א

סימן עז

ע"ד מ"ש בטענת ר"ץ ססעי' ג' או שקסבר טובה השתיקה כו' נלע"ד להביא ראי' ע"פ מ"ש הסמ"ע סי' ר"ז סעיף א' סק"ג וטובה לי השתיקה באולי יבוש לחזור מדברי הבטחתו לאחר זמן אבל הסכים בדעתו לקנותו אף בלא אחריות כו' והוא מדברי הרא"ש פרק א"נ דס"ו סי' כ"ח. וכ"ה בב"י סי' ר"ז ס"ב בשם תלמידי הרשב"א וכיון שלא חיזק אמרינן פטומי מילי כו' הרי מחמת השתיקה ששתק הלוקח ולא חיזק דברי המוכר אנו אומרים דבטל הפסיקה של המוכר יעו"ש. הרי לפעמים אנו לומדים לבטל דבר מחמת השתיקה, וה"נ בנד"ז שהי' רק דבור שיהי' מעשה כן וכן ואזי ישלם לו, וכיון שהי' שינוי בהמעשה שינוי גדול עד שלא הי' ממנה מאומה, א"כ אם איתא דאעפ"כ הי' בדעתו לתבוע כל השכר כאילו עשה המעשה לא הי' לו לשתוק והי' לו לתבוע, ואולי עי"ז שיתבע יתן הבעה"ב דעתו ע"ז מאחר שנצרך לסלק לו א"כ למה יהי' פועל בטל לגמרי, א"ו שתיקה זו הוא שמחל לגמרי על העסק בלא תרעומות או עכ"פ בתרעומות ואמר בלבו לא מדובשך ולא מעוקצך כו' דאל"כ זהו עולה גדולה להמתין עד כלות כל משך השכירות ולא לעשות מאומה ואעפ"כ לתבוע השכר אח"כ כאילו עשה, ואם לא מחל ע"כ שעשה זה בתחבולה לומר שטובה השתיקה שאם אתבע יאמר בפה מלא, שאין צריך עוד אלהבא, וזה נראה אמת יותר שלכן לא שאל כ"א אחר כל הג' שנים, אשר מעתה ההכרח שישאול, ועכ"פ נ' שתיקתו זו ראי' שהי' מפוקפק הדבר אצלו הרבה אם מגיע לו, דומיא דנדון דהרא"ש והסמ"ע כנ"ל. גם יש להעיר ממ"ש בש"ע סי' קל"ח וסי' רך"ג ס"ג דשתיקה כהודאה דמיא, ולא דמי למ"ש רסי' צ"ח דהחוב אינו נמחל ע"י שתיקה דשאני התם דהחוב ברור ואינו ספק ע"כ אינו נמחל אלא ע"י מחילה ולא ע"י שתיקה, אבל היכא שיש ספק בהחיוב כנדון דסי' ר"ז ס"ג הנ"ל וכמו בנ"ד שלדברי בעה"ב אינו מגיע לו כלל מפני שלא נתקיים כלל המדובר א"כ אם הי' בא לתבוע מצד הפסיקה אע"פ שלא נתקיים או שיאמר שאצלו חשוב קיום, לא ה"ל לשתוק כ"א לאיגלויי ראה מצידי אני מוכן לקיים ולא אוותר כלל, ומדשתק ע"כ אינו יוצא מאחת משתי אלה שנתבאר: