ו

סימן פה

]לאביו של ר' הלל הי' יורה ואמר לר' יהושע שיעשה בביתו קיך עם קומען ויקבע בו היורה וישתמשו שניהם בו כ"א בכל זמן שיצטרך. ובנה ר' יהושע כנ"ל בביתו, והוציא ע"ז שמונים רו"כ, גם קבעו שניהם בשותפות טרובנק להיורה. ותבע ר' הלל מר' יהושע לאחר פטירת אביו שיחזור לו היורה של אביו. ור' יהושע שאל מב"ד אם מחויב להחזיר לו ע"פ ד"ת[ נ"ל דלפירש"י גבי שואל בטובו ודאי אין משם ראי' כלל לחייב את יורשי ראובן שיהי' היורה שאול ביד שמעון דהתם שאני דהפי' כל זמן שיהי' החפץ קיים וטוב וראוי למלאכה הרי פי' דאדעתא דהכי השאילו וקנו ממנו ע"ז וכל תנאי שבממון קיים. וע"ש בנ"י דאם נאנס אין להמשאיל רק דמי שברים כו' הרי דמעכשיו חשבינן לי' כאלו היותר על דמי השברים ה"ל של השואל ממש וכמו מתנה. משא"כ הכא לא נתן לו שום מתנה ולא אמר לו בפירוש לשון שיהי' מבואר שמשתתפין בו לעולם א"כ מהכ"ת נימא הכי. ואם משום שהוציא שמעון ממון לבנות לו החומה י"ל דמ"מ בנה על זמן שירצה ראובן והי' סמוך בדעתו שמסתמא יהי' משך זמן נכון לו שירצה ראובן בשותפות זו והרי גדולה מזו אמרינן גבי מכר דס"ל לשמואל ב"מ ד' י"ד דעביד אינש דזבין ארעא ליומי וכ"ש שותפות זו שנשתתפו על כל זמן שירצו שניהם וסמך בדעתו שמסתמא לא תשתנה דעת ראובן חנם שהרי זהו ג"כ טובת ראובן ואע"ג דרבא פליג עלי' דשמואל בהא דעביד אינש דזבין ארעא ליומי וס"ל דלא אמרינן הכי כמ"ש בגמ' שם ד' ט"ז ע"ב וכ"פ הפוסקים בטוש"ע סי' רכ"ה היינו גבי אחריות ממש דאם יטרפו ממנו לא סבר וקבל אבל הכא שהבנין שלו ישאר לו לעולם י"ל דמודה רבא לשמואל דאמרינן מדלא פי' שום זמן אמרינן עביד אינש דמשתתף אפי' על זמן מועט וכמו שפירש"י שם לספק שמא וכו' ושמא לזמן מרובה ויאכל בתוך כך פירות הרבה ויאכל עוד דאין זה כלל ליומא דהתם גבי אחריות לגבי טרפא יש לחוש שיטרפו ממנו מיד משא"כ הכא כיון שראובן רוצה בשותפות עכשיו סומך שמעון ע"ז שמסתמא לא ישונה דעתו זמן רב אבל מ"מ אין שום חיוב על ראובן וגדולה מזו איתא בב"מ ד' ס"ו נעשה כמאן דא"ל מדעתו ע' רא"ש סי' כ"ו. ע"כ נראה שאין לחייבו לראובן כן לעולם שיהי' היורה משועבד לשמעון דכולי האי אין לעשות פלוגתא רחוקה בין שמואל לרבא. גם י"ל דבלאו הכי הי' מוכרח שמעון לבנות הבנין מצד צווי השררה רק אדרבה ראובן עשה לו טובה שלא יצטרך לקנות יורה אבל לא הפסיד לו כלום ולא דמי לערב שהוציא ממון על פיו. ועוד דאף א"ת דראובן הי' מוכרח להיות שותף כל ימי חייו עם שמעון שיתחייב להיות השותפות גם אחר מותו כיון שלא פי' ול"ד כלל להא דשואל בטובו דה"ל כמפרש והנה מצינו בגמ' גבי שכירות בית שבהתחדש ענין יוכל המשכיר לחזור מהשכירות והשוכר מוכרח לצאת מן הבית כמבואר בש"ע סי' שי"ב סעי' י"א ולא יוכל השוכר לטעון הרי הזיקו שעכשיו אינו מוצא מקום לשכור. כ"ש בכה"ג שנתחדש דבר גדול שהיורה בא ליורשים שיוכלו לטעון שאינם צריכים לשותפות זו ואין לעשות אומדנא שנתחייב ראובן כן אלעולם דהיינו אפי' נגד יורשים דראובן דאפי' גבי נאמנות כשהאמינו הלוה להמלוה אמרינן דלא מהני נגד יורשים כש"כ הכא דעכ"פ אין אומדנא ולא עלה על דעת שמעון רק שיהי' ראובן שותף עמו כל ימי חייו לכל היותר אבל לא ליורשים. וזה ג"כ פשוט יורשי ראובן רוצים למכור היורה לאיש אחר שיהי' שותף עם שמעון כדרך שהי' ראובן שותף עמו ודאי יכולים כמ"ש מהריב"ל ח"ב סי' נ"ב אבל נראה דאינם צריכים לזה כלל מטעם הנ"ל: