סימן ח

(לסי' מ"ב ור"ז). ביש לפרש לשון צוואה בב' אופנים, כדי שלא יתבטל אמרינן יד בעל השטר על העליונה. חלוק בין שטר גמור לשטר הודאה. בלשון צוואה:

(א) אין מוסיפים בדברי שכ"מ. ידור פלוני בביתי אי הוי דבר שיש בו ממש. (ב) זאלאג הוא שעבוד בגוף הבית ואלים כחו וגם לא הוי קנין דברים. בגוף, בן חורין אין שייך קנין, לבד עבד עברי, רק שעבוד. (ג) רביעית מהזאלאג פי' רביעית מהשעבוד ולא מהנייר. (ד) ע"י קנין מפרשין לשונו באופן דמועיל. שלא יהי' קנין דברים אם צריך מעכשיו נוסף על הא דקנו מידו. (ה) כיון דנתן בעין יפה מתקנינן גם לשון גרוע וכן באומר על מנת. (ו) לשון השטר באופן היותר מועיל וע"ז חתמו העדים ה"ז עדות והודאת בע"ד שהי' קנין גמור. היכא דגמר בכל לבו מהני בכמה ענינים. דין גוד או אגוד ביורשין בירושה סתם ובפירש האב: