<h5>קהל</h5>

חזקה

חו"מ: ב (מתי נק' הק. מוחזק נגד יחידים ויכולים לומר קים לנו כפלוני נגד יחידים. מסים, טסקא, כרגא, אורענדא). ב, א (כשיש ס' אם הוא שייך לכרגא לכו"ע אין הק. מוחזק). ב, ב (חילוק בין לענין מה שיכולים לומר קים לנו לבין לענין ירושת הבכור). ב, ג (חילוק בין מלך וק. לבין חזקת משכיר לגבי שוכר). מח (כנ"ל. לענין להוציא משכון מטעם שלא יהא קדירה דבי שותפי ולענין מסים לומר קים לי מטעם דהמלך נק' מוחזק. חילוק בין מסים שגובים הקהל עבור המלך לבין אורענדא שמכר להם). [ג, א] (לענין מסים חילוק אם הס' על החיוב או הס' אם פרע).

עיי"ע מלכות.

נדרי צבור

יו"ד: קעז, א (הצבור יכולים לאסור אף בלא התפסה בדבר הנדור וכשאח"כ לא חתמו רוב הקהל נתבטל הנ.). קעז, ד (כשנדרו לבקשת השו"ב אם צריכים שאלה והתרה. כשלא עשה שום טובה סגי בלהודיעו). קעח, ג (הצבור יכולים לאסור אף בלא התפסה בדבר הנדור וכשאח"כ לא חתמו רוב הקהל נתבטל הנ.). קפ, ה (אם יכולין להתיר זל"ז או צ"ל ג' שאינן מבני העיר).

רוב הקהל

יו"ד: קצב (ר. הוא דוקא במעמד כולם. שמש שהולך לכ"א בפ"ע ל"מ ר.).

תקנות הקהל; חרמי צבור

יו"ד: קפ, ד (ח"צ הם כנדר ע"ד הקהל או מכח הצבור לאסור). קפח (אם יכולים רוב הק. לבטלו. רוב נפשות או שבח ממון ורוב אוכלי בשר וכיו"ב. מנהגות שקבלו מחשש איסור אין לבנים להתיר. ל' ההתרה יאמר הש"ץ בהסכמת הק.). קצב (אם סגי מה שרוב הק. מבטלים או צריך לבטלו בפירוש ע"י קיבוץ והסכמה ואמירת הותר התיקון. אם רק גזרו בכח איסור מהני גילוי דעת לבד. בענו אמן אם מהני התרה או צ"ל ע"י חרטה דוקא. חילוק בין זה למיאון דמהני גילוי דעת). קצב ד"ה נידון (אם מחייב אלו שאין משלמין מס). קצג (הוי כהתנו ע"ד הקהל עד שיתירו. כשהיתה הסכמה בדבר שיש בו קצת איסור אם יכולים להתיר. עכ"פ הבנים א"י להתיר. רק בדבר שהוא לגדר וסייג ולא נתבטל הטעם אזי צריך ב"ד גדול ממנו להתיר. כשאינו לגדר, אף אם הוא לפרישות, יכולים הבנים להתיר. בתקנה שלא יקנו משחיטת עיר אחרת יכולים להתיר, בפרט אם יש חשש שיעברו ע"ז בלי התרה. ל' ההתרה). קצד, א (אם הבנים יכולים להתיר. הטעם שחמורה יותר על הבנים. אם צריך ב"ד גדול הימנו להתיר). קצד, ב (חילוק אם אמרו שמקבלים עליהם ועל זרעם. אם סגי ב"ד כמותם או צ"ל גדול מהם. שאלה לחכם מהני). קצד, ד (בחרם שלא להוציא הספרים לבתי יחידים ובנו ביהמ"ד חדש יש כמה טעמים להתיר, ע"י התרת ג' חכמים מעיירות אחרים). קצה (להסיע על קיצתן מהני ע"י אדם חשוב רק בהסמת בעלי האומניות). קצה [טז, א] (כל צבור יכולים לגדור ולתקן בעירם ולהפקיר ממון. בעי כולם או רובם). קצה [יז, א-ב] (כשהוא שלא כדין לא חל הח. באדם גדול אבל חל בצבור אם נ' להם שהוא כדין. חילוק בין טעות יחיד לצבור). קצה [יז, ג] (ח. שבהסכמות הוא רק בכתב דלא מהני לכ"פ). קצה [יז, ד] (כשנתבטל הטעם אם יכול ב"ד קטן לבטל. רוב העיירות אין יכולין להכריח עיר אחת לקבל). רמא-ב (שכל מי שישחוט חוץ מהג' שו"ב דמתא שחיטתו אסורה וא' נסע). שמ (אם הותנה לא לצרפם לדבר שבקדושה אין לצרפם. אם הח. משום סייג לתורה אין ב"ד יכול לבטל עד שיהי' גדול הימנו כו'). הוספות: כ, ב (המועלים בח. אם מותר לצרפם למנין).

אהע"ז ח"ב: שעח-ט (ת. בח. שלא יורה רק המ"ץ וא' נתמנה למ"ץ שני ע"י מקצת נגידי העיר וסידר גט).

חו"מ: כז, א (בני העיר או בעלי אומנויות יכולים להפקיע ממון העובר על תה"ק ולהפקירו). הוספות: לז, ג (קנה בית בעיר ואינו דר בה אם חייב בהוצאות העיר).

חידושים: קנ, ג (להסיע על קיצתן ה"מ דליכא אדם חשוב, פי' ת"ח וממונה פרנס על הצבור). קנ, ד (דוקא כששייך לעניני דמתא, אבל בתנאי שבין איש לרעהו מהני גם בלי אדם חשוב. קצת בני אומניות ואדם חשוב לא מהני). קנא, א (תה"ק מטעם הפקר ב"ד ע"י טובי העיר או דוקא שהתנו מדעת כל בני העיר).

פס"ד: רמב, ב-ד (שכל מי שישחוט חוץ מהג' שו"ב דמתא שחיטתו אסורה וא' נסע).

עיי"ע הסכמות.