<h5>עדות</h5>

יו"ד: ב, א (כשהוזמנו לראות דייקי טפי מאלו שראו ראי' בעלמא). קלח, ה (כשרות הע. דין ממון יש לו).

אהע"ז ח"א: מח, ב (ע. שהוזמנו נאמנים יותר מע. סתם). מח, ט (סג, ג] (כנ"ל). עז, ג (מתי רמיזה חשובה ע.). פה, ב-ג (כשראו זא"ז בשעת ראיה והעידו אחר כדי דיבור אם הוי כת א' או ב', לענין הזמה, נמצא א' מהן קו"פ, מכחישין זא"ז. כשכל כת העידה בב"ד אחר בודאי לא הוי כת א' לכל הנ"ל). קה, ד (הכמין ע. חילוק בין ע. לשיקרא לע. קידושין).

אהע"ז ח"ב: שכג, ג (ע"י חרש ואלם). תנו (ב' ע. שהוגבה עדותן בשני ב"ד אם מצטרפים).

עיי"ע אין אדם משים עצמו רשע. בית דין (קבלת עדות). גטין (מינוי עדי; עדי). מיגו (מיגו במקום עדים). שבועות (שבועת העדות). שטרות (עדי מסירה; עדים החתומים).

אוהב

יו"ד: קמח, ז (א. ושונא נחשדו להטות הדין אבל לא להעיד שקר).

אהע"ז ח"א: מח, יא [סה, ג] (א. ושונא כשרים להעיד ופסולים לדון, ובע. הוראה בשם רבו אחר מעשה חיישינן דאמר בדדמי).

עיי"ע בית דין (אוהב). ראה גם לקמן אצל נוגע בדבר. שונא.

אין עד נעשה דיין

אהע"ז ח"ב: קמה, א [ב, ב] (כשראו הב"ד המעשה וכתבו מעשה ב"ד. קיום שטרות שהכירו הב"ד את החתימות).

אמנה שבשטר מעידין

אהע"ז ח"ב: רצו (בכתב ראי' נכתב שמה שרה חנה והע. מעידים שבגט נכתב חנה שרה אם נאמנים. חילוק אם רוצים להוכיח מתוך חתימתן שנכתב כראוי או שמעידים בפירוש. ע. ידיעה וע. ראי'). רצז, ה-ו (כנ"ל, מעניא-העניא). תיא (כנ"ל).

דבר ולא חצי דבר

אהע"ז ח"ב: קמה, ג [ג, ב - ד, א] (ע. כתיבה וע"ח, ע. שליחות וע. מסירה. כשמהני לדבר שלם מהני מטעם מיגו גם לדבר אחר שבו הוא ח"ד).

דרישה וחקירה, חקירות ובדיקות

אהע"ז ח"א: מח, ט [סב, ג] (ע. החודש צריכה דו"ח מה"ת כמו ד"מ, רק בד"נ הקילו משום נעילת דלת). מח, י [סג, ד - סד, ג] (חילוק בין ב. גדולות, ב. סתם וב. יתירות לענין שמכחישים בו זא"ז בד"מ ולענין שאומרים א"י בד"נ. חילוק בין נתכוונו להעיד או לא). מט, יא [עג, ד] (בד"מ א"צ חו"ד כדי שלא תנעול דלת, מ"מ י"א דכשהוכחשו בח. או כשאמרו א"י לא הקילו). נא (בעדות אשה א"צ דו"ח מטעם דייקא ומינסבא. הטעם שא"צ דו"ח במלחמה וטביעה). נד, ח (שם העד הוי ב. אבל שם שהוא סי' לבעל שמת הוא ח.). צ, ב-ד (בקידושין גטין וזנות מחלוקת אם דמי לד"מ שא"צ דו"ח. בדין מרומה לכו"ע צריך דו"ח וי"ל דאף במכחשת כו"ע יודו. אם יש בדין מרומה כל דיני דו"ח. כשצריך דו"ח ולא עשו אם העדות בטלה לגמרי. כשאמרו אמש או בעת החתונה של פלוני וכיו"ב אם סגי להיות כחו"ד. חילוק בין גוף הע. לדו"ח). צא, א (כנ"ל). קג (כנ"ל). קד, ג (בדין מרומה גם בד"מ צריך שבע חקירות וגם בדיקות. אם צריך בד"מ חקירות בגוף המעשה). קכג (אם צריך דו"ח בקידושין). קכג, א (בעדות אשה כו"ע דא"צ דו"ח. אם יש לחלק בין להתיר איסור א"א לבין הכתובה). קכג, ב (לאוסרה על בעלה באמרו זנתה). קכג, ג (ראיות דבכל הנ"ל א"צ דו"ח).

חידושים: קנה, ב-ג (בד"מ מה"ת). קנה, ד (בעדות נשים, בגטין וקדושין. כשצריך ולא עשו דו"ח). קנה, ד - קנו, ב (הטעם ששואלים היום בשבוע אחר שאמרו היום בחודש). רמו, ג (מה בין א' או' בב' וא' או' בג' לבין אמר א"י בחקירות).

ראה לקמן אצל עדות מוכחשת.

הזמה

חידושים: קלה, ד (הוכחשו ע. גניבה ואח"כ הוזמו ע. טביחה ומכירה. אם הכחשה תחלת ה.). קנח, ב (ב' כתי עדים שהוזמה אחת. חילוק בין לא ראו זא"ז לבין ראו ביחד ולא העידו תכ"ד).

חמש נשים

חידושים: פז, ד - פח, א (טעם שנאת חמותה. לא עשו זכרים כנקבות. אשת חמיה. חמותה הנשואה לאחר). פח, א-ג (בת חמיה, אם הבעיא נפשטה. לא הובאה בפוסקים). פח, ד (שנאה דכמים הפנים כו'). פט, א (כשמת בעלה אם מעידה לחמותה). פט, ב (א' או' מת וא' או' נהרג איך מתירין שתיהן, כשא' ודאי משקרת). פט, ג (יבמה שנפלה דומה לצרה וגרעה מיבמה שעדיין לא נפלה). פט, ד (צרתה שגירשה ונשואה לאחר). רכב, א (א"נ אפי' מסל"ת). רכב, ב (זכרים הדומים לח"נ. מת בעלה של הכלה אם חוששין משום שנאה קדומה). רכג, ד - רכד, ב (צרתה או' מת נשארת בחזקת א"א ואוכלת תרומה דאו' ואם קידשה אחר אין בקידושין כלום אף שצרתה נשאת).

טעות

אהע"ז ח"א: מט, יא-ב (תולין בט. כשיש הכחשה, או חילוק בסימן או שינוי בתאריך השטר). נד, ב (ע. או שטר שמוכח שיש בו ט.). קג, א (מתי מתרצינן למילתי'. חילוק בין ד"נ לד"מ). רצז, א [פד, ג] (כשממ"נ הי' ט. אם תלינן בט. שכיח יותר). רצז, ב-ג (חילוק בין ט. בזמן לט. בשם האשה, ובין דבר שמצויין לט. בו לדבר שהרוב ט. בו).

עיי"ע עדות (ע. מוכחשת). ראה גם לקמן אצל כיון שהגיד.

כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד

אהע"ז ח"א: לט [נא, ג] (היינו כשהגיד בב"ד דוקא. בעד מיתת הבעל, אם האשה כב"ד בענין זה]. נג (שכ"מ שהעיד לפני מותו על שמו וש"א וש"ע ואח"כ שאלו אותו אודות בנו ושיקר בזה אם נפסלה בזה העדות). סה, א (העידו שב' שיניו התחתונות חסרות ואח"כ אמרו שטעות וב' שיניו העליונות חסרות). צא, א (כשלא נגמר הדין יכולים לחזור). צא, ח (כשמתרץ דבריו הראשונים שאמרם לפי האומדנא). קג, ג-ד (כשלא נגמר הדין יכולים לחזור, והיינו אפי' בד"מ כשלא הי' דו"ח בדין מרומה וי"א אפי' בלי דין מרומה וי"א אפי' הי' דו"ח כ"ז שצריכים עוד לדבריו). קג, ה (כשמוסיף ביאור לדבריו הראשונים באופן שאינו סותר).

אהע"ז ח"ב: רעא, יב (כשאמר השליש לפני עדים חוץ לב"ד דרך סיפור אם יכול לחזור ואם צריך אמתלא. חילוק בין איסורא לממונא ובין בע"ד לשליש). רעא, יב [ל, ב] (כשא' א"י לך עדות ואח"כ באו להעיד). רצו-ח (בשטר ראי' על הגט נכתב השם בשינוי, ואח"כ אמרו המסדר והסופר שבגט נכתב השם כראוי ובשטר ראי' טעו). רצז, א-ד (אם נאמן לומר טעיתי. כשממ"נ טעו. חילוק אם הע. חזרו מחמת שטעו או שע. אחרים או' שטעו. כשיש לו מיגו. בדבר שמצויין לטעות בו ושהרוב טועין בו. חילוק בין לענין לפסול העדים שחתמו על שטר מוקדם לבין להכשיר השטר). רצט (או' שטעה במקום שהעדות הא' היתה בשטר מתי נאמן מטעם דמסתברא דלא מייתי אינש חובה לנפשי'). שא, ו-ח (אם נאמנים העדים לומר שהשטר הי' מוקדם וטעו ואם א' מהעדים נאמן לו' תנאי היו דברינו לעקור סהדותי' קמייתא ואם המסדר נאמן לומר שטעה בכתיבת השם בגט. חילוק בין נשאת ללא נשאת). שלג (כשיכול לזכות גם בטענה הא' יכול לחזור. הגדה לפני הבעל הוי הגדה חוץ לב"ד). תא (כשע. הא' הי' במכתב יכולים לחזור. אם כך הוא גם במקום דסגי בע. שבכתב, כמו בע. אשה או בהכרת שמו). תיא (אם נאמן לומר טעיתי). תמט (א' א"י לך ע. אי הוי חוזר ומגיד). תנו (בשטר ראי' על הגט נכתב השם בשינוי, ואח"כ אמרו המסדר והסופר שבגט נכתב השם כראוי ובשטר ראי' טעו). הוספות: נ, א (לפני מותו אמר שמו וכו' ורשמו העדים, ואחרי ב' שנים העידו ויש איזה שינויים, סמכינן אע. שכתבו מיד, ובמשך הזמן נשכחו איזה פרטים).

חו"מ: יב, ג (בנסכא דר"א כשחוזר וטוען לא חטפתי. מפטור לפטור נגד ע"א. מחיוב שבועה לפטור. ממשואי"ל לשבועה).

חידושים: קנו, ב-ד (כשב' ע. או' בב' בחודש אם נאמנים לומר שטעו בעיבורא דירחא או בשאר טעות שמצויין לטעות, וכן כשהעידו בשטר). קנז, א-ד (כשיש ה. בין הע. מתי מתרצים דבריהם שלא יסתרו). קנז, א (חילוק בין ה. בחקו"ד לבין ה. בגופה של ע.). קנז, ב (א' או' מנה וא' או' מאתים, אם מקבלים ע. על המנה ששניהם מודים). קנז, ג (רובא טעו בעיבורא דירחא פי' שאצל הרוב יוכל ליפול אצלם טעות כזה ולא שהרוב טועים בזה). קנז, ד (חילוק בין הס' לפסול העדים לבין הס' לפסול עדותן). קצט, א - ר, ב (מתי נאמנים לומר טעינו. כת"י יוצא ממק"א. טעות שמצויים הע. לטעות. חילוק בין ע. בע"פ לע. בשטר שיכולים לומר שלא דקדקו אלא בעיקר השטר). רכח, א-ג (בע. לא מהני אמתלא).

עיי"ע אמתלא. טוען ונטען (הוחזק כפרן, אין טוען וחוזר וטוען).

מפיהם ולא מפי כתבם

אהע"ז ח"א: פה [קלו, ג-ד] (ע. החתומים עהש"ט שמת פלוני נחשב מפי כתבם, ומתירים לינשא מדמהני ע. מפי ע. וא"כ אין לזה דין ע. החתומים עהש"ט כמי שנחקרה ע. בב"ד ויכולים לומר טעינו. חילוק אם יוצא מתח"י בע"ד. בשטר קידושין. בהרשאה).

אהע"ז ח"ב: קמה, א (בשטר שלא צוה המתחייב לכתבו. בב"ד שראו המעשה וכתבו מעשה ב"ד. בקיום שטרות שהכירו הב"ד עצמם את החתימות). תא (במקום דמהני קרוב או אשה מהני מפי כתבם, כמו בע. אשה או בהכרת שמו). הוספות: נ, א (לפני מותו אמר שמו וכו' ורשמו העדים. בע. אשה מתירין מפ"כ). נג, א (כנ"ל).

נוגע בדבר

אהע"ז ח"א: מח, יא [סה, א - סו, א] (לא רק בהנאת ממון אלא אף בגנאי, או דיין שבא להעמיד דבריו וכיו"ב. מ"מ י"ל דא"ח שמשקר אלא שהוא נפסל לע. מגזה"כ כמו קרוב, ובדיין לא ידון רק לכתחלה, ובע. הוראה בשם רבו אחר מעשה חיישינן דאמר בדדמי, וא"כ י"ל דנאמן בע. אשה ובמדעל"ג). סו, ד (בע. אשה). קכט, ג (אומר קדשתיך ורוצה ליתן לה ג. והיא מכחשת, נק' נ"ב מכמה טעמים).

אהע"ז ח"ב: רצה, ז (בנשאת לע' מעדי' אם נתבטלה עדותו ומיירי שהיו ב' ע. בלעדיו).

חו"מ: ו, ב (חיישינן שמשקר או גזה"כ).

חידושים: נד, ג (אם ש"ק מצטרף לע.).

נוטל שכר

יו"ד: יא (אינו רשאי, וכשמקבל יותר גם בגט פסול).

אהע"ז ח"א: מח, יא [סה, ג-ד] (פסול לע. מה"ת או מדרבנן). סה, יא (כשהוא בלא תנאי דאם יועיל מהני חזרת המעות, ומכ"ש כשיש רק הבטחה. גם אפשר לבטל הפסיקה ולהעיד מחדש).

אהע"ז ח"ב: קסא, א (פסול מטעם נוגע או מטעם מה אתם בחנם כו'. נפ"מ בנוטל משניהם או בנוטל גם אם לא יועיל). קסא, ב (מורשה בשכר בין יועיל כו' אם כשר להעיד). קסא, ג (הנוטל ש. לפני שראה ואינו מחויב להעיד. המעיד אחר שכבר קיבל הש.).

נמצא א' מהם קרוב או פסול

אהע"ז ח"א: נד, ה (נמצא א' מהם קו"פ אם הוי מטעם ע. שבטלה מקצתה כו'). צ, ז (אם תלוי בנתכוין להעיד או אף בהעיד בב"ד. ביחד קו"פ לע. קידושין והיו שם כשרים). קכ [סא, ד] (אם בטלה אף בד"מ לשבועה). [סב, א] (בקידושין נפסלין בנתכוונו להעיד או דוקא שגם העידו בב"ד. לא מועיל מה שאח"כ יעידו הכשרים לבד). [סב, ב] (גרע מע"א. אם מכניסים אותו לכיפה).

אהע"ז ח"ב: רנט (בעדות גט, בפסול מד"ס).

חידושים: פה, ב - פו, א (בד"מ, בחליצה, בדיני איסור, בדיינים). קנח, א (כמה תנאים חולקים על דין זה). קנח, ב (ב' כתי עדים שנפסלה א' מהם. חילוק בין לא ראו זא"ז לבין ראו ביחד ולא העידו תכ"ד, וחילוק בין ד"נ לד"מ). ריז, ג-ד (בד"מ, בחליצה, בדיני איסור, בדיינים).

עיי"ע בית דין (נמצא א' מהם).

עד אחד

או"ח: סא (אינו נאמר לאסור אחר שמכר. שיטת מהרי"ק שנ. עלי - רק במצוי אצלו. רבינו הגדול לא רצה להכריע).

יו"ד: יא (בשחיטה נאמן כי בידו, ולכן בהעדאה על שו"ב א"נ). יב, ב (בשחיטה שעתה אינו בידו, וטירחה גדולה וחזקת איסור, מ"מ נאמן שממנים י"ש זהירין כו'). יב, ד (נאמן כבי תרי אוסר רק כשב' ע. אוסרים מדינא). קמח, ד (נאמנות ע"א באתחזק איסורא). קסא (ע"א נאמן באיסורין כשבידו לתקן). רמד (נאמן כבי תרי אוסר רק כשב' ע. אוסרים מדינא). רנ (בלא ח"כ נאמן רק אם בידו עתה). שנה (ע"א ומסל"ת מה עדיף).

אהע"ז ח"א: י (אם ע"א נאמן במקום חדר"ג, להתיר יבמה לשוק, להתיר לישא אחות אשתו. אם נאמן באיסורין במלתא דאתחזק איסורא. לא נאמן לאסור אשה על בעלה). יד, ה-ז (א"נ על המלקות אבל אמר גרושה כו' ואח"כ נבעלה בעדים לוקה. חילוק בין זה לדין נשאת ע"פ ע"א וזנתה דאינה נסקלת ולדין נאמנות אב על בתו). ל [לז, ד; לט, ב] [נגד רוב כשאינו בידו). לא [לט, ב] (בדבר שבערוה בלא אתחזק איסורא). לג, ד (נגד רוב). נו, ה (הבעל והשליח לאמר שנאבד אצלם הגט). עז, ה (במדעל"ג). קז, ב (ע"א בקידושין בלא אתחזק איסורא). קיד, ט (כנ"ל). קכא, ח (גרע מקול).

אהע"ז ח"ב: רו, ב (במדעל"ג אם נאמן מה"ת). רו, ה (כשהוחזק איסור בע"א לוקה עליו. חילוק בין זה לאב שהעיד על בנו שהוא בן י"ג שא"נ לעונשים ולמכות). רפה, ז [נב, ג] (כ"מ שע"א א"נ אין חילוק בין סתם אדם לת"ח). שא, א-ג (בידו נאמן אפי' בדבר שבערוה ואפי' מכחישו. אחר שיצא מידו ואמר לו בפעם הא' שראהו, או בפעם הא' שראהו אחר שנודע לו, רק בשאר איסורים). שא, ב (מה שהקרעים של הגט ביד המסדר אם נק' בידו). שא, ג (חילוק בין ע"א לפועל. טעמא דשותק דשתיקה כהודאה או דרגלים לדבר). ש, ה (א"נ מטעם דלא עבידא לבזויי כו' אלא לגבי עצמה). שז, ג (נגד חזקה ונגד ס"ס). שז, יג (אפי' כשהוא בידו אם להשביח מקחו כו' אינו נאמן). שז, יט (להחזיק האיסור עצמו קודם מעשה אם מהני ע"א למלקות ולדבר שבערוה). שז, כ (חילוק אם מוציא הדבר מחזקתו, ואם מוציא האשה מידי בעלה. כשא' שהיא גרושה ותהי' אסורה לכהן. חילוק בין הבעל לעד א'. חילוק בין מלקות למיתה). שט (כשלא הוחזק באחין ובבנים ומותרת מטעם ס"ס אם נאמן לו' יש לו אחים או אין לו בנים נגד חזקה דאתי מכח ס"ס. אם נאמן באיסור א"א בלי אתחזק איסורא). שט, ב (כשאינו בידו אם נאמן בשאר איסורים באתחזק איסורא). שט, ג (כשהוא בידו אם נאמן אף באיסור א"א). שט, ד (אם נאמן בממון בלי חזקת ממון ובמילתא דעבידא לגלויא). שט, ה (נאמנות לאסור בחזקת היתר אם יש חילוק בין ע"א לפועל). שט, ה-ח (אם נאמן באיסור לאו שבמילי דאישות ובאיסור יבמה לשוק). שט, ז (להחזיק האיסור עצמו קודם מעשה אם מהני ע"א למלקות ולדבר שבערוה. באיסורים נאמן אפי' קרוב ולהאכיל בנו תרומה רק מטעם מיגו). שט, ח-ט (אין ע"א נאמן לפסול אדם אף שאינו איסור ערוה אבל נאמן לומר שהיא גרושה או שהוא בע"מ). שט, י (הטעם דנאמנות נשים לומר שמצאו שערות להחמיר). שט, יא (נאמן מטעם אין אדם חוטא ולא לו ומשום דמירתת. אדם נאמן לעצמו יותר מע"א). שט, יב (נגד ס"ס בדבר שבערוה או בס' ממזר). שי (אם ע"א נאמן לו' יש אחים לבעלה. חילוק בין ע"א לבעל האו' יש לי אחים והאומר אני אחיו. שיטת הפוס' דע"א נאמן באיסורים גם נגד חזקה ורק פועל א"נ. באיסורים נאמן אפי' קרוב ולהאכיל בנו תרומה רק מטעם מיגו). שיח, ח (בדבר שבערוה אם חוששין לדבריו). שכ (כשע"א מחזיק האיסור קודם מעשה מהני אף למלקות). שכב, ד (ביבמה). שכז (כשמחזיק האיסור קודם מעשה). שעג (אמר שזינה עם א"א ויש רג"ל).

חו"מ: יב (אם פוטר את הנשבע ונוטל משבועה. בחשוד ובשניהם חשודים אם קם לממון. אם פוטר משבועה בשבועת ע"א ובמודה במקצת). יב, ג [טז, ב] (מיגו עדיף מע"א ול"מ לאפטורי משבועה). כא (אם עד המסייע פוטר משבועת היסת). פ [כח, ב] (כנ"ל).

חידושים: קה, ב (הטעמים שע"א נאמן בשחיטה). קה, ג (כשלא אתחזק איסורא. הטעם דנאמנת נדה שנטהרה). רטו, ב (חילוק בין בא להתיר באתחזק איסורא לבא לאסור באתחזק התירא). רטו, ב-ג (חילוק בין בעל דבר מכחיש הע"א לבין ע"א מכחיש את הע"א בדבר שאין הבעל דבר יודע, ובין עד המכחיש או' קרוב לו לבין או' שמעולם לא הי' ס' קידושין). רטו, ג-ד (כל מקום שהאמינה תורה ע"א כו' היינו דוקא במקום שצריך ב' מה"ת או אפי' באיסורין. בעגלה ערופה. בסוטה. בעדות אשה). רטו, ד - רטז, ד (נאמנות ע"א נגד חזקה. בשותק ויש לו לידע או אין לו לידע, באומר א"י, במכחישו ע"א או בעלים, בפועל, בנאמן עליו כבי תרי. בידו חשיב בעלים או מטעם מיגו. שיטות הפוס'). רטז, ד (חילוק בין אתחזק איסור בגוף זה לאתחזק במקום זה). רטז, ד - ריז, א (נאמנות ע"א לחייב קרבן). רכב, ג (אם כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' היינו אפי' באשה או' מת). רכד, ד (ע"א נגד חזקת סברא ונגד חזקת דינא). רלו, א (אם נאמן לפטור משבועה. חילוק בין שבועת מודה במקצת ושומרים לשבועת ע"א). רלו, א (כל מקום שהאמינה תורה ע"א כו' היינו דוקא במקום שצריך ב' מה"ת). רמב, ד - רמג, א (אם מצטרף עם ע. האומר פלוני רבעני לרצונו להאמינו על עצמו ועם אשה שהודית שזינתה וחוששין שעיני' נתנה באחר).

פס"ד: רח, ד (באתחזק איסורא, בידו, כשיש ס' השקול זולת הע.). שח, ד (אם מחייב שבועה בטענת שמא, ואם פוטר משבועה). שלח, ד (במדעל"ג). שנ, א-ב (ע"א בשטר אם הוא מפי כתבו, כשיש ע"א בע"פ להצטרף).

עיי"ע בידו. נאמנות (שליש). שנ, א-ב (ע"א בשטר אם הוא מפי כתבו).

עד אחד בקידושין

אהע"ז ח"א: קכ [סב, ב] (לרוב הפוסקים א"ח. אנן חיישינן). קכא, ה (כנ"ל. כשאינה מודה בק.). קכב (בע"א יכולה לאמר שלא הבינה או לשחוק, שאינה מודה לעד).

אהע"ז ח"ב: שז, כ (ע"א א' שנתקדשה לפני עדים). שיח, ח (אם חוששין לכתחלה).

עד מפי עד

אהע"ז ח"א: עא (חילוק בין עמ"ע ואפי' שמע מפי הנשים לבין שמע קול הברה, וחילוק בין קול הברה לקלא דלא פסיק דעדיף מע"א. בידוע שיצא קול הברה תחלה. כשיש לחוש שהקול יצא ע"פ גוי שאינו מסל"ת). פג [קלה, א] (כשאמר ששמע מיהודים לא הוי קול הברה).

אהע"ז ח"ב: קמה, ג [ג, ב-ג] (כשע"ח לא שמעו שהבעל צוה לסופר לכתוב. באומר אמרו לע. שיחתמו. המעידים על ע. שנחקרה בב"ד הוי ע. מפי ב"ד ולא עמ"ע). [ד, ג-ד] (כנ"ל). רו, א-ג (נאמנות עמ"ע בשמות גטין. במדעל"ג. בכ"מ שאשה וקרוב נאמנים). רעא, יב (עדים מפי שליש הוי כשמעו מבע"ד). רחצ, ה (ב"ד א' קיבל עדותו של ע"א וב"ד ב' קיבל עדותו של ע"א אם מצטרפין, או הוי עמ"ע).

חידושים: קכב, ג (באומר אמרו לכתוב גט או שטר. חילוק בין שטר ראיה לשטר קנין).

עדות אשה

אהע"ז ח"א: י (ע"א נאמן מטעם דייקא ומינסבא או דעבידא לגלויא). יט, א (אמר מת בעלה וחזר בו. חילוק בין אמר בב"ד או חוץ לב"ד). מז, א (במקרה דלעדל"ג אם אמרינן לא פלוג להאמינו). מז, ד (להעיר מיהו בעל האשה). מח, ט [סג, ד] (צירוף עד כשר ואשה או עד מפי עד שאומרים מת נגד עד כשר אומר לא מת. מומר נאמן רק במסל"ת). מח, יא [סה, א - סו, א] (נוגע בדבר שהוא לא הנאה ממון כ"א גנאי וכיו"ב, אם נאמן בע"א. נוטל שכר אם נאמן בע"א. אוהב ושונא כשר לע"א וה' נשים שאני). מט, י (ע"א בסימנים במשאל"ס, אם יש שם הטעם דעבידא לגלויא ודייקא ומינסבא. חילוק בין סי"מ לסי"ב. כשא' מעיד על סי"ב א' והב' על סי"ב ב'). נד, ב (אמר בשעת מיתתו שהוא בעלה נאמן מה"ת או משום דאקילו בעיגונא. א"א חוטא בשעת מיתה ולא לו). נח, א (אם ע"א בהכרת המת קיל מע. ממון). סו, ד (אם נוגע בדבר נאמן בע"א). עג (כשיש לה בנים אם היבם יכול להעיד). פז, א (אם הקילו אף בתחלת ע. או רק בסופה).

אהע"ז ח"ב: רצה, ז (א' א' מת ונשאת ובא א' וא' לא מת, לא תצא, לא מיירי שנשאת לעד שא' מת). שח [קח, ד] (הקילו במעידין והחמירו בעדות). ריט, ד - רכ, א (ע"א במלחמה ובהכרה בטב"ע. חיישינן לבדדמי או שמשקר. חילוק אם ראה הטביעה. שיטות הפוס').

חידושים: רכב, ב (ע"א מת והתירוה ובא ע"א ואמר לא מת אם יש איסור להנשא משום לזות שפתים). רכב, ג (אם כ"מ שהאמינה תורה ע"א כו' היינו אפי' באשה או' מת). רכב, ד - רכג, ב (ע"א או' מת וב' נשים או ע"א ואשה או' לא מת). רכג, ג-ד (אשה או' מת והתירוה ובא ע"א ואו' לא מת ואח"כ באה אשה ואו' מת). רכד, ד (אם ע"א נאמן מה"ת במדעל"ג או משום עגונא).

עדות מוכחשת

אהע"ז ח"א: לג, א-ד (ע"א או' נבעלה ועא"א נאנסה דמי לדין עא"א נתגרשה כו' דתרווייהו בא"א קמסהדי או לדין עא"א תנאי הי' כו'). לג, א (ע"א אומר נתגרשה כו' והיא בחזקת א"א רק על פיהם. חילוק בין אם א' מהם ודאי שקרן או כשאפ"ל דטעה. א' אומר מנה וא' אומר מאתים מקבלים ע. על המנה). לג, ב-ג (עא"א תנאי וכת"י יוצא ממק"א. עא"א פרוע ואין כת"י יוצא ממק"א). לג, ו [מה, ד] (העד המעיד שנאנסה, כיון דלהכשירה בה אין להמשיך מזה איסור עליה). מח, ג (ב' דברים שתלאן זב"ז והוכחש בא' אם הוי כהוכחש בכולה. חילוק אם הוכחש בו או שאין מאמינים לו). מח, ד (ע. המ. זא"ז בחקירות הוי כהכחשה בכולה. לרמב"ם בטלה כולה, והיינו כששניהם מעידים על ההלוואה או המיתה, ולחכמי לוניל הוי כאילו מכחישים זא"ז בכל ע. ואם שניהם מודים שהיתה הלוואה או מיתה דנין על פיהם כע"א ממ"נ). מח, ה (כשא' מעיד שבעלה חי במקום פלוני והב' מעיד שאינו חי במקום ההוא, הוי הכחשה בכל הע. ולרמב"ם אמרינן דבע. זו שהוא חי העד הב' אינו מעיד כלל). מח, ו (כשההכחשה היא בזמן ומקום המעשה י"ל דהוי הכחשה בגוף המעשה לכו"ע, ובא' אומר מנה וא' מאתים י"ל דב' המנות ב' מילי נינהו. ע. המכחישות זא"ז בחקירות אם מצטרפים לע. אחרת. לשיטת רש"י דהכחשה בחקירות בד"מ פסול רק בדבר שהזמה תלוי' בו מצטרפים ולשיטת סה"ת י"ל דאין מצטרפים). מח, ז-י (ע. המכחישות זא"ז בבדיקות בדבר שא"א לתלות בטעות אם נפסלים עי"ז לע. זו ולע. אחרת כשבאים להעיד ביחד. חילוק בין זה אומר שהלבנה היתה גבוהה ג' מרדעות וזה אומר ה' לבין זה אומר מנה הלווהו וזה אומר מאתים או זה אומר מנה שחור וזה אומר מנה לבן. בזה אומר מנה כו' חילוק בין מונה לכולל). מח, יא [סד, ד] (ב' אומרים נשבית וב' אומרים שפחה הכניסו תחתיה, נאמנים כי אין הראשונים יודעים להכחישם ע"ז). מח, יא [סו, ג] (חילוק בין הוזמו על הטביחה ולא על הגניבה למ"ד מכאן ולהבא נאמנים על הגניבה אף שודאי שקר בע. זו לבין זה אומר ג' וזה אומר ה'. ב' צרות א' אומרת מת וא' אומרת נהרג מותרות אף שא' ודאי משקרת). מט, יא [עג, א] (ע. המכחישות זא"ז בחקירות בדבר שאפשר לטעות בו. א' או' מנה וא' או' מאתיים בהכחשה ממש אם מחייבין אותו במנה). מט, יא [עג, ג] (ע. המכחישות זא"ז בחקירות במילתא דרובא אינשי טעו נאמנים אף בהכחשה בד"נ. במילתא דרובא דאינשי לא טעו א"נ אף בד"נ. במילתא שצד הטעות כמו צד דלא טעו, בד"נ א"נ ובד"מ מחלוקת). מט, יא [עג, ד] (א' או' מנה וא' או' מאתים ע. קיימת למנה, י"א הטעם דעבידי דטעו, וי"א דמיירי שאין הכחשה וי"א דנק' הכחשה בבדיקות). נ (כנ"ל. הוכחות דמיירי בהכחשה, וי"א דהיינו בהכחשת לא כי, וגם ברשב"א י"ל דמיירי שמכחישים זא"ז במנה הב' ולא במנה הא', ומיירי במונה). נ, ב (חילוק בזה בין ד"מ לנזירות). נ, ה (בהכחשה בצמצום מקום הסי' הוי כהכחשה במנה הב' או במנה הא'). נ, ו (בא או' דמי חבית יין וא' או' דמי חבית שמן בודאי יש הכחשה גם במנה הא'). נ, ז (הוכחות דמיירי אפי' בלא עבידי דטעו). נא (הכחשה בגוף הענין אם הוי כהכחשה בחקירות. א' או' מת וא' או' נהרג). נב (א' או' כזית אכל וא' או' ב' כזיתים הוי הכחשה בחקירות, ול"ד לא' או' מנה וא' מאתים דהמנה הב' לגבי הא' הוי בדיקות. הכחשה בגוף הענין הוי הכחשה בחקירות או דאין כאן ע. ונפ"מ כשאמר א"י כמה הי' או כמה אחר, או שא"י צמצום מקום הסי' בגוף). נג (שכ"מ שהעיד לפני מותו על שמו וש"ע וש"א אלא ששאלו אותו אודות בנו ושיקר בזה. שקר זה הי' אחר גמר הע. ואינו מענין הע.). נד (נמצא רשום אצל השמש שקודם מותו אמר שמו ושם אשתו וכו' רק בשם הבת הי' שינוי. שטר חליצה שנכתב בו זמן מוקדם). נד, ז (א' או' מנה וא' או' מאתים, הטעם שמקיימין ע. אמנה). סה, ב (נטבע שהכירוהו בטב"ע והעידו שב' משיניו העליונות חסרים והאשה אומרת שב' שיניו התחתונות חסרו אם כל ע. נפסלה לדידה). סה, ג (עבידי דטעו בשינים חסרות ולא עבידו דטעי בטב"ע). סה, ד (שיטת מהרש"א דלא תלינן בטעות. חילוק בין אם העד המכחיש מסייעו בגוף העדות שאז נאמן לבין מה שהאשה מכחישה בסי' אינה מסייעת בגוף העדות. חילוק בין דבר שצריך חקו"ד לד"מ וע. אשה שא"צ חקו"ד). חילוק בין ריעותא בתחלת ע. לריעותא בסוף ע.). סה, ו (חילוק בין טעות בשעות לטעות בקביעא דירחא, או דנהי דלא מפסלו בהכי אין עדותן עדות. חילוק בין הוכחשו מאחרים או שנזכרו מעצמם). סה, ח (שינוי בתאריך השטר לא תלינן בטעות והשטר בטל. חילוק בין הכחשה בחקירות לבדיקות ובין ד"נ לד"מ).. סה, ט (כמ"פ ס"ל דתלינן בכה"ג בטעו, ובע. אשה יש לסמוך עליהם). סה, י (במדעל"ג יש להקל ולסמוך על טב"ע. כשהי' טב"ע י"ל דלא דייקו בסי' וטעו). סה, יא (כשיש גם עדים שלא הוכחשו והכירו בטב"ע יש להקל). פג (בין פאוולאוויטש לפעטראוויטש עבידי למטעי. ה. בבדיקות ע. כשרה. אם צריך ששניהם מעידין על גוף המעשה). פה [קלז, א-ב] (כשאמר שטעה ומוכח שטעה. ה. בבדיקות. ב' כתי ע. המכחישים זא"ז ואח"כ אמרה כת א' שטעו). פו, א-ח (ע. המכחשת זא"ז בחקירות בטל אבל מה שכת ב' מכחשת כת א' אינה מבטלת הע. כמה הוכחות לזה). פו, ג (ב' ע. המכחישים זא"ז בד"מ אם הוי כע"א בהכחשה ואי זוקק לשבועה). פו, ד (כת א' בד"נ שמכחישות זא"ז בבדיקות בטלה וב' כתות שמכחישות זא"ז קיימת. כמו"כ בהכחשה בחקירות בד"מ, וכן בע. אשה שכל כת יכול להיות ע"א, לכן ז"א מת וז"א נהרג מותרת). פו, ו-ח (כהנ"ל לרב, ור"י סובר דגם ב' כתות המכחישים בטלה, ולכן בע. אשה שמכחישים זא"ז בחקירות בטלה. הוכחות דקיי"ל בזה כרב). פו, ט (ז"א מת וז"א נהרג כשהם כב' כתי ע. ומותרת אם מצטרפין להיות כב' ע.). צ, י (כשהיו במעמד א' ואמר א' שמעתי והב' אמר לא שמעתי אם הוי ה.). קב, ג (ג' ע. שאחד מהם או' תנאי וכיו"ב אינו מוכחש מהאחרים מ"מ נק' רק ע"א נגד ב"ע).

אהע"ז ח"ב: רעא, יב [כט, ג] (לא טענינן בדלא שכיחא להסיר הה.). רצז, ב (ה. בשם אשת המת הוי ה. בחקירות או בבדיקות). רצז, ח-ט (ע"מ בגטין וקדושין ולד' כולם מקודשת, אם דמי לד"נ או לד"מ. א' או' מת וא' או' נהרג. כת א' או' שא' הריני נזיר ב' וכת א' או' שא' הריני נזיר ה', במונה ובכולל). שנב (ה. בדיוק מקום סי' שכולם ראוהו). שנז (ב' עדים שמעו משכ"מ, א' אומר דאשתקל מילולי' ולא הבין דבריו, אם הוי' ה.). הוספות: נ, ד (כשמשקר בפרט א' חוששים שכל הע. שקר).

חו"מ: ו (אם מיישבין דברי הע. שלא יכחישו זא"ז כדי להוציא ממון). ו, א (חילוק בין לא פי' עדותן ואולי מ. עצמן לגמרי לבין כיוונו עדותן ומ. עצמן בדבר אחד, או שנעשה ס' בכשרות העדים).

חידושים: קנו, א (ז"א ב' בחודש וז"א ג' בחודש ושניהם או' אותו יום בשבוע, או שא' פירש שטעה בעיבורא דירחא). קנו, ב-ג (כששניהם או' ב' בחודש אם נאמנים לומר שטעו בעיבורא דירחא). רח, ב (א' או' בחמש וא' או' בשבע. אם הוא שעות זמניות. ביום המעונן). רכב, ג (ע"א או' מת ואשה או' לא מת). רכב, ד - רכג, ב (ע"א או' מת וב' נשים או ע"א ואשה או' לא מת). רכג, ב-ג (א' או' מת וא' או' נהרג). רכג, ג-ד (אשה או' מת והתירוה ובא ע"א ואו' לא מת ואח"כ באה אשה ואו' מת). רמב, ד - רמג, א (פלוני רבעני לרצוני פלגינן דיבורי' ומצטרף עם עד אחר להרגו, אף שאנו מפרשים דבריו שפלוני רבע לאחר והעד השני מעיד שרבע אותו, ל"א מטעם זה דהוי הכחשה ביניהם).

פס"ד: רצ, ג (כשממ"נ יש ע"א שמשקר אם יכולים להצטרף לע. אחרת).

עדות מיוחדת

אהע"ז ח"א: כד, א (בעדי כיעור).

אהע"ז ח"ב: רחצ, ה (ב"ד א' קיבל עדותו של ע"א וב"ד ב' קיבל עדותו של ע"א אם מצטרפין, או הוי עד מפי עד).

עדות קידושין

אהע"ז ח"א: צ, ח (אם סגי בע. ידיעה ואומדנא או צריך ע. ראיה דוקא. בק. ביאה אמרינן הן הן ע. יחוד הן הן ע. ביאה והוי ס' ק. ס' קרוב לה ס' קרוב לו). צ, ח-ט (חילוק בין זרק לה מרצונה דיש כאן ע. לבין ס' אם הי' ברצונה דאין כאן ע. ראו שקידשה ולא ראו הע. במה קידשה. שולח סבלונות בפני עדים). צ, יא (למ"ד ל"א הן הן ע. יחוד כו' אין כאן ע. כלל אפי' אם בא עלי' וא"א עושה בב"ז). צ, יד-טז (הודאה הבאה מחמת כפירה יש לה דין הודאת האשה בלא ע"ק). צ, טז (הטמין ע. שהיא לא ראתה אותם). צב (כשהע. מסופקים אם קרוב לה או בכל ס' ק. אם הוי כמקדש בלא ע.). צג, א (כשס' לעדים אם רצתה להתקדש אין כאן ע. ואינה מקודשת מספק). קה, ה (כשהע. מסתפקים אם כיוונה לשחוק אם נק' ע. ק.). קכ [סא, ד] (ק. בפני אב ובנו). קכח (אם סגי בע. ידיעה או צ"ל ע. ראי' דוקא. תלוי אם אתרעי חזקת פנויה).

ראה לקמן אצל תרי ותרי.

עדות קנס

אהע"ז ח"א: צ, יד-טז (הודאה הבאה מחמת כפירה אין לה דין ע"ק רק כמודה בקנס).

עדות שא"א יכול להזימה

אהע"ז ח"א: מט, יא [עד, ד] (בד"מ. כשאמר א"י בחקירות).

אהע"ז ח"ב: קמה, ו (בגט או שטר שאין בו זמן או מקום).

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

אהע"ז ח"א: מח, ב (מהירו' נ' דלא רק בנפסל א' מהעדים בטלה כולה אלא אף בבטלה מקצת מהעדות. מהפוס' נ' שגם הבבלי מודה בזה. הוזמו על הטביחה ואח"כ על הגניבה שאני דהוי ב' עדויות. מ"מ י"ל דבהכחשה לא בטל גם המקצת בבירור). מח, ד (ע. המכחישים זא"ז בחקירות. לרמב"ם בטלה כולה, אם שניהם מעידים על המעשה). נד, ג (כשהוכחש במקצת עדותו). נד, ה-ו (הטעם דל"א עדות שבטלה מקצתה כו' בפ"ד, בפלוני בא על אחותי). נד, ה (נמצא א' מהם קרוב או פסול ע. בטלה אם הוי מטעם ע. שבטלה מקצתה כו').

אהע"ז ח"ב: רחצ, ד (בהכחשה).

פלגינן דיבורי'

אהע"ז ח"א: מח, ב (פלוני בא על אשתי. הטעם דל"א ע. שבטלה מקצתה כו', מדהוו ב' בנ"א או מדאשתו כגופו וא"ז בגדר ע.). מח, ט [סג, ג] (דוקא כשאין מאמינים לו בזה אבל אם הוכחש בזה א"א פ"ד). נב (בא' או' מנה וא' או' מאתים). נד, ג (כשהוכחש במקצת עדותו).

אהע"ז ח"ב: רפט, ט (פ. הדיבור או המשמעות. כשאו' זניתי עם אשתך).

חידושים: רמג, א-ב (פלוני רבעני, פלוני בא על אשתי, על אחותי, אבל לא בפלוני רבע שורי). רמו, ב (כשנוגע בעדות, כשמעיד שהלוה לו ברבית).

פס"ד: שכג, ד (דוקא בנ. ולא בקנינים).

פסולי עדות

יו"ד: רמח [ד, א] (מגביה ידו ולא הכה פ. מדרבנן ואם הכה פ. מדאו').

אהע"ז ח"א: צ, ה (עם הארץ. כשאפשר שאינו בדרך ארץ. פ. מדבריהם. המקדש לפני פ"ע דרבנן אם הק. בטלה). צ, יט (ריקים ופוחזים). צא, ז (חשוד על השבועה שאינו שבועת ממון, או שאין חייבין עליה משום שבועת ביטוי). קכד (פ"ע דרבנן לגבי קידושין גירושין ושבועת הע.). קכה (ע"ה שאינו בתורה וישנו בד"א. אנ"ח שמסברא לא עמדו בנסיון ואכלו טריפות וכיו"ב אם נפסלו לע. יצרו תקפו. אם בעינן רשע דחמס. שמא עשו תשובה).

אהע"ז ח"ב: רנט (מוכר יי"ש בשבת ומתנצל שאינו מטלטל המעות ואינו מודד, ולא הכריזו). רפה, ב (אם שליח הגט מצטרף לע.). שט, יג (א"נ לומר שיש אחים להצריך חליצה). שיח, ג (אנ"ח). שעו-ז (ע. הגט שניתן בע"כ).

חו"מ: ז (חשוד אשבועה שאינה שבועת ממון).

חידושים: רמו, ב (המלוה בר"ק אם הוא פסול מה"ת. הלוה והעדים והערב. טבח שהוציא טריפה מתח"י, במזיד או ממונה לרבים ושעבירוהו מאומנתו).

פס"ד: רפט, א (ע. הגט שניתן בע"כ). רצ, א-ב (פ"ע מדרבנן לענין קידושין וגירושין. חילוק בין זה לשבועת העדות).

עיי"ע משחק בקוביא.

קטנים

אהע"ז ח"א: מז, ג (במלדעל"ג. להעיד מיהו בעל האשה).

אהע"ז ח"ב: עדר, ג (נאמנים לומר זה אחיו וזו יבמתו. מטעם שא' קודם מעשה או דהוי גילוי מלתא).

קרובים

יו"ד: יא (בנתינת קבלה לשו"ב נאמן כי רמאשמ"ה ומלדעל"ג, אחרי שנפסל השו"ב א"נ הקרוב).

אהע"ז ח"א: קיד, ח (אשת חורגו).

אהע"ז ח"ב: רפה, ב (כשנמסר הגט לשליח וא' מהעדים ק. לשליח).

חידושים: עד, א (אב ובנו לעדות קדוה"ח). קנד, ג - קנה, ב (חקירות שונות. חתן בן אחיו. קרובי האם. בן וחתן גיסו לו והוא להם ושניהם לעלמא. חתן בנו).

עיי"ע בית דין (קרובים). נאמנות. סקילה.

שונא

אהע"ז ח"א: צ, יט (אפשר דש. גמור פסול לע.).

ראה לעיל אצל אוהב.

תרי ותרי

יו"ד: ב (אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתי'. שיטת הפוסקים).

אהע"ז ח"א: נה, ז (תו"ת אם הולכין בתר חזקה מדאו'). פו, י-יא (ב' ע. העידו שמת ונשאת ואח"כ באו ב' ע. שחי, לא תצא או תצא מדרבנן או תצא מדאו'. אם יש חילוק בין זה לע"א העיד שמת ונשאת ואח"כ העיד ע"א שחי). רצה (ב' או' נתגרשה ונשאת ואח"כ באו ב' ואמרו לא נתגרשה). רצה, א-ג (ב' או' נתגרשה וב"ד או' לא נתגרשה אם מאמינים לב"ד או תרי כמאה). רצה, א (ב' או' מת היבם ונשאת ואח"כ באו ב' ואמרו לא מת. חילוק בין ב' או' לא מת לחי לפנינו). רצה, ב (בלא נחקרה עדותן אזלנין בתר רוב דיעות). רצה, ד (נשאת ע"פ שנים ואח"כ באו עדים ואמרו לא נתגרשה. חילוק אם יש ס' חיוב חטאת או שנתגרשה אח"כ ונשאר ס' איסור לבועל, או שמת אח"כ ונשאר ס' איסור יבמה לשוק). רצה, ה-ז (לכ"פ בנשאת לא' מעדי' לא תצא אפי' נשאת אחר שבאו עדים, ובנשאת קודם לא תצא בכל אופן, ובאתא גברא ועדים מעידין שהוא בעלה אפי' בנשאת קודם צ"ל לא' מעדי' דוקא. וזוהי שיטת הירוש'). רצה, ו (ראובן הוציא שדה משמעון ע"י עדות אבהתי' ואח"כ הביא שמעון עדות אהבתי' אם או' שכדין ירד והשדה בחזקתו או מצד זילותא דב"ד). רצה, ח-יא (נשאת ע"פ שנים ואח"כ באו עדים, חילוק אם יש חזקת איסור ואשם תלוי). רצה, ח (בתו"ת אם אזלינן בתר חזקה מה"ת. עכ"פ באשם תלוי צ"ל חזקת איסור). רצה, יב (תו"ת בדרבנן בחזקת איסור ובחזקת היתר). רצז, ה (כשע. מעידים שהשם נכתב בשט"ר בטעות או אנוסים היו עה"ח בו וכיו"ב לא הוי תו"ת ונאמנים).

חידושים: פב, ד. פד, ד - פה, א (ב' אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ באו ב' ואמרו לה חלוף הדברים, אם תצא, שהרי לא אתחזק איסורא, אם חייבים אשם תלוי ואם יכולה להנשא רק לא' מעדיה).

פס"ד: פז, ד (בדרבנן מוקמינן אחזקה). שב, ב-ג (ס' דאו' או דרבנן. חד וחד בעדות אשה דנאמן כתרי).

ראה לעיל אצל עדות מוכחשת. עיי"ע חזקה (חזקת מעיקרא). תפיסה לאחר שנולד הספק.

תרי כמאה

אהע"ז ח"ב: רצה, א-ג (אם מאמינים לב"ד יותר מב' עדים). רצה, ב (בדבר המפורסם לרבים). רצז, ו (כשא' מהב' כתות ודאי טעו מאמינים לכת ג'. באומדנא הולכין אחר רוב דעות).