ו

סימן עט

בשט"מ פ"ו דב"מ דע"ו ב' בשם הריטב"א שהרמב"ן פי' אפילו כשאינן מוצאים להשכיר א"ע דוקא כשהלכו וכגון דאינהו נמי בלא"ה לא היו מוצאין תחלה מי שישכיר כו' אבל הלכו כיון שהתחילו כו' נקנה בתחלת מלאכה כו' וכ"כ שם לעיל מיני' בשם הרשב"א ודוקא הלכו כו' כך שכירת פועלים בהתחלת מלאכה כו', אכן הריטב"א עצמו נ' ס"ל דבכה"ג אף שלא הלכו חייב משום דיכלי למימר לי' אע"ג דמעיקרא לא אשכחינן לאתגורי הוה טרחינן ומתגרינן בעוד שהלכנו למלאכתך, וא"כ העיקר תלוי רק באם מוצאין להשכיר א"ע או לא שאם אין מוצאין עכשיו להשכיר א"ע אע"פ שגם אתמול לא מצאו חייב לשלם אף שלא הלכו משום דיכלי למימר כו', אבל בהרא"ש סי' ב' משמע דגם להתוספת הדין כמ"ש הרמב"ן שהרי כתב אורחא דמילתא קתני וזהו דברי התוספת, ואח"כ כתב מיהו נפ"מ במאי דהלכו במקום שאין כו' ע"ש הרי בכה"ג פטורים אם לא הלכו, וכ"כ ברמזים שם ואם הוא כך כו' ואלמלא ששכרו לא הי' מוצא כו' אם הלך כו' לא הלך כו'. רמב"ם פ"ט משכירות ה"ד. ובקצה"ח סי' של"ג הביא תשו' מהר"ם ב"ב דחולק על התוס' וס"ל בלא הלך אין לחייב בעה"ב אפילו הפועל הפסיד על ידו שאתמול הי' מוצא ועכשיו לא מצא, משום שאין שייך כאן דינא דגרמי דדינא דגרמי לא שייך רק כשהפסידו לא במניעת הריוח, וכמו המבטל כיסו של חבירו שאין לו עליו אלא תרעומות, ועיין בהגמי"י פ"ט משכירות ה"ד וא"ת כו' דינא דגרמי כו' וי"ל כו', ולמהר"מ א"צ לזה. ועיין בההמגי"ד ס"ל כפי' הרמב"ן והרשב"א. ומ"מ בשלא הלכו אם היו נשכרין אמש ועכשיו אין נשכרין חייב לשלם דה"ל כדבר האבד להם, א"כ אין זה דד"ג רק כדבר האבד. וי"ל שלא שייך זה רק בפועלים שמלאכתם להשתכר כל יום ע"כ חשוב כדבר האבד אצלם כו' משא"כ באדם דעלמא שאינו פועל לא שייך זה בודאי:

והנה ככל הנ"ל מבואר בטור סי' של"ג ומובן משם דדעת הריטב"א בלא הלכו כו' כשאינו מוצא כו' ודאי דחוי' היא, לא נז' סברא זו כלל. ועתה נשוב לנד"ז דנק' לא הלך ולא התחיל במלאכה, שהפסיקה הי' ביריד תרב, לקבל החשבונות מהמשולחים )של הטליתים( והמעות. והנה שום משולח לא נתן לו מעות ולא חשבון, ומה שקיבל חשבון בקיץ מפורת זה הי' גם מקודם הפסיקה כמה שנים, וא"כ אין כאן חידוש מלאכה ולא ע"ז הי' הפסיקה: