סימן ע

(לסי' רעו). השאלה בס"ט. ט"ה ממון או לא. אי יש להוכיח ממ"ש בס"פ האיש מקדש דכ"ה ט"ה אינו ממון. ובירושלמי שהוא פלוגתא דריב"ח ור"י. (ב) מאוקימתא דרבא בנדרים פ"ה אין ראי' כלל דט"ה ממון. דאף דאינה ממון להיות כולה שלו מ"מ הנאה מיהא חשיבא. ולא גרע מויתור דאסור במודר. (ג) יש ב' תשו' ממהר"ם ובא' לא ברירא לי' כ"כ דאינה ממון. שאלתות פסקו דהוי ממון. ראית של"ה מפסחים מ"ו מ"ח דאינה ממון אינה הכרח ולרש"י משמע דהוה ממון ולהרי"ף שם נ' דאינה ממון. (ד) הש"א הקשה מב"מ י"א דהוי ממון. ובשט"מ שם דמפרש"י משמע דאינה ממון. והש"ך דאף אי אינה ממון נקנה בחליפין ואג"ק. ואולי הוי כשליח שאדם עושה להקנות. (ה) מה שהקשה קצה"ח על הש"ך מירושה י"ל דהקנאה שאני דהוי כשלוחא דרחמנא לחלק התרומה. (ו) קצת נטי' דגבי חמץ י"ל כמ"ד ט"ה ממון כמו שעובר על דהג"ל אף דלאו כממון דמי. וגם בנדרים אסור. וגם אג"ק י"ל כהש"ך הנ"ל, וגבי קידושין הוי ספק. (ז) גבי ירושה אינה ממון. להש"ך דוקא כשאינה תח"י. והשל"ה ס"ל דהיינו אף שהם תח"י. ממהרי"ק גבי קנס של עצמו דמוריש לבניו נראה כש"ך. מיהו גם באינו תח"י הוא מחלוקת הפוסקים הראשונים. (ח) נתי"מ הוכ יח כהש"ך מהא דיורש אויר הבית, ואשתמיטתי' דברי הראשונים דאינו יורש אויר בלא גוף. מיהו מדברי הר"י מיגאש יש משמעות דיורש אויר. (ט) הרי"ל הי' כותב דרשות אדמו"ר. ואחר הסתלקותו השיגם א' מיוצאי חלציו ורוצה להדפיסם. ויורשי אדמו"ר טוענים ע"ז. לאדמו"ר הי' בהם רק טובת הנאה. וכ"ש כאן שכבר למדה ומסרן לרבים. (עוד מצאנו):

כשהוא תח"י היורשים י"ל עדיין כנתי"מ, וכיון שגם הוא יורש וטרח ע"ז בודאי לא הי' המוריש מקפיד. כאן הוי הקונ' גורם לריוח ממון ודמי לשטר. אך י"ל דכאן בא ע"י גורם שני דהיינו מעות שיניח בעסק והו"ל זוז"ג. ואף דקיי"ל דדיינינן דד"ג היינו כשלקח מהם: