סימן סא

(לסי' קלא). ר"ש נתערב עבור ר"מ לבית המשפט באופן שלכתחלה הי' ספק אם יתבעו ממנו, ונתן ר"מ לר"ש המעות לפרוע, ועדיין לא תבעו המשפט. ותובע ר"מ לר"ש שיחזיר לו המעות, ור"ש טוען שמא סוכ"ס יתבענו המשפט. וקיבלו קנין על פשרה. והצ"צ (בתשובה הראשונה) הוכיח מרמ"א חו"מ סקל"א ס"ד:

"והערב יכול לכוף ללוה לפטרו מן הערבות בזמנו" שהדין עם ר"ש. והקשה עליו השואל דנד"ד דומה יותר לסיום ד' הרמ"א שם:

"ואם המלוה עכו"ם... ושכחם העכו"ם אצל הערב צריך להחזיר המעות ללוה". וע"ז השיב דהתם אינו אלא חששא בעלמא וכאן ספק. וגם שם מעיקרא הימני' על הודאי וכאן רק על הספק עד הזמן. והא דאמרינן יאכל הלה וחדי היינו דוקא בעבד לוה לאיש מלוה. ובפרט כאן שלא נשתנה הענין מתחלה ויכול לומר לך ושלם או הוציאני מהערבות ואף אם ירצה להעמיד לו ערב יאמר לו ערבך ערבא צריך: