<h5>שוטה</h5>

יו"ד: ח (ש. שנתרפא וחלה ונתרפה ג"פ אם יכול לשחוט). ח, א (עתים ש. ועתים חלים שחוששים שמא הוא בסוף שפיותו גרע מש. שנתרפא). ח, ג (בחלתה ונתרפאה כ"פ אם חיישינן שמא ינהגו בה מנהג הפקר ואי אסור לגרשה). ח, ג-י (כשאירע כן ג"פ בשו"ב אם הוי חזקה וחיישינן). ח, ו (בעתים ש. כו' גם כשחלים טמון החולי). ח, ט (חשש שינהגו מנהג הפקר בעתים חלים כו' לשיטת הבבלי והירושלמי. עתים חלים כו' בסוף שפיותו אם נק' ש.). רמ (קיצורים להנ"ל).

אהע"ז ח"א: יט, ג (אם צ"ל דוקא בדברים המנויים. פתאים ביותר. חילוק בין עדות לשא"ד). יט, ה (אם מהני הודאתה שנבעלה לפסול).

אהע"ז ח"ב: קנב (אם נחשב לש. ע"י ש. בדבר אחד). קנג (כנ"ל. חילוק בין נבדק בשא"ד או לא, ובין א' מד' סי' המנויים או בשא"ד). קנג, ד (חילוק בין מאבד מה שנותנים לו לשאר הסי'. עתים חלים ועתים ש.). קנג, ה (אם מחזיקין בש. ע"י דיבור ש. אחזו קורדייקוס אינו ש. אבל אין דיבורו נחשב. אם מהני עע"ג). קנג, ו (אם מועיל בדיקה לאמר שהחלים). קנג, ז (אם דוקא שדרכו בכך או אפי' בפ"א. כשרוב דיבוריו כפיקח ולפעמים מדבר דברי ש.). קנד (אם מחזיקין בש. ע"י דיבור. אם מועיל בדיקה לאמר שהחלים). קנה (אם דוקא שדרכו בכך או אפי' בפ"א. כשרוב דיבוריו כפיקח). קנה (אם נכפה דומה לישן או לש. לרווחא דמילתא יתנו השליח ג"פ בג"י). קנז (נטרפה דעתו מחמת חולי א"ז ש. רק שאין דעתו מיושבת ודינו כחרש). קנח, ב (מ"ש שפתאים דינם כש. הוא רק לענין עדות או רק בפתאים לגמרי ולא בטפשים). קנט, ז (אם מהני עע"ג. חילוק בין דבר שצריך רצון לדבר שצריך לשמה ובין עושה מעשה לדיבור). קס (אם צ"ל דוקא בדברים המנויים. חילוק בין לענין למכור בנכסי אביו לשא"ד). שכג, ו (פתי א"נ ש. ד' דברים. מאבד מה שנותנים לו). שפג (אם מחזיקים אותו לש. ע"י דיבור).

חידושים: פ, ג-ד (אם יוצא יחידי בלילה ופיקח בשא"ד נק' ש. חילוק בין סתם לבין בדקו ונמצא פיקח בשא"ד. סגי בפ"א או צ"ל רגיל בכך). קכב, ד - קכג, ד (נטרפה דעתו מחמת חולי א"ז ש. רק שאין דעתו מיושבת ודינו כחרש).

עיי"ע גטין (גט שוטה). קורדייקוס.