ה

שהרי כבר סילק ה' חלקים מסך המעות ונשאר חלק שתות א"כ מסתמא סילק כבר כל הריוח והקרן נשאר שכן המנהג ועכ"פ לכל הפחות גם מהריוח סילק ה' חלקים ונשאר רק חלק שתות וא"כ אף אם הי' ח"ו א"ר לא מפקינן גם שהרי החלק שתות הנשאר אצלו היינו סך קמ"א רו"כ לא נשאר על עיסקא הנ"ל כ"א נשאר ע"ח שכירות המגיע לו כמבואר בצעטיל שלו שהוציא מתח"י הסך שנ"א רו"כ בערך טבת תר"ח שם ביאר שסילק כל הפקדון הראשון עם ההכשר העולה לגמרי מכל וכל, ונלאיתי לחופשו, וא"כ העיסקא כבר יצתה מידו לגמרי וא"כ אף אם הי' אבק רבית ח"ו לא מהני לי' אף תפיסא כמ"ש בש"ע סי' קס"א ס"ג. ואם לומר דאעפ"כ ה"ל מחילה בטעות )שלא ידע שיש בזה איסור א"ר( לפ"ד התוס' פא"נ דס"ז סע"א בד"ה פירי, זה אינו די"ל מחילה בטעות לא הוה אלא כשנתן את שלו ממש משא"כ הכא לא נתן משלו מאומה כי הריוח עלה ממעות הנותן על חלק הנותן לבד חלקו כמדובר א"כ לא מחל משלו מאומה וכ"ש שיש בזה כמה טעמים להתירא, וגם יש לדמותו למ"ש בתוספת שם ריש עמוד הנ"ל בד"ה התם זביני, מ"מ אין לו לחזור כי היכי דליקו בהמנותי' וה"נ כיון יש לו לסלק החשש איסור אף לדבריו ע"י שיקח מה שכר טורחו א"כ אין לו לחזור ולכן לא הוי מחילה בטעות אף לפ"ד התוספת: