סימן כז

(לסי' קע"ו ור"ז). שני סרסורים שהתנו ביניהם על שכר הסרסרות וחזר בו אחד מהם. (א) הנהו טבחי דאתני בינייהו נתחייבו מדין ערב. (ב) עוד טעם דבההיא הנאה דצייתי אהדדי מקני. (ג) חלוק דמגבי' מציאה לחברו, שותפין אומנין. (ד) דעת הרמב"ן. אם נאמן כשאומר לעצמי זכיתי. (ה) דעת הרמב"ם. (ו) לשיטת הרמב"ם איך הדין באומנין שהתנו ביניהם ואח"כ חזר בו א' מהם. (ז) כיון שלא פירש בתחלת המלאכה - ע"ד תנאו הראשון עושה. (ח) אין כאן דין אסמכתא. בנדו"ד לכ"ע תנאן קיים: