ה

ועל מה שתובע גם עבור שנה רביעית וטענתו שהגם שהפסיקה לא הי' רק ג' שנים מ"מ כל שנמשך בשתיקה על דעת הראשונה הוא 1, הנה אדרבה הקושיא עליו למה שתק שהרי מיד ששאל באמצע שנה ד' אזי תיומ"י השיב לו ר"צ שאין נצרך לשכירות זו כלל אלא שלא הי' יכול לומר לו כן מקודם בלי שאלה מפני הכבוד ואחר שלא הזכירו לו מאומה מהשכירות שלו הי' לו להבין מעצמו, וא"כ למה עמד בשתיקה בתחלת שנה ד', ולתבוע נגד הצעטיל שכתבו בפירוש מהיום עד כלות ג' שנים, כיון שראה שגם תוך הג' שנים לא נתקיים הדבר וגם בכלות הג' שנים לא הזכירו לו דבר מנדון שמגיע לו שכירות וגם הוא לא תבע מאומה, והרי שכירות משתלמת סוף כל שנה כ"ש בכלות כל הג' שנים וכיון שראה שלא הזכירו לו דבר שמגיע לו שכירות איך יוכל לומר שגם בשנה ד' מה שעסק לדבריו בזה בלי שום קציבת שכירות הי' על סמך שישלמו לו כמו בג' שני הפסיקה מאחר שגם בג' שני הפסיקה הי' מובן לו שבעה"ב מגמגם מאד ואין בדעתו כלל ליתן לו שכירות מדלא הזכירו לו דבור או משמעות סוף הג' שנים, וגם לא באמצע הג' שנים, אף שלדבריו הזכיר לו בחורף תר"ג איזה משמעות שאין בו ממש מ"מ יהי' איך שיהי' זה הי' רק חצי שנה אחר הפסיקה, ומאז והלאה גם לדבריו לא נדבר מאומה מענין העסק והשכירות ואיך יסמוך ע"ז בשנה ד' בלי שום דבור מקח כלל, אלא ודאי לא עשה ע"ד שכירות כלל וגם כי באמת לא עשה מאומה כי כל עסקיו הי' הנסיעה לבד ז' פרסאות, בשגם כי באמת כל עסקיו דהיינו מה שנסע ז' פרסאות בכל שנה, והי' זה ד' פעמים היו כולם תוך זמן ג' שנים וחודש אחד מעת הפסיקה, דהנה מבואר בהצעטיל דאייר תר"ב וז"ל ההתחלה מעכשיו עד כלות ג' שנים אי"ה עכ"ל ומעכשיו היינו מסוף אייר, א"כ מסוף אייר עד ערך סיון תר"ה שהי' פה בינתיים פעם א' בשנה לא יש כ"א ג' שנים וחודש א'. ואח"כ בסוף הקיץ הנ"ל או בתחלת חורף תר"ו כששאל מר"צ איך יהי' נדון העסק השיב שאין צריך לו כלל, וא"כ לא הי' לו עסק גם לדבריו כ"א במשך הג' שנים ואיך יתבע עבור שנה רביעית...: