סימן פב

בענין הנ"ל. (א) ר"ש פי' בהא דהמקיים דברו רוח חכמים נוחה הימנו דאיסור ליכא. (ב) ראי' מירושלמי דהיינו דוקא בנותן משכון, ולא בדברים לבד. (ג) בירושלמי משמע דאף במתנה מועטה הדין כן. ובשכירות י"ל דל"ד למתנה מועטת. (ד) גם במקח וממכר ל"ד למתנה מועטת ואין בו משום מחוסרי אמנה. (ה) מתנה מרובה לעני אי הוי נדר. ובמבטיח לעני עבור טרחא דגופא, וכן כשהעשיר מבטיח לטרוח בגופו עבור העני אין זה נדר. (ו) בדיעבד אם חזר אם כופין אותו. (ז) בנ"ד שהי' הדברים שהמעות יהי' עבור בני ר"נ שהם נק' עניים. אין זה משום נדר מכמה טעמים. (ח) פקדון שבידו אין חשוב כקבלת מעות על השכירות מכמה טעמים. (ט) גם אין לחוש בזה משום דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מכמה טעמים. (י) לשון הצעטיל דאייר תר"ב, וטענות הר"ץ: