ה

וכל זה אם נחשוב שודאי מגיע לו כפועל בטל וגם נחמיר דההילוך שבתחלה חשוב כמו קנין לכל הג' שנים, מה שאפשר לפקפק ע"ז דאת"ל שההילוך אינו קנין ממש אפשר די שיהי' חשוב רק התחילו על שנה א', או אפשר לחלק בין פועל לקבלן דברמ"א סי' של"ג ססעי' ב' דכ' מקרי התחלה גם לשנה שני' היינו בפועל שנשכר לימים ושנים, א"כ כל השנים מקח אחד הוא, אבל גבי קבלן אפשר אין הדין כן וצ"ע. אך לבד זה מאחר שר' צבי הי' אנוס שלא יכול לקיים המעשה מצד שמוכרי הגיוואנט לא רצו זה בשום אופן א"כ י"ל שאינו מגיע מבעה"ב כלום לא אפילו כפועל בטל דהא כ' הרמב"ם פ"ט מה' שכירות ה"ד אם ביקר בעה"ב כו' מה בידו לעשות כו' וכ' המ"מ וכל אלו הדינים בשלא ביקר כו' אבל אם לא היתה פשיעת בעה"ב בדבר זה הרי זה אנוס ונפטר כמ"ש רבינו וכ"ז מוכרח בראיות ברורות עכ"ל. וכ' הרא"ש שם סי' ג' דכל אונסא דלא איבעי כו' א"נ תרווייהו כו' הוי פסידא דפועלים דהממע"ה וכ"ד כל הפוסקים וכמ"ש בטוש"ע סי' של"ד ס"ב וסי' של"ג סעיף א' אם ביקר בעה"ב כו', וה"נ הי' אונס שהמוכרי טליתים לא רצו בשום אופן לחשוב עמו ולהיות תחת ידו כו', וא"כ מה הי' לבעה"ב לעשות וא"כ זהו טענה גמורה שאין מגיע לו כלום ולא גם כפועל בטל, ומה שטוען ר"ט אמאי שתק ר"צ ולא הודיעו, הרי יותר יקשה עליו מדוע שתק הוא וכמש"ל סעיף א' ואדרבה על שתיקת ר"צ יש טוב טעם מפני שקסבר שר"ט לא יבוא בעלילות לבקש שכר חנם, וה"ז כמקדם ויסתפק א"ע במעות הפקדון, ולכל היותר עלה על דעתו שדי אם יתן לו ערך קך"ה רוכ"ס לפנים משוה"ד, אבל על ר"צ קשה אם ביקש שכרו אף שלא עשה רק מפני הפסיקה לא הי' לו לשתוק כי מי שצריך להוציא שכר מחבירו בלא מלאכה עלי' דידי' רמיא לאיגלויי ולזכור הפסיקה, וכיון שכן י"ל שמדינא אין מגיע לו אפילו כפועל בטל א"כ אין לחשוב רק מה שהנההו לבעה"ב בנסיעותיו וע"ז ודאי י"ל די הריוח וההנאה ממעות הפקדון כנ"ל. קיצור. שי"ל כיון בעה"ב הי' אנוס בהא דלא נתקיים המעשה א"כ אין מגיע לו אפילו כפועל בטל, כ"א מה שהנההו לבעה"ב וע"ז ודאי די הריוח ממעות הפקדון: