ו

סימן פד

לחו"מ סי' של"ד נ"ל במ"ש הרא"ש ב' ר' יואל נת' והובא בש"ע חו"מ סי' של"ד בשוכר מלמד לבנו וחלה הבן אי לא שכיח וכו' פסידא דמלמד, שז"א אלא כשהמלמד לא הי' מוצא תחלה מי שיתן לו תלמיד במקום זה אע"פ שגם עכשיו אינו מוצא, דאז אין מקום לחייב את בעה"ב אלא משום שנרצה לדמותו לההיא ברייתא )ד' ע"ו ב'( בד"א שלא הלכו אבל אם הלכו חמרי' ולא מצאו תבואה כו' נותן להם שכרו כפועל בטל ובאוכלסי דמחוזא נותן להם שכרו משלם כמ"ש רבא דע"ז ע"א ומלמד דמי' לאוכלסי' דמחוזא כמ"ש הרא"ש שם ופי' הרא"ש דאיירי בשלא מצאו תחלה מי שישכרם וגם עכשיו אינן מוצאים, מיהו אין הנדון דומה דהא קאמר ר' חייא אילו הוינא אנא לא יהיבנא להו כלום וקאמר רבא דהיינו דסייר לארעא באורתא עם הפועל דלא הי' לו לידע יותר מן הפועל והה"נ אם לא שכיח כו'. אבל כשהי' המלמד מוצא תחלה מי שישכרהו ועכשיו אינו מוצא ה"ז יש לחייבו מטעם דינא דגרמי' וכמו בפועלים אפי' לא הלכו כו' שהוא קל מדהלכו לסייר כו' ועכ"פ לא גרע ממנו כנרא' מסוגיית הגמ' שם וכ"כ שם התוס' והרא"ש ופסקי הרא"ש להדיא דחייבים. ולפי דדמי לאוכלסא דמחוזא ע"כ נותן לו שכרו משלם: