ד

שהמעות היו בטלים אצלו רוב הזמן שהרי לא עלה ריוח רק פחות משמונה למאה ומסתמא נשכר בהם לעצמו וגם שלא עסק בהם בטרחא כ"א כל עסקו שהי' נותן אותם לזולתו בעיסקא, א"כ הטורח בזה מעט מזעיר ולכן אפשר דסגי במה שטבל עמו בציר בשעת נתינת המעות )וגם השכר שיקבל עכ"פ עבור עסק השני י"ל דסגי לטורח זה המועט ג"כ( ואע"ג דלא קיי"ל כריה"ו דס"ח ע"ב דמתיר בטבל עמו בציר הרי מבואר בשט"מ שם ב' תשו' הרי"ף ודע שזה שחייבנו לפסוק לו שכירות ידועה לכל יום אינו אלא במושיב את חבירו בחנות וכיוצא בו בלבד ר"ל כל שמבטל אותו בעל הממון ממלאכתו כו' הלא תראה מאמר התלמוד שאמר מאי לאו כפועל בטל כו' ע"ש א"כ אם אית לי' עיסקא אחרינא י"ל לכאורה דסגי בטבל עמו בציר כר' יהודה, אך מדברי הב"י סי' קע"ז לא משמע כן ע"ש בד"מ סק"ב. מיהו י"ל זהו כשעכ"פ טורח בזה בעצמו כחנוני אבל בנד"ז שאין להמקבל שום טורח ועסק כ"א ליתן לאחרים על מחצית שכר ולאותו המקבל יותן שכר טרחו ועמלו כנהוג י"ל דלהב"י ג"כ סגי להמקבל הראשון בטבל עמו בציר ועכ"פ לענין דיעבד י"ל כן: