, א-ב (עוף שנפל בכח אדם ואין כנפיו נדבקים).

ספק טריפה

אהע"ז ח"א: טז, ז (שהייה יב"ח מטהרת עצמה וחברותיה).

צואר

פס"ד: סה, א-ד (קרוע ומלוכלך בדם). סז, ג (נמצא נקב בצ.).

צלעות

יו"ד: כד, ז (נשבר הצ. וחזר ונקשר. מכה בדופן).

קיבה

יו"ד: מח, ד (ניקב מעל"ע וכנגדה נפוח). מט (ניקב מעל"ע ולא נמצא ק"ד. נמצא נפוח).

קורקבן

יו"ד: מט (ניקב מעל"ע ולא נמצא ק"ד). נא (יתד ברזל תחוב, אם מהני בדיקה מבחוץ. אם השומן סותם הנקב). רסז (עור הפנימי הוא הכיס שבו המאכל).

פס"ד: קכח, א-ד (מחט תחוב בק. ושומן סותמו אם חוששים שמא הבריא. אם התחיל הנקב בשומן. חילוק בין סתימת סרכה לסתימת שומן). קכט, א-ד (מחט תחוב ונמצא קורט דם מבפנים ולא מבחוץ, או לא נמצא ק"ד גם מבפנים). קל, ד (תולעים בק. נקב בפנים פי' שעובר גם את כיס המאכל).

קרום

יו"ד: כד, ד-ז (ק. שעלה מחמת מכה. כשאין הנקב פוסל מחמת עצמו מהני לי' סתימא). לז (חילוק בין ק. מחמת מכה לק. סתם שא"צ בדיקה. גם בניקב ק. א' ל"ח ק. מ"מ).

פס"ד: נו, ד (כנ"ל. ניקב עור פנימי של וושט ועלה ק. שיש עליו הגנה בעור החיצון וניקב עור החיצון זשכ"ז). סא, ג (כנ"ל). פה, ב-ד (מתי הוי סתימא מעליא, כשישנה הסתימה מיד כשניקב או כשאין הסתימה מתהוה מחמת הנקב).

ראה גם לעיל אצל חוזרת להכשרה. מוח.

רגל

יו"ד: כד, א (שנחתך בצוה"ג ואח"כ חתכה למע' מצוה"ג). נט (בהמה צולעת אם מותר לאכול חלבה). נט, ג-ד (אם שמוטה צריכה בדיקה שלא איעכול ניבי' לעכב). הוספות: סו, ד (אחר אכילת האווז נמצא עצם הקולית נשבר ונקשר שעשי"י א"ח שיצא לחוץ, ויש מתירין אפי' בלא שעשי"י, ואף שנשבר סמוך לחבורו בגוף א"ח לשמוטה).

אהע"ז ח"א: עד (באדם, הארכובא היא הקניא וצוה"ג סמוך לקרסול). עה [קיט, ג] (כנ"ל. נולד חסר מצוה"ג ל"ד לנחתך).

אהע"ז ח"ב: שנח (באדם - הקניא).

חידושים: קסד, ג - קסה, ג (נחתך בפרק האמצעי רוב הפוסקים מתירין, וגם להאוסרים אפשר שמתירין בנשבר ואין בשר ועור חופין). קסה, ג-ד (חילוק בין בהמה לעוף לענין נשבר בפרק אמצעי ולענין שמוטת הירך). קסה, ד (נחתך בארכובה עצמה או בין הארכובה לשוק). קסו, א - קסז, א (נשבר העצם ולא יצא לחוץ ואין בשר ועור חופין). קסו, ג (חילוק בין נגלה לאויר העולם לנגלה לאויר שבפנים שאין העור ובשר דבוק בו). קסו, ד (חילוק בין יצא לחוץ לנגלה לאויר העולם). קסז, א-ד (אם מועיל חזר ונקשר באין עו"ב חופין את רובו. פי' עו"ב חופין רוב עביו ורוב הקיפו). קסז, ד (אם עו"ב חופין רובו הוא מטעם שיכול להעלות ארוכה). קסז, ד (נשבר למטה מהארכובה וחזר ונקשר מתי מועיל לענין אבמ"ה). קסח, א (מסיק להקל בלא יצא לחוץ וס' אם עו"ב חופין את רובו וחזר ונקשר).

פס"ד: קמב, ג - קמג, א (טשי"ך הוי ס"ס אך צריך לבדוק צוה"ג). קמג, א-ד (נשמט ירך מהכף ולא ניטל ולא איעכול ניבי'). קמג, ג (טשי"ך מותר מטעם ס"ס). קמג, ד - קמד, ב (נשבר העצם ולא יצא לחוץ ואין בשר ועור חופין. חזר ונקשר). קמד, א-ב (יתרת שאין לה תואר ר.). קמד, ג - קמה, ב (דיני ט. בצוה"ג. נחתך אלימא ורוב חד קטינא או חד קטינא ורוב אלימא).

ריאה

חידושים: רנב, ג-ד (חסרון שאין בה נקב. חסרון מבפנים. קמט. חסרן אוני). רנד, א (נפוחה כמו שהיא בחיי' או גישוואלן. קלה כעץ. שיעא כאופתא). רנד, ד (הדרא בריא ע"י סתימה).

ריאה, אונות

יו"ד: כח, א (א. שנתפצלה בעובי' לב' כשאין החודים שוים. פיצול מקמא דאונא ומקמא דאומא). כח, ב (פיצול מקמא כשיש לה גומא או אפי' כשאין לה גומא). כט (ורדא קטנה ששינתה תוארה). הוספות: ע, ג (פיצול בעובי ונופל לגומא ומושרש היטב).

חידושים: רנב, ד (חסרון א.).

פס"ד: עא, א - פד, א (דיני טריפות הא.). עב, א-ב (חילוק בין יתרת מקמא לב' ורדות). עג, ג (הטעמים להטריף יתרת מגבה). עד, ג (חילוק בין פיצול ליותרת מקמא). עה, א-ב (אם פיצול יכול להשלים חסר אונא). עו, ב - עז, ב (יותרת בדרי דאונא ועי"ז הורדא שלא במקומה - בין אונא הג' לאומא). עז, א-ב (כשאין חתוכי דאוני ויש סדק פחות מכעלה הדס). עח, ג - עט, ב (אם יותרת מקמה משלמת). עט, ג - פ, ב (חסר אונא מטעם נקב או מטעם חסרה. נפ"מ לתר"ל). פב, ד - פג, ב (הטעמים להטריף יתרת מגבה).

ריאה, בדיקה

יו"ד: כה, א (ג' טעמים שהצריכו בדיקה: שהוא מיעוט המצוי, שקרוב ומזומן והוי כמעלים עין, שיכול להביא למכשולות שימצאו אח"כ סירכות). כה, ג (לא בדק ואבד הר. בידים). לא, ד (במקום שצריך ב. מדינא - איננו בקיאים). לו, א-ה (כ"מ שנ' כשרה היינו בלא ב. פושרים. גלדי, מראות כשרים, סר"ת. כסדרן). לו, ו-ח (בגלדי אם צריך ב. י"ל דצריך נפיחה בלא קליפה. בסר"ת ב. בנפיחה בלא מיעוך, ובכן בר. סמוכה לדופן). מח, ד (מתי מועיל ב. אחרי שנחלט בחמין). קכט, י (כנ"ל - כה, א). קנב (במקום שסומכים להקל מוטב שלא לבדוק). הוספות: סו, א (ר. שמזיעה טיפי דם אם יש לסמוך על בדיקה).

חידושים: קפג, ג (במקום שסומכים להקל מוטב שלא לבדוק).

פס"ד: פד, א (ניקבו העורות זשכ"ז צריך לנפוח). צ, א (במקום שנופחין כל הר. ואח"כ מצאו מחט בתוכה אם מועילה הנפיחה או חוששין שמא לא דקדקו יפה). פו, א (אם אנו בקיאין בב. פושרים בריאה). פט, א (בקיץ במים קרים). צא, א-ב (ניקבו העורות זשכ"ז אם מועיל נפיחה). צא, ב-ג (ב. כשנגלדה). ק, א - קב, ד (דיני ב. הר.). ק, א-ד (משום קדושה וזריזות, חשש למיעוט המצוי, שלא נהי' כמעלימים עין. עיקר הב. על סרכות). קא, א-ב (אם צריך ב. אחר שאר הט. בריאה). קב, ב-ג (מתי צריך לנפחה). קב, ג-ד (נאבדה הר. קודם ב. דעת הסוברים שהוא חשש דאו' למיעוטא דשכיח). קט, ג-ד (מדינא דגמ' בכסדרן אם צריך ב.). קי, א-ג (ליקוט דינים). קי, ד (אם צריך ב. אחר שאר הט. בריאה).

ריאה, בועות

יו"ד: לא, א (צלקת ובתוכה מוגלה ב. ולא טינרא). לא, ה (בועה הקילו בר. יותר מבשאר אברים). לג (בועה קטנה בשפולי אונה). מד, א (הטעם שבתב"ד צריך מ"ז וגם כיס). מד, ב (המקור לסוברים שמ"ז כשר בתב"ד). מד, ג (הטעם שאוסרים מים מלוחים ומרים). מז, א-ב (החילוק בין בועות בר. ובשאר איברים). מז, ב (בועה מעל"ע). רסו, א (הטעם שצריך בתב"ד מ"ז וכיס). רסו, ב-ג (הטעם ומקור שצ"ל זכים ולא מלוחים ומרים). רסו, ט (כנ"ל).

פס"ד: פח, ב - פט, ב (אטום, קשה, יבש, טינרי והחילוקים ביניהם). צב, א (ב. עם מים סרוחים, מלוחים ומרים, מלאה דם). צב, ב - צג, א (שלחופית שנקלפת). צו, ב - צח, ד (ב' ב. דסמיכי וב. בשפולי ר.). צו, ג-ד (ב' טנרי דסמיכי או בשפולי ר.). צח, א (ב. מעל"ע ומוגלה מעט ונכסה רובה במראה בשר). צח, א-ד (ב. בשפולי, רובה על שטח הר. ומיעוטה בולט). קח, ב (צמחים, טינרי). קח, ד (אם מחזיקים תב"ד לודאי ט. או ס').

ריאה, מחט

יו"ד: נא (מ. הנמצא בפנים, אם ולמה צריך נפיחה).

פס"ד: פד, א - פה, א (ניקב קרום א' ע"י מחט אם ומתי חוששין שמא הבריא ושמא ניקבה וחזרה לאחוריה. טעמים לחלק בין ריאה לושט). פט, א - צ, ב (כנ"ל). קח, ב-ג (אם יש חילוק בין קופה לבר לקופא לגו כשלא יצאה לחוץ). קטו, ב (כנ"ל).

ריאה, מראות

יו"ד: לד (מראה כחלבון אחר שנתבשלה). לה (מ. טריפה בקרום א' ובר.). לו, ג-ד (שינוי מ. המותר א"צ בדיקה). קכו, ג (אתגלי בהתייהו ע"י שליקה). הוספות: סו, א (ר. שמזיעה טיפי דם אם דמי להאדימה).

פס"ד: צח, ג - ק, ב (דיני מ. ר.). צט, ג - ק, ב (האדימה מחמת מכה שבדופן).

ריאה, נקב

פס"ד: פד, א - פז, ד (דיני נ. בר.). פד, א (ניקבו העורות זשכ"ז צריך לנפוח). פו, ב - פז, ב (מורנא בר. שיטות הפוס'). פז, ב-ג (נ. בסמפון ט. מצ"ע או מטעם דסוף הקרום לינקב). צא, א-ב (ניקבו העורות זשכ"ז אם מועיל נפיחה).

ראה לעיל אצל ריאה, מחט. עיי"ע תולעים. פירשא.

ריאה, סרכות

יו"ד: ו (ר. דבוקה בצלעות). כב [כא, א] (מיעוך ל' ממוצע בין נימוח כליחה לניתק בכח). כד, א-ג (ר. שניקבה ואח"כ סביך בבישרא). כד, ג (תרתי אוני דסריכן להדדי). כד, ה (חילוק בין קרום שעלה מ"מ לסריך בבישרא ולסרכה כסדרן). כח, ב (איך אוסרים ס. שלכ"ס מחמת שסופה להתפרק). לב, א (ס. שלכ"ס ולא נפחו לבדוק בפושרים, בנימוחה ע"י מיעוך יש להקל אבל לא בנקלפה). לו, א (סר"ת אם צריכה נפיחה). לו, ב (כסדרן אם צריכה נפיחה. אם טעם הס. שסופה להתפרק מה מהני הנפיחה). לו, ז (סר"ת בודקים בנפיחה בלא מיעוך, וכן בר. הסמוכה לדופן). לו, ח (ס. באונה מינה ובה כשרה). לח (דלדול שנסרך לשומן הלב ולא נימוח ע"י מו"מ יש להקל ע"י קליפה אפי' אם יוצא ט"ד. אין ס. בלא נקב או שסופו להתפרק). נח (אם כל הס. אוסרים רק מספק. מחיתוך לגב. מיעוך הנהוג). קד, ז-ט (המנהג בקליפה יש להקל רק בנסרכה לדופן, ובהפ"מ אף למקום שאין הנקב פוסל. מנהג המיעוך באמצע ע"י גלגול אצבעות והנשאר קולפים בנחת יש להקל בהפ"מ גם בשלכ"ס מא' לב' מחיתוך לגב או מגב לגב, והסומך אף בשלכ"ס ממש אין מזחיחין. מנהג המיעוך ע"י גלגול אצבעות בלבד יש להקל אף בשלכ"ס ממש. מעשה דרינוס). רנט (מנהג המיעוך בס. שבוקעים הס. וקולפים לכאן ולכאן). דש (המנהג בקליפה רק בסרוכה לדופן. בשלכ"ס להקל רק ע"י גלגול). הוספות: כב, ד (מנהג קליפת הס.).

אהע"ז ח"ב: שז, טז (אם מתירין ס"ס אף בס. האסורה מדינא). רנד, א (כל העומד לניקב כנקוב דמי).

פס"ד: קג, א-ג (שלכ"ס הוי ודאי או ס' ט. מא' לג', מגב לגב, משפולי). קג, ג-ד (טעמי איסור הס. שלכ"ס וההיתר כסדרן). קד, א-ד (ר. שניקבה וס. כסדרן סותמת את כולה או חלקה). קה, א-ב (ס. ממקום למקום באונא ועושה קמט ואזלא ע"י מיעוך). קה, א - קח, א (סריך בבישרא או סביך בבישרא. שיטות הפוס'). קה, ד (ס. היוצאת מהבועה). קח, ב (כנ"ל). קח, ג - קט, ג (לשיטת רש"י שס. מחמת נקב אם נאסר רק מס' ואם אפשר לצרף אותו לס"ס). קט, ג (לימוד זכות על המנהג לקלוף). קט, ד - קי, ג (רישומי דברים בקוצר. ליקוט דינים מב"ח, פר"ח, כנה"ג, פר"ת, לה"פ, חג"ש, בל"י, כו"פ ותויק"ו). קיא, א-ד (הסיר הסירכה בסכין ובצבצה, אם תולין הנקב בסכין. תלוי אם הי' צריך בדיקה). קיא, ד - קיב, ב (סירכה שעברה ע"י מיעוך ומשך הדלדולים ובצבצץ במקום ההוא). קכא, ב-ד (ס. בשאר איברים שנקב פוסל בהם).

ריאה, קלקול בבשר

יו"ד: ל (בשר מעופש ובתוכה תולעים, אם הקרומים חזקים כשר). לא, ב-ה (בשר בלוי או ווארצלען וגלדי אם הקילוף מעכב). לא, ד (חשש דשמא הבריא רק בוושט ולא בר.). לו (שלופרוק, כשקולפים יוצאים טיפות דם, אם יש להקל בלא בדיקה). לו, ה (חילוק בין בשר בלוי לגלדי). לו, ו (חילוק בין ווארטצלען לגלדי). לו, ז (י"ל בגלדי בנפיחה בלא קליפה). לו, ח (חילוק בין גלדי לקרום). רנז (בשר הר. מעופש ובתוכו תולעת מצדד להקל). רנח (חולי הדבר שנמצאו ר. תמסמסו, כשרואים שהתחילה להתמסמס אם דמי למסוכנת או הולכים אחר סופה. מסיק דמשורת הדין אולי אפשר להתיר אך יש גם חשש סכנה). רס (דלדול ושלופרוק. אם הקרום דק לא לקלוף, ובמצוי שיוצא ט"ד אין בידי להכריע).

אהע"ז ח"א: טו, ה (חרותה ע"י ארי'. ע"י שאר בריות). טז, ה (חרותה ע"י חולי).

פס"ד: פז, ד - פח, א (דיני נשפכה כקיתון). פט, א-ב (חילוק בין חרותה לאופתא).

ריאה, תרתי לריעותא

יו"ד: לא, א (סר"ת היוצאת מבועה. חילוק בין עוברת ע"י מיעוך או ע"י קילוף [ע' מפתח התשו']). לא, ב (דלדול היוצא מבועה קיל מסר"ת). לא, ז (גלדי ומוגלה). לא, ז-ח (אם כל תר"ל יש להם מקור בש"ס. ב' דיעות). לב, ב (כנ"ל. סרכא מבועה דמ"ז). לח [לה, ד] (הדלדול אינו ר., סרכא מקליפה לקליפה כשרה). עג (אם הוי כודאי איסור לענין נתערבה באחרות). רסד, ב (ב' בועי דסמיעי בב' כיסים אם מהני שפכי להדדין).

פס"ד: עט, ג - פ, ב (כשאין מעידים על דבר אחד. אם חסר ונקב מצטרפים לתר"ל). פ, ג (כנ"ל). פה, ד (ר.דאוושא וסירכא תלוי'). פז, ב (מורנא מתוך בועא). צא, ב - צג, ב (נגלדה פורתא ועוד ר. אצלה). צג, א - צב, ב (דיני סרכה תלוי' מבועה ושאר תר"ל). צג, ב-ג (חילוק בין ריאה סמוכה לדופן ויש שם בועה לבין סרכה תלוי' מבועה). צג, ד (להקל בבדיקה בס"ת מבועה במ"ז או כשהלכה ע"י מיעוך). צד, א - צה, ב (בועה מסרכה שבין אונה לאונה למטה מחציין). צה, ב-ד (חילוק בין ריאה הסמוכה לדופן לשאר תר"ל. לכן יש להקל בבדיקה ובס' ובט. שע"ש העתיד). צו, א-ב (חילוק בין תר"ל דריאה לתר"ל דנדה).

ריעותא

יו"ד: לו, ג (אחזוקי ר. לא מחזקינן).

שדרה

יו"ד: כ, ג (חסרון בש. מתחלת ברייתו). כב (נתמרך ונתמסמס פסול נתמזמז כשר. ג"פ בנתמזמז. ברובו או במיעוטו או בכ"ש).

פס"ד: נה, ג - נו, ד (דיני מכה בחוה"ש). נה, ג-ד (כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב אם השלם מצטרף לאסור). נו, א (א' הכה בהמה בקרדום ונחתך בשר הירך ב' אצבעות מחוה"ש וס' שמא נפסקו הפיצולים).

עיי"ע שחיטה.