<h5>גטין</h5>

יו"ד: קפט (מי שא"י בטיב ג. לא יהא לו עסק עמהן היינו לסדר ג. או להיות דיין בדבר).

אהע"ז ח"א: כח, ז (ג. דווינא). קכט, ג (אמר הא"מ לאחר י' שנים. ג. שלא הי' צריך אם נאסרת עי"ז לקרוביו ולכהן).

אהע"ז ח"ב: קמה, ב (ג. דווינא). קנט, א (מסייע אין בו ממש ומ"מ בג. סגי בעקם לה מתניו כו', דהוי כאילו היא שלוחו או מטעם דא"צ נתינה חשובה). קעז [לז, ג-ד] (כ"מ שנאמר לא תצא אם צריך ג. שני). ר, יא (כ"מ שנאמר לא תצא אם צריך ג. שני). רכד, ב (חילוק בין שעה"ד למקום עיגון). רכו (כשהגמ' אומרת חספא אם הפי' שבטל מה"ת). רמד, ט (כנ"ל). רמו (גט שהגיע ויש חשש עיגון ויש חשש בכתיבת השם, יסדר הגט ולא יתן היתר ולאחר שתקבל תתננו בתורת פקדון ולא יקרענו, מטעם אשר אתי). רמח, ב (מתי אמרי' בגט פסול תצא והולד ממזר ומתי אם נשאת הולד כשר). רנד [צט, ב] (כשאפשר בחליצה אם נק' שעה"ד להכשיר הגט). רפז, ד (ג. דווינא). רפט, ה-ו (כנ"ל). רצ, א-ו (כנ"ל). תה [לב, א] (גט שיצא בכשרות אינו נפסל אלא בריעותא ודאית).

חידושים: קיג, ב (ג. דווינא). קכה, ג - קכו, א (שיטת רש"י שכשהג. פסול מדרבנן מתבטל עי"ז מה"ת).

עיי"ע אותיות. אישות (גט פסול; חדר"ג). ברירה. גרושה. כל המשנה. כתובה. לשמה. נאמנות (בעל; שליח). עדות. שליחות. שמות גטין. תוך כדי דיבור. תנאי.

ב' גטין

אהע"ז ח"ב: רטו (כשצ"ל ב' ג. לא יודיע בתחלה שצ"ל ג. שני). עדר, י (חששות בנתינת ב"ג בב"א. תנאי. ברירה. יתן גט א' ואחר כמה דקות יתן השני או הנתינה השניה). [לז, ד] (כנ"ל). תא (ב"ג ע"י ש"ה, כיון שיצטרף הבעל לידע קודם נתינת הגט הא', יש חשש ברירה). תכה (כשצריך ב' ג. לא יודיע בתחלה לא לבעל ולא לסופר ועדים. לא צ"ל ביום א'. צ"א יום מג. הב').

פס"ד: רצ, ג-ד (חשש גדול ועצום. לא יודיע בתחלה. כל ג. ע"י סופר אחר).

ביטול הגט

אהע"ז ח"ב: רנד [צט, ג] (חזר וציווה שנית ליתן הגט, חילוק אם חזר לפני או לאחרי החתימה). רסח, א-ב (אין כאן גט, או נישטא קיין גט, פי' למפרע או להבא). [יד, ב-ג] (כשמפרש שלא יתן הגט, אם פירושו שמבטל הגט). [טו, א-ב] (אם מתבטל גופו של גט או רק השליחות. הטעם שלא מועיל ל' למפרע). רסח, ג (חילוק אם יש לתלות בלשונו שביטל רק השליחות). רסח, ד (חילוק אם נגמר הגט. אם מהני מה שצוה שנית לחתום). רסח, ה-ט (כשאומר שלא יתן הגט אם נתבטל גם מה שכבר נכתב, שלא יועיל מה שיצוה לחתום). רסח, ז (כשביטל בין כתיבה לחתימה אם יכול לחזור ולגרש בו). רסח, יב (כנ"ל. ביטול מקצתו. ביטול שלא בפניהם). רסט, א-ב (איזה ל' מועילים מבטלים הגט, בטל אפס אין חרס פסול. גט זה בטל פי' השבתה ולכן מועיל אפי' בל' עבר משא"כ גט זה חרס ופסול, ומועיל רק בהרי הוא, יהא כו'). רסט, ג (בל' שאין מועיל, אם עכ"פ מבטל שליחות החתימה והנתינה מטעם יד). רסט, ד-ו (ביטל שליחות הנתינה או הע"ח אם ביטל הכתיבה. חילוק בין לפני או לאחרי התורף, ובין ביטל הע"ח לאמר להם שלא לחתום). ער, א (ד' שיטות הפוסקים בזה). ער, ב (ביטל בין כתיבה לחתימה). ער, ג-ה (ביטל שליחות הע"ח אם ביטל הכתיבה). רעג [לב, ד] (א"ח שביטל). רצ, יג-טו (גט דבר גדול ועושה בהסמכה גמורה ול"מ גילוי דעת לבטלו אף קודם נתינתו. גילוי דעת במסירת מודעה). רצ, טו (חילוק בין ג"ד לבטלו לג"ד שהגט ניתן בזה האופן דוקא). רצ, טז (חילוק אם הג"ד הי' בשעת נתינת הגט או קודם לזה).

חידושים: קיא, ד - קיג, א (אין כאן גט, או נישטא קיין גט, פי' למפרע או להבא. כשמפרש שלא יתן הגט, אם פירושו שמבטל הגט. אם מתבטל גופו של גט או רק השליחות. הטעם שלא מועיל ל' למפרע). קיג, א (כשאו' בפי' שמבטל הגט כו"ע מודו דבטל. הטעם דמ"מ א"ח שנתכוין לזה כשא' בטל הוא). קיג, ג-ד (ביטול הגט. חילוק בין קודם ולאחר חתימה. ביטול שליחות ההולכה ושליחות כתיבת הגט. בפניהם ושלא בפניהם). קכח, ג-ד (נמלך מלגרש אם חשוב כנתכוין לבטלו. חילוק בין נגמר הגט ללא נגמר).

עיי"ע שליחות (ביטול).

בעל כרחה

אהע"ז ח"ב: שעו-ח (בחדר"ג שאם זרק לה אינו כלום, שהפקירו ממון הבעל או שפסלו העדים).

חידושים: קנג, א (עכשיו שיש חר"ג אין כותבין לאיש עד שאשתו עמו).

פס"ד: לא, ב-ג (בחצר המשתמרת לדעתה).

עיי"ע אישות (חדר"ג).

בפני נכתב ובפני נחתם

אהע"ז ח"ב: רעא, יב [ל, א] (אם מהני גם לחשש שאר פסולין). עדר, א (כשיש עליו מעב"ד. כשיש לו הרשאה. בדיעבד כשלא אמר בנו"נ. שיטת הפוס'). עדר, ו (אם צ"ל בנו"נ גם בש"ק, באשה שקיבלה גט והביאה ועבד שקיבל שטר שחרור והביא). רעט (אם ש"ק צריך קיום ואי סגי בנו"נ). רפה (שליח ב' ראה מקצת הכתיבה וגם השלים בה כמה תיבות ושליח הא' לא אמר בעת המסירה בנו"נ, רק שהבעל שלחו, ואין מכירין חת"י העדים והבעל בהרשאה). רפה, א (כשאינו אומר בנו"נ ומתקיים הגט בחותמיו אם השליח נאמן לומר ששלחו הבעל או צריך הרשאה. חילוק בין א"י לחו"ל ובין אם הוא בידו או לא). רפה, ד (אם סגי באומר ידעתי כו'. אם ראה רק הכתיבה והכנת העדים לחתימה). רפה, ה-ז (כשיש לשליח הרשאה מקוימת אם צ"ל בנו"נ. הטעם דבאתיוהו בי תרי אצ"ל בנו"נ. כשיש לשליח גט מקוים אם נאמן לומר הבעל שלחני). רפה, ז (אם אלם או הבעל שנמצא במקום רחוק יכולים לומר בנו"נ מתוך הכתב). רצט (מעיר לעיר באותה מדינה ומבית לבית באותה עיר). תלו (בשילוח גט ע"י הדואר עם הרשאה מהבעל). תמט (הוי כאו' שא"י בו שום פסול).

חידושים: קה, ג (בשליח א' אי סגי כשאו' יודע אני). קה, ד (בעל שהביא גט אם צ"ל בנו"נ). קו, א (מהני תכ"ד או עסוקין באותו ענין. ואם חוזר ונותנו לה מהני אפי' אחר ג"ש. אם מהני אף לר"מ אחר שנישאה. נתקיים בחותמיו מהני אף לר"מ. כשלא אמר בנו"נ ונישאת ויש לה בנים אם תצא). קו, ד - קז, א (שליח שהביא ג. שאין עליו ע"ח אם יכול לומר רק בפנ"כ). קז, ג (לא אמר בנו"נ ונשאת אם תצא). קיא, ג (כשאו' שליח ב"ד אני, אין הדבר תלוי באמירת המלות אלא בהודעת הענין).

גט חרש

אהע"ז ח"א: צז (שבעת הקידושין לימדוהו לומר האמ"ל כדמו"י, ויש מסתפקים שעתה נשתנה לגריעותא). קיח, א (שליחות בג"ח).

אהע"ז ח"ב: קנא, א (אם הוא כנוסח ג. פיקח, אלא שצריך לתת לה כתב היתר נישואין בנוסח שברי"ו, או לכתוב נוסח הג. בנוסח שברי"ו). קנא, ב-ג (אם תיקנו בג"ח לשון דמהני בפיקח). קנז (שכ"מ שנטרפה דעתו לא דמי לשוטה רק לחרש וסגי להפקיע קידושי חרשת). קנט, ו-ט (כנ"ל). קנט, ט (ח. שיכול לאמר תנו גט לאשתי אם עדיף מיכול לדבר מתוך הכתב. צ"ע וחקירה בש"ס ופוסקים). קעד, ג (נוסח ג"ח שברי"ו). קפד [מג, א] (כנ"ל. כיון שקוראים לו דער שטומער אם לכתוב דער שטומער או וכל שום כו'). שכג, ה (חילוק בין גט לחליצה בחרש). שפד (נוסח ג"ח).

חידושים: פז, א (נשא חרשת ואח"כ נתחרש גם הוא יכול לגרשה). פז, ג (בגדול עע"ג. חילוק בין דעת ורצון לגרש לכתיבה לשמה). קכב, ד - קכג, ד (שכ"מ שנטרפה דעתו לא דמי לשוטה רק לחרש וסגי להפקיע קידושי חרשת). קכג, א (ח. שיכול לאמר תנו גט לאשתי אם עדיף מיכול לדבר מתוך הכתב. צ"ע וחקירה בש"ס ופוסקים). קכח, א (בג"ח י"ל דכשר בלא תי' ודן).

עיי"ע חרש.

גט ישן

אהע"ז ח"ב: רסא (לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט, נשאת אם תצא. מתי חיישינן שמא פייס וביטל השליחות. הוצרך לילך בדרך רחוקה ומינה סופר ועדים והאשה נסעה ללוותו ושהתה עמו ג"י). הוספות: נו, ד (שכ"מ רוצה לכ' גט שיותן לה לפני מותו, והיא משרתת אותו. שתישן אשה עמה).

חידושים: רלד, א-ב (נתייחדה בעדים, ראוה נבעלה מאירוסין, פנויה).

גט מאוחר

אהע"ז ח"א: קכג, ג (לרוב הפוסקים כשר. ראי' מגט מקושר שיכול לעשותו פשוט).

גט מוטעה

אהע"ז ח"א: לו, ב (לרש"י פי' ג. על תנאי ולרמב"ן דמי לג. מעושה).

אהע"ז ח"ב: רצ, ב-ט (אם הוא מטעם תנאי, אם צריך ת"כ, ואי מהני מה שמבטל התנאים בעת הגט כנהוג. חילוק בין דיני נדרי שגגות לג"מ).

גט מומר

אהע"ז ח"ב: קמה, ד (כשעשה רק שליח להולכה ולא שליח לקבלה אם חוששין שביטל). קפב (ע"י ח"ס ועד וע"י אומר אמרו). רפג (דרה אתו איזה חדשים אחר שהמיר ובה אביה ולקחה משם, אח"כ סידרו גט בש"ק ואמרה מתוך כעס שטוב לה אז כו', כדי שיתנו לה הוצאות, אח"כ שלח הגט בדואר למקום האשה. ומסיק שיסדרו לה הגט שהגיע בדואר, אח"כ יחזירו לשליח שימנה שליח ב' שיתן בידה, או שיתן לש"ק שהיא תמנה). רפד, א (נוסח אדה"ז). תמ-תמג (כנ"ל). תמד (ע"י זכי' בש"ק וע"י ש"ה). הוספות: נו, ג (נוסח אדה"ז וטעמו). ס, א (ע"י זכי' בש"ק וע"י ש"ה). עח, ד (לא לומר הביטולים במינוי ש"ה כדי שלא ידע שיש אופן לבטל הגט).

ראה לקמן אצל מזכה גט לאשתו. מינוי שלא בפניו. עיי"ע שמות גטין (וכל שום דאית לי).

גט מעושה

אהע"ז ח"א: כב, ח (כשב"ד כופין אותו להוציא, אם הוא כהן יש עצה לכופו, שאחר שנתן ג. ראשון נאסרה עליו ואז מהדין יש לכופו ליתן ג. שני). לו, ג-ו (תלוהו לגרש ונתנו לו מעות אם הוי כתלוהו וזבין. ג"מ ע"י ישראל שלא כדין אם פסול מה"ת. כשאמרו לו שאסורה לו וגירשה ואח"כ נתברר שטעו ל"ד למוציא משום ש"ר. חילוק בין כפוהו בשוטים לכפוהו בדברים. נידוהו אם הוי ג"מ. אם טעות גרע מאונס ומגילוי דעת). קלה (בטוענת מאיס עלי וכופין אותו מדינא דמתיבתא אם מהני כי אומר רוצה אני או דאפקעינהו לקידושין).

אהע"ז ח"ב: רסב (נתפשרו שתחזיר תקט"ו רו"כ והחזירה רק ת' והי' בידי שליש ומסר מודעא וביטל הביטולים ואח"כ נתן גט וביטל המודעות כו'). רסב, א (אם מהני מודעה בג"מ כדין. אם ביטל המודעה מתוך אונס. אם ביטל הביטולים. חילוקים בין ג. למכירה). רסב, ב (אף דאתי דבור ומבטל דבור מ"מ דבור האחרון שהוא מתוך אונס י"ל דאינו מבטל דבור טוב של מודעה). רסב, ג (אם אונס ממון חשוב אונס בגט). רסב, ד (חילוק בין אשה מעכבת ממונו לאחר שאנסו בממונו). רסב, ה (כשיש ב' אונסים, א' שלא כדין אונס ממון והב' כדין מה שהוא מעוגן מחדר"ג). רסב, ו-ז (כשיש ס' אם הוא אונס אם מהני ביטול מודעה ואי הוי דברים שבלב). רסב, ט (ג"מ בישראל שלא כדין אם הוי גט מה"ת. עתה שיש עליו חדר"ג אם הוי כתלוהו וזבין). רסב, יג (כשהאשה מעכבת ממונו אם הוי כג"מ בב"ד מטעם עביד דינא לנפשי'). רסד (אונס ממון תלוי אם בתלוהו וזבין דוקא בנתן כל שוויו. חילוק בין ממון שלו לממון שלה. אם מהני ביטול המודעה בלא ידעי שבטל האונס). רסה (העלים שם שנשתקע אם הוי גילוי דעת כמודעה על הגט). ער, ט (אנסוהו ונתנו לו דמים אם הוי כתלוהו וזבין. קיבל דמים ומסר מודעה ולא הכירו באנסו). רצ, יג-טו (גילוי דעת במסירת מודעה בגט. בגט נאמן באונסו, או שבגט מהני מ. אפי' בלא אונס, ומהני כשאו' שאנוס הוא אפי' בלי מ.). רצ, טז (ביטול מודעה מתוך אונס). רצ, יז (ג"מ שלא כדין בישראל). תלד (נתפשרו שתחזיר מקצת המעות ומסר מודעה ונתן הגט). תנה (נתן גט ונפסל מחמת הס', ואין לו ג"א, אם אפשר לכופו על גט שני).

חידושים: פו, א (כהן שכפוהו שלא כדין ואיפסלא לו ואח"כ עשאוהו כדין). צה, א (כשהוא עצמו מגרש כדי להנצל מאותו אונס אין זה ג"מ. חילוק אם האונס הוא כדין). קכ, ב (כנ"ל, אמנם כשתפסה מעותיו ואינה מזכירה הגט ונתן מעצמו כדי לפדות מעותיו, מקרי ג"מ מכמה טעמים). רי, ג (מה שב"ד כופין אם הוא מה"ת. סברא וא"צ קרא. חילוק בין כופין לחלוץ לכופין לגרש). רמ, ג - רמא, ד (מתי מהני ביטול מודעה. שיטות הפוס'). רמא, א-ב (כשהאונס מצ"ע אינו אונס גמור אם מועילה המודעה. אונס ממון בגט).

גט שוטה

יו"ד: ח, ג (בחלתה ונתרפאה ג"פ אם חיישין שמא ינהגו בה מנהג הפקר).

אהע"ז ח"א: ג (עתים חולה כו' ג"פ אם אפשר לגרשה. יכולה לשמור גיטה פי' שמבחנת בינו לד"א).

אהע"ז ח"ב: קנב (גם בשעת קידושין הי' ש. אם חוששין שנשתפה בינתיים, ואם חוששין שבעל לשם קידושין, ואם חוששים שהיו עדי יחוד בעת שבעל). קנז (שכ"מ שנטרפה דעתו לא דמי לש. רק לחרש וסגי להפקיע קידושי חרשת). קנט, ד (שפוי בשעת ציווי ונשטתה בשעת כתו"נ. אם צריך בדיקה ג"פ בנשתתק מתוך חליו ובאמר הן. בגט חרשת יש להקל בכל הנ"ל). קנט, ה (שכ"מ שנטרפה דעתו בשעת הג. אם הגט בטל. דמי לש. או לישן). קנט, ו (אם ג. ש. דמי לג. חרש).

חידושים: פז, א-ד (חרש שנשא ונשתטה אם מהני ג"ש לקידושי חרש דרבנן). קכב, ד - קכג, ד (נטרפה דעתו מחמת חולי א"ז ש. רק שאין דעתו מיושבת ודינו כחרש). קכג, ד - קכד, ב (הטעם דל"מ אף עשה שליח ואח"כ נשתטה המשלח או השליח או נתן ג. שיהי' חל למחר ונשתטה. אם הפסול מה"ת). קכד, ב (נשתתק צריך בדיקה ג"פ אבל בשמיעת הקול שאמר הן א"צ בדיקה). רלג, ג (אמר כתבו ונשתטה או נשתתק מתי מועיל הג.).

גט שכ"מ

אהע"ז ח"ב הוספות: נו, ד (שכ"מ רוצה לכ' גט שיותן לה לפני מותו, והיא משרתת אותו. שתישן אשה עמה. הזמן יכתבו רק החודש ולא היום. ויותר טוב לתת ע"ת).

ראה לקמן אצל תנאי.

דואר

אהע"ז ח"ב: קמה, ז (כשנשלח הג. ע"י הד. אם חוששין להחלפה). קעח, ג (כששולחין ע"י הד. צ"ל בש"ק ובש"ה). תלו-ט (כנ"ל. חשש דטלי גיטך מעג"ק).

היכר האיש והאשה

אהע"ז ח"ב: קצא (הטעם שצריך להכירם בשמם). עדר, ד-ה (כשהבעל במקום רחוק ואין מכירים כת"י ושולח הרשאה לכתיבת או למסירת הגט. כיון שידוע שבעלה במקום זה אולי הוי רק גילוי מילתא וסגי בקרוב וכו' או במעב"ד שאינו מקויים. בפרט אם כותב במכ' שא"ד שאינן מענין הגט. אם הוי כשעת סכנה שכותבין אף שאין מכירין ול"ח לצרה או שד). עדר, יא-ב (הש"ק צריך להכיר האשה. סומא פסול. אם מהני מה שאחרים יאמרו לו. במושלך לבור כו' אם צריך להכירו. חילוק בין מקום עיגון למושלך לבור). ערה, יח (כנ"ל). רעז, ב (כנ"ל). רפו (הביא גט ואינו מכיר האיש רק ע"פ דבריו שהוא בעלה של אשה פ' במקום פ'). רפו, א (לרוב הפוסקים סגי שידעו ע"י ב' עדים שהוא בעלה אבל לא בעד א'). רפו, ב (טעמי החילוק בין היכר איש בגט שאין אשתו עמו שסגי בע"א ואפי' קרוב להיכר האיש ע"י ש"ה שצריך ב' עדים דוקא. הטעם דהש"ה צריך להכיר שזו אשתו וסופר וע"ח סגי בהיכר שמו. כשהאיש כותב גט לאשתו שבמק"א אם צריכים הסופר וע"ח להכיר שזו אשתו. הטעם דבשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין דא"א משטה בשעת מיתה. אם גם במקום עיגון גמור מהני). שפ (היכר האשה ע"י הש"ה). שפא (בשעת נתינה נודע ע"פ ע"א ואח"כ נתברר סגי). שפב (ע"פ ב' עדים ובשעה"ד ע"פ ע"א). תלה (ע"פ ב' עדים). תלו-ז (במינוי ש"ק בסיביר ע"י האשה).

חידושים: קנג, א (הכוונה להיכר השם או שהיא אשתו).

עיי"ע נאמנות (מילתא דעבידא לגלויא). שטרות (מעשה ב"ד; קיום).

זמן

יו"ד: רח (שנכתב ה'יז במקום ה'ריז, לא סמכינן על טעות דמוכח). שנ (כנ"ל).

אהע"ז ח"א: מט, יב (כ' יום ד' כ' שבט ויום ד' חל בכ"א שבט).

אהע"ז ח"ב: קמה, ה (אם לכתוב ז. ציווי הבעל, כתיבה או חתימה, או לכתוב רק השנה). שצא (דילג הפרט וכ' ג' במקום תקע"ג. אפ"ל דהוי כלא נכתב הזמן וא"כ בשטרות כשר ובגטין לא תינשא). תכט (כ' בשלשה בשבת בארבע עשר לירח, ולא כ' איזה ירח, כשר).

חידושים: קז, ג-ד (משום פירות, שקודם או שאחר נתינה). קז, ד (נכתב ביום ונחתם בלילה, בזה"ז יש סעד לסמוך על שעה"ד עד י' ימים. ואולי ל"ד עשרה).

חצרה

אהע"ז ח"ב: רפ [מד, ג-ד] (אם משום ידה אתרבאי).

חו"מ: לג, ב (ח. של שלוחה).

חידושים: קח, א-ב (כששולח הג. ע"י הדואר ויש כמה חששות יכולה להקנות לו חדר ויניחו הג. בחצר ויקנה לה החדר עם הג. ואפי' היא עושה הקנין ע"פ ציוויו הוי כנותן ולא כטלי). קכה, ב-ג (משתמרת לדעתה ואינה עומדת בצד חצרה, ספיקא דדינא).

פס"ד: שיג, ג (ח. של ש"ק. ח. הבאה לאחר מכאן).

עיי"ע קנינים (חצר).

טלי גיטך מע"ג קרקע

אהע"ז ח"ב: רסז [יא, ד] (בשליח הולכה אם צריך הבעל לתת בידיו). רעא, א-ג (כנ"ל). רעא, ג (נתן בתור פקדון ואח"כ אמר תתגרשי בו. כנסי שט"ח כו'. ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום). עדר, ט (בשליח הולכה). ערה, יז (כנ"ל. חילוק בין ע"י א"י למעג"ק). תלו (בשולח הגט ע"י הדואר לש"ה). תמט (בשליח הולכה אם צריך הבעל לתת בידיו).

כריתות

אהע"ז ח"א: כח, ח (ע"מ שלמחר תנשאי לי שא"כ התיר לאחרים רק בזנות. ע"מ שתנשאי לפלוני. ע"מ שלא תנשאי לפלוני).

כתב היתר נישואין

אהע"ז ח"ב: קנא, א (בג. חרש צריך לכתבו בנוסח שברי"ו).

כתיבה

או"ח: י [כ, ב] (ארג ע"ג הקלף). טו, ח (כתב ע"ג כתב).

אהע"ז ח"ב: קנ (כשמקנין הנייר והדיו אם צריך לטעמא דאקנוי' רבנן לפשיטי דספרא לבעל, ואם איכפת לנו מה שהאב נתן פשיטי דספרא. אם הכ. צ"ל בשליחות הבעל). קסד, ב-ג (אם צריך למחוק ולתקן בלי ציווי הבעל או עדיף לתתו בלי תיקון. חילוק בין הוספה בדיו לבין מחיקת הדביקות, ובין נגיעה שע"י הסופר לבין נגיעה שנעשתה מעצמה. אם מהני תיקון אף למ"ד שהכ. צ"ל בשליחות הבעל. אם חק תוכות גרע משלא לשמה). קסד, ה (כנ"ל). קסה, ה (כשנפלה טפת דיו, לפוס' דס"ל דא"ח בזה לחק תוכות א"ח אף לשליחות הבעל). קסה, ז (כשנכתב חוץ ונפסל הגט, אם נכתב אחרי התורף מהני מחיקה ואם נכתב לפני התורף נפסל הגט ול"מ מחיקה). קעה, ז (בג. מקילין יותר משטרות, בכתבו ע"ד המזדייף ולא חתמו עדים). שפז (אם גט שוה לסת"ם לכתיבה תמה וקריאת התינוק). הוספות: ס, א (כשנעשה נגיעה בתי' ותרוכית, יתקנו קודם החתימה ע"פ ציווי הבעל).

חידושים: נ, א-ב (כתב המתקיים זמן נכון אבל לא לעולם). נ, ד (חילוק בין כ. לענין גט ולענין שבת). קד, ג (הטעמים שכותבין י"ב שורות בג.). קח, א (נוהגין לערות. הוכחות דבדיעבד כשר). קח, ב-ד (היכן גזרו טופס אטו תורף. חש"ו. מחובר. הכ' טופסי ג. חק תוכות. טעות או חסרון תיבות שאינו משנה המשמעות לגריעותא). קט, ב (נטשטש מיעוט הטופס ע"י מים). קט, ד (אחר שיצא מהבעל אם ומתי יכול הב"ד לתקן בטופס בלא ציווי).

ראה לקמן אצל לשון הגט, כתיבה; קלף. עיי"ע אותיות. סת"ם. שמות גטין.

לשון הגט, אמירה

אהע"ז ח"א: צז (בג. צ"ל ידים מוכיחות. אם יש חילוק בזה בין ג. לקידושין). קיג, א (מתי אומרים אדיבורא דידי' קסמך ומתי אדיבורא דידה).

אהע"ז ח"ב: קנא, ב (לשון הבעל המדבר. גם שהסופר כותב בשליחותו כותב אנא פלוני כו'. אם מהני כשכתבו בל' זכרון עדות). קנא, ג (אם מהני כשכותבו בלשון נסתר. כדת משה וישראל בג. דרבנן). קסט (היום אין אשתי ולמחר את אשתי). רסו, א-ד (נתן ולא אמר כלום אם בטל או רק פסול. עסוקין באותו ענין ואמר כנסי שט"ח זה. אמר לעדים ראו גט וחזר ואמר כנסי שט"ח זה). ערב (נתן בשתיקה אם פסול מה"ת). רעג [לב, ג] (כשלא א' לסופר ליתן הגט לשליח, או שלא א' לשליח ליתן הגט מיד, אבל תחלתו הוכיח על סופו). רפח, ד (אמר הרי את מגורשת מעכשיו והרי את מותרת ל.כ"א לאחר מ' שנה, אם הוי ודאי חזרה תכ"ד ומגורשת או שיכול לפרש שמגורשת ממנו ואינה מותרת לכ"א עד מ' שנה דהוי רק ריח הגט).

עיי"ע קידושין (לשון קידושין).

לשון הגט, כתיבה

אהע"ז ח"ב: קסו, א (כשיש טעות בתי' אחת בטופס שאין לה משמעות הוי כחסר תי' ואין נפסל. נכתב חלק מתיבה מהטופס על המחק לא נפסל). קסז (כתב למהך להתנסבא כו' ודן די יהוי כו' ולא כתב והרי את מותרת כו' או כתב גם את מותרת כו' אבל לא כתב תיבת והרי, אם כשר בדיעבד). קסח (פסול בתי' ליכי האחרון שב"יהוי ליכי מנאי" אם פוסל הגט. הראשון שב"יתיכי ליכי" ודאי אינו פוסל). קסט (בידיכי שנחלק לב' תיבות. אפ"ל כמה פי'. לכל הפי' יש להתיר בדיעבד, בפרט שהגדולים קוראים לתי' א', וכשנכתב כתיקונו אין משגיחים בתינוקות). קע (כתב למהך כו' ודן כו' ולא כתב והרי את מותרת כו' אם כשר בדיעבד. שיטת הפוס'). קעד, ב-ג (חילוק אם כ' ל' נוכח או ל' נסתר. כ' ל' נסתר אפי' תיבה א' וכ' הש. פסול מדרבנן). ער, ב (אם הרי את כו' מעכב). רפה, ג (אם כדמו"י הוא מעיקר הגט). רצא, ח-ט (מיומא דנן ולעלם; אם מועיל במהיום אם מתי שיחול מעכשיו). שפח (כ' חלק מתיבה של הטופס על המחק). שפט (וה"א מותרת הוי טופס או תורף). שצ (מחק בלהתנסבא וביומא). תיב (ההתחלה ל' העדים והסיום ל' הבעל. בגט ע"י שליח כשמינוי העדים שלא בפניהם הורה רבינו הזקן לכתוב שמנין כאן). תלג (חסרון תיבת ליכי). הוספות: נו, א (כל שינוי דלא משתמע סילוק גירושין ליכא למיחש). ס, א (בתי' דיתיהוייין השמיט י' שאחר התי"ו כשר, שאינו אלא מנהג).

חידושים: קו, ב-ג (מיומא דנן ולעלם - מדינא או חומרא). קח, ד - קט, א (ושבקית ופטרית שטושטש ונק' ושבקטת ופטרצת הוי כמאן דליתא וסגי בותרוכית). קט, א (טשטוש בדהוית אנתתי ונר' כמו ההוית אנתתי. טשטוש בותרוכית יתיכי). קט, ג (כ' ודין במקום ודן, הטעם דפסול אף דכ' בהדיא ספר תרוכין כו'). קכז, ב - קכח, א (אם והרי את מותרת לכ"א הוא מגופו של גט). קכח, א (כשלא כ' מנאי במקום עיגון יש לצדד). רלד, ב.

ראה לעיל אצל כתיבה.

לשמה

אהע"ז ח"ב: קמה, ב (בע"ח רק מדרבנן). רטז (כ' כראוי וכיוון לקריאה לא נכונה). רטז, ב-ד (לר"מ דל"ב ל. אם פוסל בשינה שמה ובאנתיק לשם אחר). רטז, ה (כ' חוץ ומחק נפסל התורף מטעם שלא ל.). רסז [יב, ג-ד] (אם צריך להוציא בשפתיו). רסט, ה (כתיבה לשמו ולשמה ולש"כ חתימה רק לשמו ולשמה). רפה, ג (אם סגי שכ' ע"פ ציווי הבעל ולא כיוון תי' ל. אם סגי במח' או צריך בדבור).

חידושים: פז, ג (חרש וגדול עע"ג). רל, א (אי סגי בשיטה ראשונה או צ"ל שם האיש והאשה והזמן).

מזכה גט לאשתו

חידושים: רכד, ד - רכה, א (במקום יבם קטן, ובזמנינו שאין מייבמים. במקום קטטה).

ראה לעיל אצל גט מומר.

מחובר

אהע"ז ח"ב: רסז [יב, ד] (חתך מנייר גדול, חילוק אם חתך הרבה או קצת כדי ליפות).

מינוי בגילוי דעת

אהע"ז ח"ב: רסח, יא (כשחזר בו מהמינוי ואח"כ אמר וואס האט איר געמיינט איך וואלט איר ניט געבן קיין גט. כל השומע כו'. ארצויי ארצי כו'. אמר כתבו ולא אמר תנו. אמר תנו לבד). ער, ו (כנ"ל). ער, ח (אם קבלת המעות הוי ג"ד דמצוה לחתום). ער, י (כשחוזר ומתרצה אם מהני המינוי הא'). רעג, ג (כשאמר לשליח בפני הסופר והע"ח, שיתן הגט שיכתוב פלוני ויחתמו פלוני ופלוני, אם חשיב מינוי הסופר והע"ח).

חידושים: קי, ב-ג (אמר כתבו ולא אמר תנו בחולה אחר ג"י. במחזיק עצמו למסוכן). רלג, ב-ג (כל הרוצה לכתוב, לתרום, לזון. החילוקים ביניהם).

מינוי בכתב

אהע"ז ח"ב: קמה, ב (חילוק בין נשתתק לפיקח, ובין מ. סופר למ. ע"ח. במקום שמועיל סגי בחתימתו על הרשאה אף שלא כתבה). קמו (בע"ח יש לצרף במקום עיגון).

מינוי ברמז

אהע"ז ח"ב: רסח, י (אם צ"ל דוקא בהרכנת הראש או סגי בכל רמז בידו ובראשו, ואם היינו דוקא בקדמה שאלת נכתוב גט לאשתך. אם מהני הרכנה גם בפקח). ער, ו (כנ"ל).

מינוי הסופר

אהע"ז ח"ב: קמה, א (צריך עדים שמינהו. אין לו הרשאה רק כתב מהבעל שמינהו. אמר הבעל שיכתוב פון מיינט וועגין. הרשאה שלא אמר הבעל לעדים כתובו. כשאין מכירים חתימות העדים שבהרשאה). [ה, ג-ד] (כנ"ל). קסד, ו (כשמינה אח"כ ס. אחר וכתב ונפסל אם נתבטל מ. הס. הא'). קסה, ו-ח (כשנעשה פסול אח"כ יכולים להוריד הפסול בלי ציווי הבעל, ויורד עי"ז הפסול והוי כאילו לא נכתבה המלה הזאת). קסה, ח (גרירת הדבוקות אפ"ל שלא בציווי הבעל). קעז [לח, א] (נכתב אבי המגורשת לוי והוא אינו לוי, אחר נתינה ימחק סופר בלי ציווי הבעל ויתן לה שוב). רס (אם צריך עדים שמינהו או ששליח נעשה עד ע"ז. טוב להחמיר שלא יקח שכר יתר על טרחו). רסח, ה (כשביטל שליחותו באמצע הכתיבה ואח"כ צווהו לגמור הכתיבה הוי שליח שלא ניתן לגירושין). ער, ז (אם בעינן שליחות בכ.). עדר [לז, א-ב] (ממנה פב"פ ופב"פ שא' מהם יכתוב כו').

מינוי עדי חתימה

אהע"ז ח"ב: קמה, ב (מ. הע. בכתב ובאומר אמרו). [ה, ג-ד] (תיקון רבינו הזקן למ. הע. שלא בפניהם בגט מומר). רסח, ה (אם יכול למנותם אחר כתיבת הגט). תלב (מ. בכתב ובאומר אמרו).

מינוי ע"י ב"ד

אהע"ז ח"ב: ערה, א-ה (אם הפי' שממנים את הב"ד והם ממנים שליח אחר, או שממנים את הב"ד שימנו שליח אחר בדוגמת אומר אמרו דמהני עם מסירת הגט, או שהשליח הא' ממנה בב"ד את הב' שלא בפניו. אם מהני גם כשמת הא' לפני מינוי הב'. אם מהני שהב"ד ימנו שליח ע"י הדואר שלא בפניו).

מינוי שלא בפניו

אהע"ז ח"ב: קמה, ב (באומר אמרו חילוק בין מ. הסופר לע"ח). קמו (בע"ח יש לצרף במקום עיגון, ואף שלא פי' רק שמינה הסופר שיהי' כמותו וממנה אותם בשליחותו). רסז [יג, א-ג] (מינוי עדים ע"י כתב. חילוק בין אומר אמרו למינוי שלא בפניו ובין זה למינוי בכתב ובין כותב בפניהם או לא ובין מינוי הסופר להעדים). רעג, ג (אומר אמרו בפני הסופר והע"ח). עדר, ט (חילוק בין ש"ה לש"ק, כי בש"ק אין חשש טלי גיטך מעג"ק, וע"י המינוי נתברר דזכות הוא לה). עדר [לז, א-ב] (סדר הרשאה לאיש שנמצא במקום רחוק בסיביר: 1) מינוי סופר וע"ח וש"ה בכתבו וחתימתו. 2) בע"פ לפני ב"ד. 3) שיודיע זאת בכתב. 4) שיקיימו זאת הב"ד). [לז, ג-ד] (סדר הרשאה לש"ק במקום רחוק בסיביר: 1) תמנה בע"פ את מי שיראה את כתב הב"ד דעירה תוך ז' ימים ויקבל ע"ע להיות שליח. 2) יכתבו הב"ד שמינתה בע"פ. 3) יכתבו במקום הבעל וימסור לשלוחה. 4) כעבור כמה דקות יתן השליח הגט לבעל ויתנו לו הבעל שוב בתורת זכיה ליפוי כח. 5) מעב"ד על הגירושין. 6) הודעת הבעל וחתימתו על מעשה הגט. 7) שישלח שוב הגט והמעב"ד למקום האשה וימנה את אשתו בתורת ש"ה. 8) הב"ד יכתבו הרשאה ע"ז. 9) הבעל יחתום על הרשאה זו). ערה, ב (אומר אמרו מהני כשנותן לו הגט). ערה, ג (חילוק בין משלב"פ לאומר אמרו. אמרו לפלוני שאני ממנה אותו עדיף משניהם). ערה, ו-ז (אם יש חילוק בין מינוי ש"ה לש"ק שלא בפניו מטעם זכין, וחילוק ביניהם למינוי סופר וע"ח שלא בפניהם דל"ה לשמה). ערה, י-יז (שיטת הפוס' בזה). ערה, יג-טז (חילוק בין ש"ה לש"ק דמהני מטעם זכין). ערה, טו-ז (אם יש לחשוש בש"ק מטעם זכין דשמא חזרה בלבה ול"ה זכות). ערה, יז (חילוק בין משלב"פ לאומר אמרו). ערה, יח (נשלח לסיביר ושלח גט ע"י הדואר לאשתו בוויטבסק ומינה את אחיו לש"ה, והרבנים רצו להתיר ואני מחיתי בידם והסכמתי להקל שישלחו הגט לבעל ותמנה ש"ק דשם והבעל יאמר התקבל וזכה). רעו (כשהבעל בסיביר יש מעלה בש"ה שהוא מכירו). רעז, א-ב (המעלות בש"ק והמעלות בש"ה, לכן יעשו שניהם). רעז, ג (הטעם להקדים ש"ה). רעח (כנ"ל, וכאן הורה להקדים ש"ק). רפ [מד, ב] (כנ"ל. שאר הרבנים דעתם להתיר בש"ה לבד). רפג, ג (אנו חוששין לדעת הפוסקים דלא מהני. בש"ק עדיף בזה מש"ה). רפד, שאלה (הרחיק נדוד לסיביר ונמצא איש נוסע לשם שא"י לכתוב אשורית. ימנהו הבעל לכתוב גימאשעכט"ש ויתן לה בלא ע"ח וגם ימנה סופר וע"ח במקום האשה שלב"פ). רפד, ג (במשלב"פ חל המינוי אחר שאו' לו). רפד, ו-ז (לרש"י י"ל שרק אומר אמרו מהני ולא סתם משלב"פ, וי"ל שצריך שיאמר דוקא לב' עדים שבכחם לחתום. ואולי סגי באומר לא' בצירוף כת"י). תלו-ט (כשבעל בסיביר יש מעלה בש"ה שהוא מכירו ובש"ק מטעם זכי' דזכות הוא לה ושא"צ קיום). תלז (היא והוא יאמרו במ. ל' התקבל וזכה). תמ-תמג (בגט מומר סמך על אגרת ואומר אמרו רק בע"ח ולא בסופר). תמה (ימנה הבעל השליח שאצלו שיכתוב גט [בכתב רהוט, גימאשעכט"ש] וימסור לה בפני ע"ח, ואח"כ ימנה סופר וע"ח באומר אמרו ובאגרת). תמו (נוסח מינוי ש"ק וש"ה שלב"פ). הוספות: נו, ג (הטעם שרבנו הזקן סמך במינוי ע"ח באומר אמרו ובכתב ובמינוי הסופר רק בפניו). ס, א (בגט מומר לא הסכים כ"א ע"י ש"ק וש"ה, ושאח"כ יכתוב השליח בכתב גימאשעכט"ש).

חידושים: קיא, ב (כשנותן רשות לש. למנות ש. במקומו במילי דלא מימסרן לש. אם דומה לאומר אמרו). קכב, ב (שיטת רבי באומר אמרו). קכב, ג (הטעם דל"ה עד מפי עד). קלו, א (בגט ובשא"ד).

מינוי שליח הולכה

אהע"ז ח"ב: קנט, ב-ג (כשהי' עשרה וד' שאלו ממנו ואמר הן אם כולם נעשו ש. אם הוי כגילוי דעת בלבד. שכ"מ שאמר כתבו ולא אמר תנו. מה שחכמים דנים בלשונו הוי כאילו פירש). רסז [יא, ד] (אם צריך הבעל לתת בידיו מחשש טלי גיטך מע"ג קרקע). רסח, ג (נוהגין שממנה ש"ה לפני תחלת הכתיבה). רעא, א (חסרון אמירת פיך כפי כו'). ערב (כנ"ל. חילוק בין הרשאה לדברי הבעל, ובין נחית לפרש או לא. ומסיק דכשא' מיד שיגיע גט לידה תהא מגורשת יפה כחו שיתן הגט כדין). רפ (אמר את הולך מתי יכול למנות שליח אחר. אמר תן לידה מתי יכולה למנות ש"ק לקבל ממנו). רפה, ב (כשאצ"ל בפני נכתב כו' אם צ"ל המינוי בעדים). תמז (שליח א' שממנה שליח ב' בתנאי שיקבל קודם המעות המגיע לו). תמט (חסרון ופיך כפי).

חידושים: קט, ד - קי, א (ב' סוגי ש. ב"ד, ש. א' מינה ש. ב' בב"ד או ב"ד מינה ש. ב', והיינו ש. א' מינה ב"ד והם מינו ש. ב'). קי, ד - קיא, א (לא ישלחנו ביד אחר, מדאו' או מדרבנן). קיא, א-ב (כשאו' כתבו ותנו, אם גם הנתינה הוי מילי דלא ממיסרא לש. דבתר מעיקרא אזלינן). קיא, ג (ש. שלא ניתן לגירושין באיזה אופן יכול למנות ש. אחר). קכ, ג-ד (אמר לו התקבל, הולך, הילך, זכי וכיו"ב). קכ, ד (אשה שמינתה ש"ה מגורשת מטעם ש. שלה או שלו).

עיי"ע שליחות (שינוי).

מינוי שליח קבלה

אהע"ז ח"ב: קמה, א [א, ג - ב, ב] (אם בעי עדים שיעידו שמינתה אותו או סגי בהרשאה שחתמו עליה העדים). קסו, א (בג. מומר מזכה ע"י אחר תחלה, ואין סומכים על זה אפי' לענין צ"א יום, אמנם במחזרת אחר שלוחי' יש סברא להקל). עדר [לז, ג] (נוסח המ.). רפג, ג (אם יכולה למנות ש"ק שיקבל מש"ה). תנ (מינוי ש"ק לקבל גט מש"ה. כשקדמה ומינתה ש"ק לפני שהבעל מינה ש"ה אם יש הטעם דחצרה הבאה לאח"כ והטעם דבזיון). תנב (מינוי ש"ק מטעם זכי'). תנג (עשתה ש"ק וזיכה לה הבעל ע"י אחר מטעם זכי'). הוספות: עז, ב (אם צ"ל נתינה מיוחדת ע"י מינוי ש"ק וע"י זכי').

חידושים: צ, ב (עשתה ש"ק וזיכה לה ע"י אחר). קכ, ד (אמר לש"ק שלה אי אפשי שתהא ש"ק שלה אלא הריני מזכה לה על ידך.).

עיי"ע שליחות (שינוי).

נמצא

אהע"ז ח"א: פא (חילוקים בין ג. שאבד ונ. לבין העידו שמת בשמו וש"א וש"ע, ובין זה לכל מעב"ד יחזיר).

אהע"ז ח"ב: שלז, ב (זרק לה גט ואישתכח מזוזתא כו'). תלג (הפקיד וא"ח שיחליף א"צ סי"מ).

חידושים: רכ, ג-ד (לא הוחזקו ושכיחי שיירות אמרינן כנכ"ה, היינו כמו נהרדעא שהוא שם העיר ושם המדינה, משא"כ בשאר מקומות שהיו כותבים מקום דירה. בזמנינו שאין כותבים מקום דירה צ"ע אם אומרים בזה כנכ"ה). רכ, ד (חיישינן לשני שוירי רק כשנמצא בעיר אחרת).

עיי"ע סימנים.

נתינה

אהע"ז ח"ב: רסו, ה (אם בעינן דעת שמירה וידיעתה שהוא גט). רסו, ו (עומדת בצד חצרה שאינה משתמרת).

חידושים: רלג, ד (משיחה בידו. נשרף קודם שנח).

נתקרע הגט

אהע"ז ח"ב: רצא, יא (כשלא נ. התורף). רצב (כנ"ל). רצב, א (נ. ש"ו ונמסר בפני ע"מ). רצב, ב (חילוק בין נקרע ביד"א לנתקרע מעצמו. נתקרע מעצמו קרע של ב"ד). רצב, ג (נ. שלא מדעת הבעל ומסרו בע"מ. דיבוק הקרעים מועיל רק לאמירת בפ"נ ובפ"נ). רצב, ד (קרע של ב"ד, מקום התורף או ש"ו). רצב, ה (נפסל מטעם ביטול הגט או שהקריעה עצמה פוסלת. באופן ב' מטעם חסר בתורף או מטעם שנעשה בו מעשה המבטל). רצב, ו-ז (באופן הא' אם דוקא שהבעל קרעו, או גם כשהמסדר קרעו. כשמהסדר קרע רק הטופס. כשנקרע מעצמו עד שאין האותיות נקראים). רצב, ח (בנתקרע במעכשיו אם מתי, אם צריך שהע"מ יהיו שם בעת חלות הגט. חילוק אם נתקרע הגט בפניהם). רצב, ט (באופן ב' הנ"ל נפסל מטעם חסר בתורף או מטעם מעשה המבטל אפי' בטופס). רצב, י (כשלא נתכוין לבטל וקרע רק הטופס יש מקום להכשיר). שפו (כנ"ל. נ. הטופס ולא התורף).

חו"מ: ט (נ. היינו שגופי האותיות אין נקראים).

עיי"ע שטרות (נתקרע).

סידור גטין

אהע"ז ח"ב: קסב (אם צריך שלושה. מסדר וב' עדים. מסדר והעומדים שם. כשמ"ץ קרוב הוא עומד על המסדר). רנד [צט, ב] (כשיש חשש שהמסדר אינו בקי אם יש להכשיר בדיעבד. כל מי שא"י לא יהא לו עסק עמהן, היינו להורות בהן). רסז [יב, ג - יג, א] (מה הן החששות בזה. עיקר החשש רק לשמה. רוב המצויין אצל גט בקיאין הן. אם צריך ב"ד לנתינת הגט). רצב, ו (הטעמים שקורעים הגט). דש (הטעם שהאשה צריכה להגביה הגט). שלז, ג (נתן לה ג. ולא קראוהו ונשאת אם תצא). שעח (אם צריך ב"ד). שפה (כנ"ל. כשהמ"ץ קרוב). הוספות: נז, א (כשיש ס' בגט אם לסדר כשיש הכרח ואח"כ לשאול).

חידושים: קה, ד (אם צריך ג'. כשבעל ואשה בפנינו וא"צ קיום. כשא' מהדיינים קרוב מצטרפים העדים). רל, ג (בזמן הגמ' היו נותנים הג. לאשה להנשא בו עתה נהגו לקרוע).

עדי חתימה

אהע"ז ח"ב: קמה, ב (מדרבנן, אפי' במקום שמינה ע"ח, אם יש בהם פסול הוא רק מדרבנן וא"א שמקפיד שיהיו כשרים). קמה, ג (אם צריכים הע"ח לראות הכתיבה או סגי שעדים אחרים יראו הכתיבה או שהבעל נאמן שנכתב כראוי. ע. הע"ח היא על כשרות הגט וציווי הבעל לסופר או על שהבעל צוה לע"ח לחתום. דבר ולא חצי דבר. עד מפי עד). רנט (כתב סופר מובהק ועד). רסח, ה (אם צ"ל בעת כתיבת הגט). רסח, ו (חתמו שלא לשמה אם פסול מה"ת). רסח, יא (מדרבנן ויש לסמוך על המכשירים). ער, ב (תלוי אם ע"מ מעכב). תלב (אם צריכים לראות הכתיבה או סגי שעדים אחרים יראו). הוספות: נד, ד (שינה בשם האב של הע"ח). ס, א (ח. בקולמוס שלהם כשר).

חידושים: קה, ג (חתמו שלא לשמה אם פסול מה"ת). קו, ד - קז, א (אם יש להכשיר ג. בע"מ בלבד, בא"י או באמירת בפנ"כ בלבד). קח, ד (חק תוכות גזירה אטו כתיבה. חילוק בין שמו לשם אביו). קכא, ג-ד (חתם סופר ועד).

עדי מסירה

אהע"ז ח"ב: ער, ב (אם מעכב). רצב, ח (בגט על תנאי, אם צריך שהע"מ יהיו שם בעת חלות הגט. חילוק אם נתקרע הגט בפניהם).

חידושים: קה, ד (אם מעכב). קח, א (כנ"ל).

קטנה

חידושים: קכא, ב (שנתקדשה ע"י אביה אם יכולה לקבל גיטה. חילוק בין מאורסת לנשואה). קכא, ג (הבדיקה דיודעת לשמור את גיטה).

קיום

אהע"ז ח"ב: רעט (אשה שבאה וגיטה בידה ואין הבעל מערער אם צריכה ק.).

ראה לעיל אצל בפני כו' ולקמן אצל שליח קבלה. ועיי"ע שטרות (מעשה ב"ד; קיום).

קלף דיו וקולמוס

או"ח: ט [טו, ד] (כ. על ב' קלפים והדביקם). [טז, א] (על קרן של פרה). י [יח, א-יט, ד] (על ב' דפים והדביקם).

אהע"ז ח"ב: קמז (כשלקח דיו או נייר של אחר, קונה בשינוי שאינו חוזר). קמח (כשבעל אינו כאן ומינה את הסופר לכתוב א"צ להקנות לו הנייר והדיו והקולמוס ואח"כ המתגרשת תסלק לסופר עבור כתיבת הגט). קסג (הוציא לעז שנייר הגט השתחוה לו מומר). קסג [כא, ג-ד] (כתבו על אשרה דמיכתת שיעורי'. ג. א"צ שיעור. חילוק בין ג. ללחי דמועיל באשרה). קסד, ו (כשאין הבעל כאן א"צ להקנות לו, רק שתתן האשה מעות לסופר לפני כתיו"נ). קסט (אחי האשה שנתן הנייר והסופר הקנה לבעל כנהוג). רסד [י, ב] (הבעל שעבד והקנה הנייר לאחר). שעח-ט (הגט צ"ל בק. של הבעל אבל ע"ח אצ"ל). הוספות: נד, ג (אחי הבעל קנה הנייר והסופר הקנהו לבעל ואח"כ נזכר והקנהו לו האח אחר הכתיבה. קיי"ל דאשה ידעה לאקנויי ומכ"ש האח שאין הגט חוזר אליו. כשסופר שליח זכיית הבעל בגט וגירושי האשה באין כא').

פס"ד: שיט, ד (כשמגרש ע"י שליח מתי נקנה הקלף לבעל. הזכי' והגירושין באים כא').

עיי"ע סת"ם (קלף).

קפידה

עיי"ע שליחות (שינוי).

שלא להוציא לעז על גטין הראשונים

חידושים: קו, ב-ד (מתי מחמירין בג. ומתי או' שלא להוציא כו'. חילוק בין חומרא לחשש מדינא. בין מה שהעם רואים לבין נוסח טופס הגט. בין לעז קטן לגדול).

שליח הולכה

אהע"ז ח"ב: קנט, א (כשנתן ע"י ידו של הבעל השכ"מ ולא ידע שיכול ליתן בעצמו). קנט, ב-ג (בנתינה ש. עושה ש. בפרט אם גם הוא שמע מהבעל). קעא (לא מסר ורצה עוד מעות להוליכו שוב אם נק' חזרה. מסיק שימנהו שנית לרווחא דמילתא ולא יבטל ש. הא'. מדינא דגמ' יכול הש. ליקח הגט מעג"ק). רפג, ג (כששלח ע"י הדואר עדיין לא נתבטלה שליחותו ויכול למנות שליח ב' ליתן לידה).

חידושים: רנא, ב (מומר).

ראה לעיל אצל טלי גטיך.

שליח קבלה

אהע"ז ח"ב: קנא, ב (גם לש"ק כותבים והרי את מגורשת כו' שידו כידה). עדר, ו (ש"ק המביא גט אם צריך קיום ואם צ"ל בפני נכתב כו'). עדר, ז-ח (ש"ק ששולח הגט לאשה בדואר, עם קיום ב"ד שאין מכירים חתימתם). עדר, י (במקום שיש ס' אם מהני ש"ק ע"י מינוי שלא בפניו או אם מהני מטעם זכי', יתן לה ב"פ, בפעם הא' יאמר התקבל כו' ובפעם הב' זכה כו', וזה עדיף משיתן פ"א ויאמר התקבל וזכה מכמה טעמים). ערה, יג (יאמר התקבל וזכה כו'). רעז, ג (ש"ק ששולח הגט לאשה בדואר עם קיום ב"ד שאין מכירים חתימתם). רפ [מד, ג] (אם משום ידה איתרבאי. חילוק בין שליח לפועל). שכד (הרחיקה נדוד והעידו שהניקה יזכה לה ושוב יקבלנו ויעשה שליח הולכה).

חידושים: נד, ג (אם מצטרף לעדות). קכא, א (חצר של ש"ק). קכא, א-ב (כשגט בידו מתי נאמן שהוא ש"ק ושניתן לו וא"צ עדים ומתי נאמן הבעל להכחישו).

פס"ד: שיג, ג (חצר של ש"ק).

תנאי

אהע"ז ח"ב: רסט, ד (ת. עם ש"ה לפני כתו"ח אם מעכב הכתו"ח לשמה). רפז (דין ת. חוץ וע"מ, בכתב ובע"פ, לפני ואחרי התורף). רפז, א (חוץ לפני תורף פסול מה"ת מטעם דאינו כריתות או דל"ה לשמה. חוץ אחר תורף ומחק פסול מגזירה). רפז, ב (חוץ בע"פ לפני התורף אם פסול מדינא, או אמרינן דהסופר כ' ע"מ מה שיאמר בעל בסוף. ע"מ בע"פ לפני התורף ונתקיים התנאי אם יש להקל במקום עיגון). רפז, ג (חוץ בכתב אחר תורף ומחק אם פסול מדינא שעוקר ומבטל הגט, או לאו, שהרי אינו רוצה לבטלו רק לקיימו עם הת.). רפז, ד (ע"מ בע"פ לפני התורף אם נפסל מדינא מטעם ברירה). רפט (המסדר ואחי המגרש כ' שהשליח יטול המעות מאבי האשה לפני נתינת הגט אם חוששין דהוי ג"ד מהבעל שיהי' ת.). רפט, ד (אין ליתן גט ע"ת, וגם לשליח לא יתן ע"ת. אם עושה שליח בת. צ"ל בהרשאה). רפט, יא (כשמפרש ת. ובעת סידור הגט א' בלי ת.). רצ (שכ"מ שהבטיחו המסדר שחותנו יתן חת"י שישגיח עליו ושכח לקבל החת"י). רצ, א (כשעשה ת. ובעת סידור הגט א' ע"פ הנוסח שמבטל הת.). רצ, טז-יז (ביטול הת. בטעות). רצא-ד (שכ"מ כהן שגירש במעכשיו וקרעו המסדר ש"ו ולקחו המסדר לביתו ונפטר השכ"מ). רצא, א-ב (מהיום אם מתי אם פי' משעה שאני בעולם וחל שעה א' לפני מותו. חילוק בין מהיום למעכשיו. חילוק בין מעכשיו אם מתי לאם מתי יהא גט מעכשיו). רצא, ג-ו (ראיות לפרש"י דחל מעכשיו). רצא, ז (חילוק בין מהיום למעכשיו). רצג (אם סגי מה שבעת חלות הגט נמצא בפקדון אצל המסדר). שכג, ו (במהיום ונקרע אין מתירין מטעם ס"ס). תמז (שליח א' שממנה שליח ב' בת. שיקבל קודם המעות המגיע לו). תנד (גט שכ"מ ע"ת שהפקידה הגט אצל הסופר והי' אצלו בעת חלות הגט).

חידושים: קכה, א (אם מתי, הטעם שלא הובא בשו"ע דעת רבא דמכשיר). רלג, ד (דיני אם לא באתי תוך יב"ח ומת). רלד, ב (ע"מ שלא תנשאי או תבעלי לפלוני. שלא תשת יין). רנ, א (מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח ומת בתוך יב"ח מדוע לא תינשא מיד). רסח, ב - רסט, ד (אם מתי, הטעם שאין צריך ברירה ולא הוי אסמכתא). רסט, ג-ד (אומר מעת שאני בעולם אינו תלוי בב. דהוי להבא).

פס"ד: רצה, ג (מעת שאני בעולם, אם צריך לברירה). רצה, ג-ד (מגרש ב' נשים, לא' אם לא אבוא לזמן פלוני ולב' אם אבוא לזמן פלוני). רצה, ד - ח, א (ע"מ שלא תינשאי לפלוני, ע"מ שלא תשתי יין, ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם).

ראה לעיל אצל נתקרע. עיי"ע שליחות (שינוי). תנאי.