ו

סימן עח

נידון הצ"ע שלו באמרו שלא קבל הרבע רו"כ, מאחר שר"צ כ' כן לו מעצמו מבלי שאלה ע"פ הרשום בזכרונו, מה שאמר ר"ט שלא כן אין זה אלא ע"ד מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי', ועוד מאחר שהמקבל העיסקא הוא גברא המדקדק במעשיו א"כ איסורא לאינשי לא הוה ספי כדאיתא בפא"נ דס"ח סע"ב כ"ש שגם הנותן אינו ע"ה מסתמא ודאי בהכשר נעשה כ"ש בעת כזו לא הי' עושה איסור בשביל רבע רו"כ וה"ל כמ"ש בש"ע סי' קע"ז סך"ה ובשט"מ שם גבי הא דרב עיליש בשם הראב"ד וז"ל רב עיליש גברא רבא הוא כו' ואיהו דאתני בהדך פלגא באגרא ופלגא בהפסדא בודאי אדעתא דיהבת לי' שכרי' כפועל בטל אתני כדינא דמתניתין ואנן סהדי דלא מחיל אגרי' גבך והאי דלא חשיב אגרי' בההוא שעתא דיהיב לך פלגא רווחא סבר אכתי קרנא גבאי וגבינא גבי' הלכך ליכא למימר הכי אבק רבית אינו יוצא בדיינין דלא יהבי' נהלך כלל לא בתורת רבית ולא בתורת אבק רבית כו' עכ"ל הרי כשהמקבל גברא רבא אף שכ' פלגא באגרא ובהפסד אמרינן ודאי ע"ד שיתן לו שכרו כפועל בטל וא"כ לית כאן אבק רבית כלל ויש לסמוך זה ממ"ש בגמרא פרק המקבל דדרשינן לשון הדיוט ופי' הנ"י שאף כשלא נכתב הוא כאילו נכתב דמי כיון שהורגלו לכותבו ע"ש: