<h5>נאמנות</h5>

אהע"ז ח"ב: ש, ג (רב שאומר שהגט שסידר הי' פסול, אם נ. יותר מע"א). שכ (לענין נדה התורה האמינתה).

עיי"ע אין אדם חוטא ולא לו. אין אדם משים עצמו רשע. נדרים (נאמאות). עדות.

אב על בנו

אהע"ז ח"א: יג, ז (אם נ. לפסול בנו. נ. יותר להכשירו מלפוסלו). יד, ה (נ. לאומר קדשתי בתי אבל אין סוקלין ע"ז. לאיסורא הימני' ולא לקטלא. חילוק בין זה לנ. ע"א באיסורין).

אהע"ז ח"ב: ר, ג (אב על שינוי בשמו, אחר שבתו הוחזקה מגורשת). ר, ח-ט (כנ"ל). רו, ד-ז (אם נ. אף לעונשים ולמכות, כשהעיד קודם המעשה). רו, ה (חילוק בין זה להוחזק איסור בע"א שלוקין עליו). רו, ו-ז (חילוק בין זה או' זו אשתי וזו או' זה בעלי שהוחזקו). שז, ג (אם נאמן אף לעונשים ולמכות, כשהעיד קודם מעשה). שט, ז (אב על בתו אין לו דין ע"א דהוי קרוב. ונ. להאכיל בנו תרומה מטעם מיגו שיכול לו' שהוא רחוק ממנו). שי [קיג, ג] (כנ"ל). שכ (כנ"ל). שכא (לומר שהוא גדול לענין חליצה).

פס"ד: שנב, ב (על בן הקטן שהוא בכור. כשעדים מכחישים).

אומר קדשתיך

אהע"ז ח"א: קכט, א (אינו נאמן לאוסרה אפי' או' שיש עדים במדינה אחרת).

אומרת גרשתני

אהע"ז ח"ב: רפו, ב [נג, ג] (חזקה עצומה דאין אישה מעיזה כו' ומועילה נגד חזקת א"א).

חידושים: ריז, ד - ריח, א (טעמי החילוק בין או' מת בעלי לאו' שלא בפני בעלה שנתגרשה). ריח, א (אמרה שלא בפניו גרשני, ואח"כ בא ואו' גרשתני, אם נאמנת).

אם על עוברה

אהע"ז ח"א: יג, ז (א"נ אפי' כע"א כי היא קרובה ואשה נגד ח"כ דאתי מרובא. נ. יותר להכשירו מלפוסלו. כשעשתה עצמה חד"א לפני שזנתה אם נ. גם על עוברה). יד, ד (היא ובועל א"נ לפסול). יד, ה (אף שאסרה עצמה לפני שנודע שנתעברה א"נ על עוברה). יד, ו-ז (אמרה נאנסה אסורה לינשא לכהן אחר מיתת בעלה. אם נ. לפסול בניה). יט, א (ברוב פסולין ואמרה לכשר נבעלתי כשר אף לכהונה. חזרה ואמרה לפסול נבעלתי, חילוק בין רוב פסולים לרוכ כשרים. אין חילוק בין אמרה בב"ד או חוץ לב"ד). יט, ב (נ. להכשיר כי ס' ממזר רק מדרבנן אבל לא לפסול. כשאמרה כשר ערער דחד אינו פוסל, וכן כשחזרה). יט, ג (כששאלוה לפלוני נבעלת וענתה הן אם הוי טענת ברי).

אהע"ז ח"ב: ש, ה (א"נ מטעם דלא עבידא לבזויי כו' אלא לגבי עצמה).

אשה באיסורים

חידושים: רנא, א (בדאו' כשאין האיסור ברור. בודאי איסור דרבנן וס' דאו').

אשה לאמר א"א אני

אהע"ז ח"ב: רו, ז (החזיקה עצמה לא"א אם נאמנת לעונשים).

אשה לאמר מת בעלי

אהע"ז ח"א: מז, א-ב (אשה שידוע שהיא א"א ולא ידוע מי בעלה אם נאמנת לומר מ"ב. כשיבוא בעלה תכחישו ואין חומר בסופה. אפ"ל לא פלוג וגם יש קצת חומר כשיוכיח שהוא בעלה).

אהע"ז ח"ב: שנט (כנ"ל. כשאומרת בחייו שהוא בעלה והוא מכחישה ואח"כ מת).

חידושים: ריז, ד - ריח, א (טעמי החילוק בין או' מת בעלי לאו' נתגרשה). רכא, ד - רכב, א (הוחזקה שקרנית או החזיקה קטטה א"נ אפי' או' קברתיו ואפי' ע"א מעיד, החזיק הוא בקטטה חיישינן רק בדדמי). רכד, ג-ד (כשאמרה מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נ. להתייבם וחוששין להצריכה חליצה, ולא מהני אמתלא, ולא חיישינן שיבואו עדים ויצריכו כרוז לכהונה שהיא הפסידה על נפשה).

עיי"ע עגונות (בדדמי).

אשה לאסור עצמה לבעלה

אהע"ז ח"א: יג, ז (אם היא ובועל נ.). יד, ב (באיכא רג"ל נ. רק לעצמה מטעם חד"א ולא על הבעל או על הולד). יד, ג-ד (גם בלא רג"ל נ' דהיא והבועל נ. ול"א ענ"ב, אבל לא מטעם עדות גמורה). יד, ח (אם היא ובועל נ.). לה, ד (אם היא וע"א נ.). לט [נא, ג] (סגי בהגדה לבעלה וא"צ להיות הגדה בב"ד וא"י לחזור. בנתנה אמתלא מהני רק כשאין רג"ל והאמתלא מקובלת). מ (התייאשה מהחיים והתוודתה שזנתה עם גוי וחזרה לבוריה). מ, א (א"א משטה בשעת מיתה). מ, ב-ג (אם יש לחשוש שחושבת שתקום מחליה וענ"ב). מ, ד (י"א למשנה ראשונה נאמנת רק מצד תק"ח, ולכן למשנה אחרונה גם כשא"ל ענ"ב אינה נאמנת). מ, ה-ז (בירו' שמסל"ת או שבאה להתיר עצמה נאסרת אבל לא מובא בפוסקים. י"א הטעם שא"נ שחבה לאחרים). מ, ח-י (בגמ' נ' דלמ"ר נ. מדינא ולמ"ר תלוי במחלוקת אם נ. במקום שלא שייך ענ"ב). פו, יא [קמב, ב-ג] (ביוצא שובר מתח"י האשה מתי חיישינן לקנוניא). קמ (אין ראי' דטא"ל ורג"ל נאסרת. חילוק בין קינוי וסתירה לרג"ל. אין להחמיר אלא בטא"ל ורג"ל חזקים. טא"ל וע"א אינה נאסרת).

אהע"ז ח"ב: שז, יז (אפי' מסל"ת חיישינן דאערומי קא מערמא). שעד (הודית לפני הרב שזינתה עם גוי ויש רג"ל אמנם ידוע שחיפשה תחבולות להפטר מבעלה). הוספות: נד, א (טא"ל ורג"ל ע"י בתולה חיישינן שאיערומי). נד, ב (הודית לפני איזה אנשים. רג"ל היינו בלי אמירתה. הודה גם הנחשד ע"י עישוי). נד, ג (כשאו' ענ"ב וקמי שמיא גליא, אם עושה הבעל איסור).

חידושים: רכט, א-ד (הטעם דל"א באומרת טא"ל למ"א דשויתה אנפשה חתיכה דאיסורא. כיון שא"נ הוא אינו מוזהר וגם היא אינה מוזהרת או דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת משום מיגדר מילתא. אם מותרת גם בתרומה).

אשה להתיר עצמה לבעלה

אהע"ז ח"א: לא [לט, ב] (גרע מע"א, וגם ע"א א"נ בדבר שבערוה).

אהע"ז ח"ב: שיב, ג (א"נ להתיר עצמה מזיקת יבם).

עיי"ע אישות (טענת בתולים; טענת נאנסתי; נחשדת). כהנים (פסולי כהונה).

בידו

עיי"ע בידו. עדות (עד א'). ראה לקמן אצל שליש.

בעל בענין הגירושין

אהע"ז ח"ב: קמה, א (שגירש את אשתו, שמסר לשליח קבלה, שציוה לסופר לכתוב, שיש לו בנים לפטור אשתו מחליצה, כשכותב בשעת מעשה שציוה לסופר). קסג [כב, א] (אחר שנתן הבעל הגט א"נ לפסלו אפי' קודם שנישאת, אפי' כשיש קצת רג"ל). קצא (על שמו וש"א). רכו (לפסול הגט בטענת שינוי השם. לא כל הימנו כו'. אפקעינהו כו'). רפט, ח (שאו' גרשתי אשתי נ. ורק כשיש ריעותא דגירושין קלא אית לי' הוי ס', מטעם מיגו במקום עדים). רפט, ט (אם נ. אף למפרע, כשאומר גרשתי לפני כמה חדשים). רפט, י (אומר גרשתי כו' ואין לו מיגו, אם הוי כע"א). תי (לפסול הגט בטענת שינוי השם. לא כל הימנו כו'. אפקעינהו כו').

בעל בענין יבום וחליצה

אהע"ז ח"ב: שז (עובר אורח שלא מוחזק באחין ונפרד בקטטה ולפני מותו א' שיש לו אח וא"י היכן). שז, א-יג (לא הוחזק באחין א"נ לו' שיש לו אחין. דוקא שדר במדינה זו ולא נודע לו אח או אפי' בא ממדינה אחרת). שז, א (אמר בשעת קידושין אין לי אחים אם נאמן במיגו). שז, ח (בא ממרחקים וידוע שיש לו אחים וא"י אם יש לו בנים אם נ. לומר שיש לו בנים). שז, יז-כ (אם נ. לומר לפני האירוסין במסל"ת יש לי אחים ואין לי בנים). שז, יח (חילוק בין א' שיש לו אחים לידוע שיש לו אחים וא' פלוני אחי). ). שז, כ (חילוק בין הבעל לעד א'). שי (כנ"ל). שיא (ידוע שיש לו אחים ומוחזק שאין לו בנים ואמר יש לי בנים אם נ.).

הוחזק שקרן

חידושים: רכא, ד (אומרת גרשתני והוכחשה ואומרת מת וקברתיו א"נ).

חיה

אהע"ז ח"א: יט, ב (חילוק בין נ. ח. לנ. אם. ח. שאמרה כשר וערער חד). עז, ו (טעם נאמנותה. לאלתר ובמקומו. עשו פונדקית כח.).

אהע"ז ח"ב: שיח, ח (כשע"א מכחישה).

חליצה

אהע"ז ח"א: פה [קלו, ג] (הכרת אח המת ע"פ אשה וקרוב אם הוא אפי' בשעת מעשה).

חתיכה דאיסורא

יו"ד: עא [סט, א] (אומרים שוי' אנפשי' כו' גם בספק איסור).

אהע"ז ח"א: יג, ז (אם הוא מדין נדר אם נ. על עצמו). יד, ו (לא מדין נ. ולכן לא נמשך מזה איסור על האשה והבנים).

אהע"ז ח"ב: קנח, ה (אין זה חמור כעדות וגם לא כנאמנות האב על בתו ומהני בו אמתלא).

מילתא דעבידא לגלויי

יו"ד: יא (בשו"ב).

אהע"ז ח"א: מז, ג (בקטנים). מח, יא [סה, ג] (בנוגע בדבר). סה, י (בעדות מוכחשת). עז, ה (במסל"ת).

אהע"ז ח"ב: רו, א (בעד מפי עד). רו, ב (בע"א אם נאמן מה"ת. חילוק בין עבידא ובידינו לגלות מיד או לא). רו, ג (חילוק בין מדעל"ג לגילויא מילתא בעלמא). רו, ח (מהני רק כשיש ג' דברים: מדעל"ג, לאו אאיסורא קמסהיד, גילויא מילתא בעלמא דהיינו שיש לו אח וא"י מיהו והוא או' שזהו אחיו). עדר, ג (נ. קטנים לומר זה אחיו וזו יבמתו, מטעם שא' קודם מעשה או דהוי גילוי מלתא). עדר, ד-ה (היכר איש בגט ובשטר. אם סמכינן אמדעל"ג בממון. חילוק בין קודם מעשה ובשע"מ, ובין מדעל"ג לגלוי' מילתא). רפו, ב (חילוק בין גט לשא"ד. חילוק בין היכר איש בגט שאין אשתו עמו שסגי בע"א ואפי' קרוב להיכר האיש ע"י השליח שצריך ב' עדים דוקא. חילוק התו"ג בין היכר שהוא בעלה להיכר שמו. גם היכר שהוא בעלה הוי מדעל"ג גמור. חילוק אם ידענו בלי העד שיש לו אח רק לא ידענו מיהו. חילוק אם האיש כאן או במקומות הרחוקים). שז, יח (דוקא שידוע שיש לו אחים וא' פלוני אחי ולא בא' שיש לו אחים). שט, ב (אם נ. בגלויא מילתא אף באיסור ערוה). שט, ד (אם ע"א נ. במדעל"ג בממון). שט, י (מה"ט נאמנות נשים לומר שמצאו שערות להחמיר). שנג (חילוק אם עבידא לגלויא מיד).

מסיח לפי תומו

חידושים: צ, א-ב (הטעם שאין ישראל נאמן במסל"ת. פסול לע. במסל"ת).

פס"ד: קנג, ג-ד (חילוקים בין מסל"ת בקטן ובנכרי).

ראה לקמן אצל נכרי.

מתוך שנאמן כו'

אהע"ז ח"א: קכט, ד (מתי אומרים מש"נ להפסיד שכרך כו'. אומרת שזינתה ברצון אם נ. לאסור עצמה על בעלה מתוך שמפסדת כתובתה. חילוק בין איסורים לדבר שבערוה).

נאמן עליו כבי תרי

יו"ד: שמה, ט (רק כשעי"ז יש חיוב מדינא).

אהע"ז ח"א: יד, ט (כשמאמין לאשתו שזנתה כב"ת אם נאמן לעשות בזה בניו חללים. ב"ד א"י לומר נאמן עלינו כב"ת דל"א בתר אומדנא).

אהע"ז ח"ב: ש, ו (כשאו' שאינו מאמין, אבל לב כל העולם מאמין שדבריהם אמת). שא, ה (אם נאסר מטעם זה מה"ת). שכז (בס' ממזר לא הלכה התורה אחר האמת והתירה ס' ולכן אף במאמינה אין להחמיר. בס' ערלה נ' דנאסר). שעג (שמאמין לו בכל הדברים או בזה, שברור אצלו או דמספקא לי', אם מלמדין אותו לומר היפך מה שבלבו, איסור דאו' או דרבנן).

נכרי

יו"ד: עו [בתשו' הרי"א מהאמיל] (כלים בבית ישראל שהא"י מבשל או אינו מבשל שם. המפתח ביד ישראל או לא. סי' או ט"ע על הכלים). קמח, ה (קפילא נ. רק בעבידא לגלויי מיד. מסל"ת מהני. הא דא"נ הוא מטעם בדדמי או מטעם אשר פיהם כו'). קמח, ו (מסל"ת ורוב מהני אף במקום דלא סמכינן ארובא לחוד). קמח, ז (לא מרע נפשייהו עדיף ממסל"ת). רכז (מסל"ת ע"י שאלה. בעדות אשה. בס' איסור. בבכור בצירוף היתר חולבת. בצירוף רוב שאז הוא לגלוי' מילתא בעלמא). שנה-ו (הטעם דלא מהימן במסל"ת בדאו'. חילוק בין גוי מסל"ת לחשוד. אמר ביצי עוף פלוני וטהור. אם הפסול הוא מדאו'. מסל"ת וע"א מה עדיף. אם יש חילוק בין איתחזק איסורא א"ל). שנז (כשמוכח דקושטא קאמר). שנח )ב' מסל"ת זה שלא בפני זה). הוספות: עא, ד (הטלת חמין למקוה ע"י נ.).

אהע"ז ח"א: ס (א"י מסל"ת בשם א"י. כששאלו על א' שניצל וסיפר גם על זה שנטבע נק' מסל"ת). סז (מסל"ת עם טב"ע לאחר דאשתהי). עא [קיז, א-ב] (חילוק בין נתכוין להתיר לנתכוין להעיד ושאלוהו דאפשר הוי רק פסול דרבנן. כשלא שאלוהו אם מת רק מה שלומו). עב (אמר וואס איז נישטא פייוויש והשיבה ער איז שוין נישטא ואמר ער וועט שוין ניט זיין שראהו הרוג אם הוי מסל"ת. התחלה ממנו אבל דיבר לאשה. ס' מסל"ת בצירוף אומדנות והוכחות שמת ואבד זכרו). עה [קכ, ג] (כשנשבעו לפני בעלי משפט). עז, א-ד (אם מסל"ת עדיף מעדות אשה). עז, א (אם מסל"ת נ. בשאר איסורים). עז, ה (קצת מסל"ת בצירוף הוכחות. מסל"ת במדעל"ג באיסור דאו'). עז, ו [קכד, א] (רישום השפיטאל שמת מתי הוי מסל"ת).

אהע"ז ח"ב: שמא, ד (מסל"ת ע"פ שאלה ורגלים לדבר, שאח"כ נמצא כדבריו. הודאת הרוצח בבית המשפט). שנג-ד (הודאת הרוצח שאמר המקום ומצאו שם כו'. תלוי אם היו נגישות). שנה (רישום השפיטאל שמת מתי הוי מסל"ת). הוספות: נב, ב (כנ"ל, אף שהוא ע"י שאלה. גם חזקה דלא מרעי נפשייהו). נב, ג (בפרט כשרשום בב' מקומות שמת. א"ח שערק ורשמו כדי לנקות עצמם). נג, ג (ע. בית הדואר שהשיבו על המכתב שהנמען מת הוי מסל"ת).

חידושים: רכז, ב-ד (מסל"ת וחולבת יש להתיר. כששאלו אם טובה ואמר שכמה ולדות שלה מתו חשוב מסל"ת).

פס"ד: קכז, ד - קכח, ב (אם נאמן בהפה שאסר הפה שהתיר, כגון שבעת הוצאת הדקין מהבהמה הראה מסמר ואמר שהי' תחוב במקום הזה, שאינו נטרף בזה). קנג, א-ד (מסל"ת באיסורים. בדרבנן. בשבוי'. חילוקים בין נ. לקטן במסל"ת).

ראה לעיל אצל מסיח לפי תומו. נכנס ויוצא.

ערכאות

אהע"ז ח"ב: ש, ד (דלא מרעי נפשייהו. רק בשטרות, בדבר שבממון). שמא, ד (כנ"ל. בענין עדות אשה שהאשה רחוקה א"ח לשוחד).

קטנים

פס"ד: קנג, ג-ד (נ. במסל"ת).

קפילא

יו"ד: שנה (אם בעי דוקא מסל"ת אף אם טעם כעיקר מדרבנן).

חידושים: קסח, ב (כנ"ל).

רופאים

יו"ד: קמח, ב (לענין חולה ביוהכ"פ. ר. א' אומר א"י ור. א' אומר א"צ מאכילין אותו). קנח, ח-ט (לענין חציצה בקאלטענש, נדה ויוהכ"פ). הוספות סו, א (אין לסמוך עליהם באיסור דאו' כשדבריהם כמו אומדנא).

ראה לעיל אצל רופאים).

שליח

אהע"ז ח"ב: קמה, א (נ. סופר שהבעל ציוה לו לכתוב). רעא, יא (אם הוי שליש). תלג (ש. גט נ. לומר שטעה בשם העיר שנכתב בו הגט). תמט (באשכחי' ולא אמר לי' מידי שוב אינו נאמן לפסול).

שליש

אהע"ז ח"ב: רעא, יא (נגד עדים או ב"ד. בגט - נגד ע"מ. נאמנותו מטעם דהימני' או מטעם מיגו). רעא, יב [כט, ד] (גם אם מטעם דהימני' א"נ במקום עדים). [ל, א] (כיון שאשכחי' ולא אמר שוב א"נ. אם גרע בזה מע"א). רפט, יב (דהא הימני', אע"פ שמשקר). רצ, יט (כנ"ל). שא, א (מטעם מיגו או דהימני').

חו"מ: י (כשנו"נ בעסק צריך לישבע שלא הורה היתר, ובמה שא"צ לישבע נאמן כשאר ש.). נד (שותף לא נעשה ש. אלא על מעות השותפות ולא בשאר המעות).

חידושים: רמ, ב (אם נ. מטעם מיגו).

עיי"ע עדות (עד א').