<h5>מומר</h5>

יו"ד: א, ג (מ. לחלל שבת באיסורי דרבנן אם הוי מ.). טו (שחיטת מ. בסכין בדוק ואעע"ג). טו, ב (אם יש חילוק במ. לחלל שבת, בין לענין עירובין לבין לענין שחיטה. השוחט בשבת - חילוק בין שחיטה ראשונה לשני'). טו, ג (שחיטת מ. כ"פ דאסורה באכילה ואינה נבלה).

אהע"ז ח"א: צ, ו (מ. לחלל שבת באיסורי דרבנן, אם כשר לשחיטה ולעדות).

אהע"ז ח"ב: שכב, א (מ. לעכו"ם אינו נק' אחיך לחליצה ולרבית, ולדברים דלא כתיב בהו אחוה נא' אע"פ שחטא ישראל הוא, או דנק' אחיך ורק לרבית מותר דאינך מצווה להחיותו, או דגם קידושין לא תפסי אלא דחיישינן שמא הרהר בתשובה. או דחליצה תלוי בירושה ונק' בן ולא אח). שכב, ד (לגבי איסורי ערות אח. כאילו מת. בזקוקה ליבם מ. אם יש לצרף חשש דמת וחשש דאינו אח מהאב).

חידושים: פא, ב (אשר מ. באכילת תרומה). פג, א (זיקת מ. לעכו"ם. חילוק אם הי' מ. בשעת נישואין). רנא, א-ב (אם דומה לגמרי לנכרי לשחיטה, לשליחות גט ולמילה). רנא, ב-ג (השוחט בשבת שחיטתו כשרה כי בפ"א לא נעשה מ. או שנעשה מומר רק בסוף שחיטה. כותב גט בשבת).

עיי"ע גטין (גט מומר). חליצה. חשוד. רבית (מומר).