ה

ואין להקשות על דברינו ממ"ש הרב"י בסי' ע"ה ס"ד בד"ה ומ"ש או שטען דהלכה רווחת כו' ומי שמוחזק כו' ובהגמ"ר כו' אין אדם יכול לעכב כו' ונ"ל שהתופס כו' וז"ל בעה"ת שער מ"ט כו' וכ"כ בד"מ סי' ע"ב ס"ק י"ד. כי מכ"ז לא תברא לנ"ד, דהם כוונתם רק לדחות דברי רבינו שמחה האומר דגם מיגו לא מהני, אף בטענה ודאית, כיון שזה אינו מודה לו, וע"ז חלקו דמיגו מהני והיינו בטענה ודאית, דומיא דהנך עיזי דאכלי חושלא פרק חזקת דל"ו. אלא דגבי עיזי אינו נאמן אלא בשבועה בנק"ח, ובהא דהב"י סי' ע"ה ס"ד אינו נשבע אלא היסת, וזהו ע"ד החילוק המבואר בטור סי' ע"ב סעיף י"א וכתבו הגאונים כו' וסעיף י"ב ואפילו לדברי הגאונים כו'. משא"כ כשאין לו מיגו, ע"ז מודים ודאי שאינו נאמן ומוציאין מידו, וזהו הדין דנזקקין לתובע תחלה, והרי משם מוכח דאע"ג שדברי הנתבע יש להם ג"כ פנים, עכ"ז אין ספק מוציא מידי ודאי. א"כ ה"ה כשיש לו מיגו, אבל מ"מ טענתו מסופקת ג"כ נזקקין לתובע תחלה, וכל הפוסקים שבב"י סי' ע"ה ס"ד דס"ל דמהימן במגו זהו רק כשטענתו ודאית. ובנד"ז איכא תרתי, חדא דאין לו מיגו, שהרי ר"י בר"א יודע מכ"ז שעדיין כל הפקדון בידו, גם יש צעטליך שלו המורים איך כל הפקדון בידו, גם ר"מ ברש"ן יודע מכ"ז לבד הקרובים. ותו דטענתו אינה טענת ודאי ששייך לומר אין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל אות ג-ד.