סימן ו

מ"ש בגמ' לא תהוי בעבורי אחסנתא כו', שאסור להיות ע"ז סופר ועד. לכאו' י"ל דהיינו כשנותן בתורת ירושה לאחר מיתה, שמעבירה ממנו בשעה שהי' ראוי לירש. ומברא לברתא מקרי עבורי אחסנתא, והיינו משום שמה שנותן לבתו הי' ראו להוריש לבנו, ע"ש בפרש"י:

וגם מוכח שם בגמ' דפי' לא תהוי כו' היינו אע"פ שהאב כותב מדעתו, וגם אין מפתהו כלל לדבר זה, מדהתירו כה"ג בנדוניא ע"ש, משמע דבשאר מתנה אסור להיות ע"ז סופר ועד:

ובנידון שאלתינו (שרצונו ליתן ב' שלישי ביתו לחתנו, כדי שיספיק לו חתנו כ"צ כל ימי חייו, והשליש מניח לבנו כו') נ' דשרי להתעסק בזה, כיון שהאב צריך לזה שיחזיקנו על שולחנו, שא"א לו לדור אצל בנו, ונוח לו לדור אצל בתו כדאמרי' עירובין (פו) נבח בך כלבא כו', א"כ פשיטא דחייו קודמין לחיי בנו, ובודאי שזוהי כמכירה שלצרכו, דודאי לא הוי בכלל עבורי אחסנתא, דאפי' לאדם אחר שרי, וכ"ש לחתנו ובתו: