ג

ואין לומר דהכא הוא להפך שאין לחשוב הפחת עבור שהי' כפועל בטל רק ערך רביע השכר מהפסיקה דהא פרש"י בבכורות דכ"ט ע"ב דאם הי' נוקב מרגליות כו' אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח כו' וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם בבכורות פ"ד אבל המלאכות הקלות כו' כגון השולחני כו' מסיק שם דפוחת לו רק רביע השכר, שמשני דרכמונים נותן לו דרכמון וחצי, והביאו הב"י בח"מ סי' רס"ה, וה"נ הי' הפסיקה על מלאכה שאין בה טורח, מ"מ באמת נלע"ד שזה אינו כי עם היות שאין בה טורח במעשה, מ"מ הי' הענין שעי"ז שיעשה כל המלאכה ויהי' נקראת על שמו עי"ז יסבול מה שיומשך עליו יראה מעסק החוב המגיע במאסקעוי' וילבש חרדה מפני הנוגשים וגם עי"ז יצא היראה ממוהרר"צ באופן שזה הי' כדאי אצל ר' צבי לסלק השכר עבור זה לבד. וא"כ מאחר שלא נתקיים הענין, ולא יצא שמו עי"ז כלל יותר מקודם הפסיקה, א"כ לא הי' שום פחד מנגישת החוב כמקדם ממש, א"כ הרי יש לדונו כפועל בטל ממלאכה כבידה, דטרדת המחשבה גרע מטרדת הגוף ויעויין בפ"ה דכתובות דס"ב ע"א אלא אמר אביי כו' כגון כו', וגם יש לר' צבי ראי' גדולה שגם אצל ר' טובי' הי' זה דבר גדול כשנפטר מיראה הנ"ל שאח"כ כששלח לו ר' צבי מעות מפדיון הגיוואנט לא נתן ע"ז שום קבלה, כ"א על נייר קטן פחות משיעור הוצאת שבת הי' משיב לפעמים ג' תיבות במספר בלי שום חתימה ונוסח קבלה ושאלתיו מה זה שלא כדרך בני אדם, והשיב שזהו מפני היראה מנגישת החוב כו' ח"ו הרי לא רצה לקבל עליו שום חששא, א"כ כשנפטר מהנ"ל ה"ז כדין שנפטר ממלאכה כבידה לכפועל בטל לגמרי, וגם א"כ עבור מה תובע הלא הוא יודע האמת שלא שכר אותו ר' צבי כ"א בשביל זה לבד ולא דבר זולת זה, א"כ שלא רצה אפילו כהנ"ל ליתן קבלה על פדיון המעות מהבגד בכדי כו' א"כ עבור מה מגיע לו, הלא באמת נהפוך הדבר שהי' לו טובה בהחזקת ממון רב ששה או שבעה שנים, מבלי שעשה עבור זה שום דבר ממש, ועוד דאם יאמר ר' טובי' שאצלו לא הי' היראה חשוב כלום מנגישת החוב, א"כ י"ל להפך שמעיקרא הי' השכירות אונאה גמורה שהרי השכירות הי' רק בגין זה הכבדות שיש בהמלאכה ועצם המלאכה לא הי' נצרך כלל וכלל א"כ אם הכבדות הוא דבר שאין בו ממש ה"ז מקח טעות מעיקרא וגרע מאונאה והגם דקיי"ל בש"ע סי' רך"ז סל"ג דהשוכר את הפועל אין בו אונאה דה"ל כקרקעות כו' אפ"ל דיש לו דין קבלן דה"ל כאלו קבל עליו קמה לקצור כו' היינו קמה של שנה זו וה"נ קיבל עליו המלאכות מהמסחור של שנה עד"מ מתי שיצטרך ולא שכיר ימים ממש א"כ אפ"ל דדינו כקבלן וקבלן יש לו אונאה ואם אינו אונאה מפני שהי' מקום חששא ששוה השכר א"כ נפטר ממלאכה כבדה למלאכה קלה:

קיצור. הגם שרש"י והרמב"ם ס"ל כשנשכר למלאכה שנוחה לעשות אזי כשבטל ממנה ומשלמים לו כפועל בטל אינו פוחת רק מעט, מ"מ הכא אף שאינה טרחא ביגיע כפיו מ"מ חשוב מלאכה כבדה, וכשנפטר ממנה נפטר למלאכה קלה בתכלית ויש ראיה ע"ז, ועוד דממ"נ אם גם מעיקרא לא הי' בהמלאכה שום כבדות י"ל דה"ל אונאה, כי השכר לא ניתן רק עבור הכבדות שיש בהמלאכה וא"כ ה"ל כעין מקח טעות או אונאה: